בימים האחרונים מתנהל מאבק שקט בין משרד האוצר למשרד התקשורת סביב הוועדה החדשה שאמורה לקום לבדיקת תעריפי בזק. מצד אחד עומדים סמנכ"ל כלכלה במשרד התקשורת, אסף כהן, ומנכ"ל המשרד, עדן בר-טל. באמצע נמצא אמיר חייק, שאמור לעמוד בראש הוועדה. בצד השני עומד אגף התקציבים במשרד האוצר.
הוויכוח נסוב סביב סמכויות הוועדה, כפי שיבואו לידי ביטוי בכתב המינוי שלה. כהן מעוניין להגביל את הסמכות לעיסוק בנושאי תעריפי בזק, תוך המשכיות להמלצות ועדת גרונאו בנושאי תחרות. האוצר רוצה שכתב המינוי לא יהיה מוגבל, ויאפשר עיסוק בקשת נושאים רחבה, כולל אפשרות לכפירה במסקנות ועדת גרונאו.
כהן טוען כי ועדת גרונאו קבעה מדיניות שמשרד התקשורת אימץ ושיש ליישם. כלומר, לדבריו, מדיניות הפירוק למקטעים של תשתית בזק (אנבנדלינג) והמדיניות בנוגע לשוק הסיטונאי חייבות להיות נר לרגלי הוועדה החדשה.
האוצר, לעומתו, טוען כי אם כבר מתכנסת ועדה רצינית, אין לצמצם את חופש הפעולה שלה. לטענת האוצר, יש להעניק לוועדה את החירות לעסוק בנושאים שחשובים למשרד התקשורת, אך גם להסתכל כמה שנים קדימה ולנסות לתקן את הטעויות שנעשו בוועדת גרונאו, שעליהן אחראי גם כהן, בהיותו הוגה תיאורית הפירוק למקטעים.
כהן הצליח בזמנו לשכנע את כל חברי ועדת גרונאו ואת שר התקשורת הקודם, אריאל אטיאס, כי מודל האנבנדלינג הוא המתאים לשוק הישראלי.
המלך עירום?
הבעיה היא שהסיכוי ליישם אנבנדלינג בישראל שואף לאפס, בעיקר לנוכח מבנה הרשת החדשה של בזק. בכל מקרה, מדובר במודל תחרות מפוקפק, שיתרונותיו מוטלים בספק. אך המציאות לא גורמת לשינוי עמדות במשרד התקשורת.
אפילו אטיאס הודה בשלהי כהונתו כי ועדת גרונאו כשלה וכי הבחירה במודל הפירוק למקטעים היתה טעות. אבל במשרד התקשורת חוששים כי הוועדה החדשה תרהיב עוז ותגיד בגלוי כי המלך עירום. כדי למנוע זאת, מפצירים כהן ואנשיו, יש להגביל את חופש הפעולה שלה. כך יוכל משרד התקשורת לטעון, בכל פעם שהוועדה תרצה להרחיב את עבודתה, כי הדבר חורג מכתב המינוי. בסופו של דבר מה שיקרה הוא שהוועדה תשותק.
ועדת תעריפים היא ועדת תעריפים. היא אינה אמורה לדון במבנה התחרות בשוק, והשאלה הראשונה שהיא צריכה לשאול היא אם יש מקום להמשיך לפקח על תעריפי בזק - ואם כן, אז כיצד. לאחר מכן על הוועדה לקבוע את התעריפים. ובכל זאת אין להגבילה, ולו רק כדי להפיק לקחים מוועדת גרונאו, שמצאה כי היא צריכה להמשיך לדון בנושאים נוספים שמשיקים לתחרות, וכך עשתה.
ואיפה בר-טל בוויכוח הזה? האם יש לו עמדה, והאם אינו חושב שהגיע הזמן להפגין מנהיגות? בינתיים נראה כי הוא מצא פיתרון קלוקל בדמות חוסר החלטה וגלגול תפוח האדמה לפתחו של שר התקשורת, משה כחלון, כשחוסר ההחלטיות שלו עולה ביוקר.
משרד האוצר הרי לא יסכים לוועדה שסמכויותיה מצומצמות, וחייק ושאר החברים המיועדים לא יסכימו להיכנס לוועדה שכל מטרותיה היא להיות חותמת גומי לגחמות משרד התקשורת. חייק כבר הבהיר לאנשי משרדי התקשורת והאוצר כיצד הוא רואה את הדברים, ועד כמה חשוב לא להגביל את הוועדה ולאפשר לה להתחיל לפעול כמה שיותר מהר ובצורה חופשית.
הבהרה
בשבוע שעבר פורסמה במדור זה ביקורת על תוכנית השימור שהגה דירקטוריון בזק כדי לשמר את מנהלי החברות בקבוצה. בכתבה נכלל תיאור לא מדויק של הסיטואציה שהביאה את הדירקטור החיצוני (דח"צ) איל יניב להצביע בעד התוכנית.
יש לציין כי אם יניב היה מתנגד לתוכנית ומצטרף לדח"צ השני בחברה, איציק אידלמן - תוכנית שימור המנהלים, שמרוויחים עשרות מיליוני שקלים, לא היתה עוברת.
בכל מקרה, יניב הצביע בעד התוכנית למרות שידע כי הקדנציה שלו לא תוארך, ולא כפי שניתן היה להבין מהכתבה.