חוק המכר הבינלאומי חל לא רק על יחסים שבין קונה ומוכר, אלא גם על יחסים שבין קונה וספק - כך קובע בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני המגדיר את גבולותיו של חוק המכר (טובין בינלאומי).
עוד קובע העליון בפסק דינו כי אף שחוק זה אינו חל על החיובים הנוצרים בין הקונה לבין היצרן - רשאי הקונה לתבוע את היצרן שלא על-פי הוראות חוק זה, אלא בתביעה נזיקית רגילה.
פסק הדין ניתן בערעוריהם הצולבים של חברות הראל ביטוח ונורדן אנרגיה נגד חברת BTR, בעקבות פסק דין של השופטת דבורה פלפל משנת 2006. זאת, בעקבות נזק שנגרם למפעל נורדן, המפעילה תחנת כוח חשמלית, בשל התפוצצות מסנן שהיה מותקן באחד משני הגנרטורים של המפעל. נורדן קיבלה שיפוי מחברת הראל, שבה היתה מבוטחת. ואולם, שתי החברות יחד הגישו תביעה נגד BTR, בטענה כי המסנן סופק ויוצר על-ידה.
דיני נזיקין
בחוק המכר הבינלאומי נקבע כי הוא חל "על חוזים למכר טובין שהתקשרו בהם צדדים שמקומות עסקיהם נמצאים בשטחיהן של מדינות שונות". בית המשפט המחוזי קבע כי חוק המכר הבינלאומי "דן בחיובי מוכר וקונה ולא בחיובי קונה וספק" - ודחה את התביעה. ואולם, השופט אליקים רובינשטיין בבית המשפט העליון, בהסכמת השופטים אליעזר ריבלין ומרים נאור, קבע כי החוק "איננו מבחין בין מוכר שהוא יצרן למוכר שהוא ספק".
בנוסף קבע העליון כי אף אם חוק המכר הבינלאומי אינו חל כשהמדובר הוא בפגם בייצור, הרי שיש להחיל את דיני הנזיקין הרגילים. זאת, מאחר שהתובעות לא ביססו את תביעתן דווקא על חוק המכר הבינלאומי, אלא הגישו את התביעה בלא לציין חוק ספציפי שהיא נסמכת עליו.
"ככל שמדובר בתביעה בגין רשלנות בייצור", כתב רובינשטיין, "הריהי תביעת נזיקין רגילה לפי הדין הישראלי".
בית המשפט העליון החזיר את התיק למחוזי, כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגם בייצור המסנן לבין הנזקים שנגרמו לחברת נורדן. (ע"א 9422/06).