בית המשפט המחוזי בחיפה חייב שוב את גד כימיקלים מקבוצת דנקנר השקעות לשלם כ-20 מיליון שקל לקונצרן BIP כימיקלים הבריטי - זאת לאחר שבית המשפט העליון ביטל בעבר פסיקה זהה.
הפרשה החלה בשנות ה-70, לפני המהפכה באיראן, אז ביקשו גד ו-BIP להקים מפעל פטרוכימי בעיר שיראז. הן חתמו על הסכם עם איש העסקים האיראני פארוק מחבוביאן, שהעמיד לרשותן סכומי כסף גדולים. בהמשך הוא תבע אותן על שלא החזירו את הריבית על הסכומים.
בהתאם להסכם המשולש הועברה התביעה לבוררות בלשכת המסחר הבינלאומית (ICC) בשוויץ, שם חויבו גד ו-BIP לשלם למחבוביאן, יחד ולחוד, סכומי כסף שונים. בהמשך ניתן פסק בורר נוסף נגד BIP.
גד סירבה להשתתף עם BIP בתשלומים מכוח פסקי הבוררות, וב-1987 הגישה BIP תביעה לחיוב גד בסכומים שנאלצה לשלם במקומה. הסכסוך הועבר לבוררות בפני חה"כ דאז, עו"ד אהוד אולמרט. בתום 9 שנות בוררות חייב אולמרט את גד להשתתף במחצית מהסכומים ש-BIP שילמה למחבוביאן, מכוח שני פסקי בוררות של ה-ICC, בתוספת ריבית שנתית מצטברת.
השופטת ברכה בר-זיו ביטלה את פסק הבורר, ולפיכך הדיון חזר לבית המשפט.
באמצעות עוה"ד אמיר ויתקון ואורנה קורנרייך-כהן ממשרד שביט, בר-און, גלאון, צין, יגור ושות', ביקשה BIP להכריע בתביעתה על יסוד הראיות והטיעונים שנשמעו בבוררות, והנשיאה בלהה גילאור חייבה את גד לשלם את הסכומים בהם חויבה בפסק הבורר, אך זאת על-פי פרשנותה להסכם הבוררות.
החלטתה של גילאור בוטלה בהסכמה בעליון, והתיק הוחזר לשופט אלכס קיסרי, למתן פסק דין על יסוד הראיות והטיעונים שנשמעו בבוררות ובהתאם לסיכומים שהוגשו לבית המשפט. קיסרי חייב כעת את גד ב-2.25 מיליון דולר, בצירוף ריבית ממועדים שונים בין 1987 ל-1994 (שהם כ-20 מיליון שקל), בצירוף מיליון שקל שכר-טרחת עורך דין.
אלא שגם כעת לא תמה הסאגה. מעבר לאפשרות שגד תערער שוב לעליון על פסק הדין, הרי שקיסרי עדיין נדרש להכריע בטענת BIP, לפיה עם תחילת הסכסוך רוקנו ד"ר דוד דנקנר ושותפו דאז דוד ג'ינאו ז"ל את גד והבריחו את נכסיה לחברה הפרטית שלהם דור כימיקלים, ולכן יש לחייב את דנקנר ויורשי ג'ינאו (אורלי מור ורחל אנטוורג) בסכום פסק הדין.