בצעד יוצא דופן ביטל היום (ה') בית המשפט העליון את הליכי הסגרתו לארה"ב של אברהם מונדרוביץ, המואשם שביצע סדרת עבירות מין, מעשי סדום והתעללויות בקטינים בניו-יורק בשנות ה-80.
השופטים אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואליקים רובינשטיין קיבלו את ערעורו של מונדרוביץ על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי הוא "בר-הסגרה" לארה"ב, לפי בקשת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה.
מונדרוביץ, פסיכולוג בהכשרתו, היה אזרח אמריקני עד שנת 1984. בשנה זו עלה לישראל, קיבל אזרחות ישראלית ,ומאז ועד היום לא יצא מגבולות המדינה. מספר חודשים לאחר עלייתו הוגש נגדו בארה"ב כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות מין חמורות בקטינים.
ארה"ב פנתה ב-1985 לישראל בבקשה להסגירו לצורך העמדתו לדין בניו-יורק, אך ישראל סירבה לאור ההגדרות ששררו אז לעבירות המצדיקות הסגרה באמנת ההסגרה הדו-צדדית בין המדינות.
התיישנות בישראל
ב-2007 נכנס לתוקף תיקון לאמנת ההסגרה, שהפכו גם את עבירות המיוחסות למונדרוביץ לעבירות בנות-הסגרה, וההליכים להסגרתו החלו שוב. אלא שהעליון קיבל את טיעוני סניגוריו, עוה"ד איתן מעוז, נתי שמחוני ואורן אדרת, והורה שלא להסגירו.
השופטת פרוקצ'יה קבעה כי האמנה קובעת כי העבירות המיוחסות למונדרוביץ התיישנו על-פי חוקיה של מדינת ישראל. מאחר שחלה התיישנות לפי הדין הישראלי, לא ניתן להסירו לארה"ב לצורך העמדתו לדין שם.
בנוסף קבעה פרוקצ'יה כי חל בעניינו עיקרון "הגנה מן הצדק". לדבריה, העובדה שחלפו 23 שנים בין ביצוע העבירות לכאורה על-ידו, לבין הגשת בקשת הסגרה מתוקנת מצד ארה"ב, כאשר כל העת חי בישראל בזהות גלויה - מהווה פגיעה קשה בזכותו להליך פלילי תקין וראוי וחריגה מעקרונות יסודיים בבסיס שיטת המשפט הישראלית.
נאור הוסיפה כי היה נכון וראוי להעמידו לדין בישראל, והעובדה שלא כך נהגה הפרקליטות ראויה לביקורת.