רק דבר אחד היה מביך השבוע יותר מהתיאורים המופיעים בכתב התביעה שהגישה ליליאן פרץ נגד שרה נתניהו: החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לסכם את ביקורו בגרמניה ביום שני בנאום על רעייתו.
טענתה של עוזרת הבית לשעבר של משפחת נתניהו כי מעסיקתה נהגה לחרוק שיניים ולפעור עיניים התגמדה נוכח דבריו של ראש הממשלה במסיבת העיתונאים החגיגית, שבהם טען כי הגברת נתניהו אינה משפיעה על התנהלותו. "אשתי שרה לא מתערבת בענייני המדינה", אמר נתניהו לאחר שתיקה בת 4 ימים. כן, בתום ישיבה משותפת עם ממשלת גרמניה, שעסקה בנושאים בעלי משמעויות כלכליות, מדיניות וביטחוניות, בחר ראש הממשלה להשיב לשאלה שעוסקת באשתו. אם זו לא השפעה על ענייני המדינה, אז מה זה כן?
באותו הרגע קיבע נתניהו את הכותרות שיצאו מאותו המפגש. לא הגרעין האיראני, לא הפלסטינים שעלו בשיחות, וגם לא היחסים הבילטראליים בין שתי המדינות או זיכרון השואה. רק דבר אחד ייזכר מאותו ביקור היסטורי.
וזה לא היה מקרי. כמקובל באירועים מסוג זה, ניתנות לכל "צד" אפשרות לשאול שתי שאלות. בדרך כלל יודעים אנשיו של ראש הממשלה מראש אילו שאלות יישאל, ונתניהו, כפי שהבחינו חדי העין, הקריא את דבריו מהכתב. הכל היה מתוכנן, השאלה שנותרה פתוחה היא רק למה. מדוע בחר ראש הממשלה להתייחס לסוגיה כאל פיגוע רב נפגעים בעוד כל יועץ אסטרטגי מתחיל היה ממליץ בפניו להנמיך את הלהבות ולהתייחס לסיפור כאל רכילות זולה. הדברים, היה עליו לומר ולהסתפק בכך, יתבררו בבית המשפט.
הנאום הזה נכתב כמה שעות קודם לכן. במטוס, בדרך לגרמניה, קשה היה להתעלם מהתגודדות סביב ראש הממשלה. יועצו המדיני, רון דרמר, מזכיר הממשלה, צביקה האוזר, ראש הלשכה, נתן אשל, יועצו הקרוב עוזי ארד ויועץ התקשורת ניר חפץ, התמקמו לצדו של נתניהו וקיימו דיון ער מה, איך ומתי צריך ראש הממשלה לומר. ההצהרה המשותפת עם מרקל נבחרה כטיימינג המוצלח ביותר. כשנחתו בגרמניה, כבר היה הנאום כתוב ומוכן.
על המטוס, דרך אגב, סירב ראש הממשלה לענות לשאלות עיתונאים. "אם היה מדבר לפני הביקור באושוויץ", הסביר גורם בלשכת ראש הממשלה, "היו תוקפים אותו על כך". "אם היה מדבר לפני הנחיתה, התקשורת היתה אומרת שניצל את נסיעתו לצורך כך, וגם אם לא היה מדבר בכלל היו מוצאים כבר מה לומר. אין לזה סוף", המשיך להסביר והוסיף כי ממילא לא היה זמן לראש הממשלה לעסוק בסוגיה טרם הטיסה ולכן הזמן שהוקצה לכך היה על המטוס. ניצול מרבי של הזמן.
הפרסום בא בהפתעה
שיחות הטלפון הבהולות שיצאו מבית משפחת נתניהו ביום שישי שעבר בשעות הבוקר המאוד מוקדמות לעורכי הדין של המשפחה, מעידות כי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" תפס אותם בהפתעה. דווקא משם לא ציפו שתיפתח כזו רעה. רק לפני כמה חודשים מונה עורך המוסף "7 ימים", ניר חפץ, ליועץ התקשורת של נתניהו.
בסביבתו של ראש הממשלה העריכו כי מינויו היה בגדר "קריצה" לעברו של העיתון הנפוץ במדינה. הנחת היסוד היתה שגם אם לא יצליח למנוע פרסומים שליליים על נתניהו במקום עבודתו לשעבר, יוכל לפחות להתריע עליהם מראש ולהיערך בהתאם. לחפץ יש לא מעט יריבים בלשכה. גם אם היו ממש מתאמצים לפגוע בו, סביר להניח שלא היו מצליחים לעשות זאת טוב יותר מהמציאות עצמה, גיחך אחד מהם השבוע.
הפרשה הנוכחית פותחת את פרק 287 בהתנהלות הלשכה המסוכסכת ממילא של ראש הממשלה. בלשכה נוצרו עכשיו שני ראשי חץ: אחרי פרישתו של המזכיר הצבאי, מאיר כליפי, מתמודדים בזירה האוזר וחפץ נגד אשל וגיל שפר, מתאם השטח של ראש הממשלה.
נתניהו, שלאורך השנים לא הצליח ליצור סביבת עבודה תומכת שתנטרל רעשים, וגם לא צוות מגובש ונאמן, מצא את עצמו השבוע עם מעט מאוד אנשים שיהיו מוכנים לנקות אחריו ואחרי רעייתו. יועץ התקשורת חפץ מיהר להיאחז בחוות דעת משפטית האוסרת עליו להתבטא בנושאים פוליטיים, וגם ראש הלשכה אשל לא הסכים לומר דבר בפומבי. במקום זאת עסק ראש הלשכה בחיפוש אחר מקורבים בהווה ובעבר שרק יסכימו לומר מילה או שתיים בתקשורת, עדיף חיוביות.
מהחמ"ל המצומצם שהוקם בבית משפחת נתניהו עם צאת השבת והמשיך בפעילותו עד אמצע השבוע, נעשו שיחות ונשלחו מסרים לעובדים נוכחיים ולשעברים (גם לכאלה שנבעטו בבוטות), למקורבי עבר ולמי שראו את עצמם כאלה. התשדורות כללו תחנונים והבטחות למי שידבר, וגם למי שלא. את מי לא ניסו להוציא מהנפתלין ולהעלות מהאוב. אפילו את איש המחשבים שמגיע פעם בחצי שנה לבית משפחת נתניהו.
בסופו של דבר מי שהסכימו לצאת להגנתו בכלי התקשורת היו אנשים שבשנים האחרונות ראו את נתניהו רק בטלוויזיה, ובהם גם כאלה שלא בדיוק זכו להערכה, אבל באין ציפור שיר, כל מי שרק יסכים לומר מילה טובה על שרה נחשב לזמיר. מרבית המתראיינים היו בעלי אינטרסים כאלה ואחרים ובעלי משרדי יחסי ציבור שעבדו בעבר עם נתניהו וכל הופעה בתקשורת יכולה להועיל להם.
מחפשים את המדליף
בלשכת נתניהו דוחים את הטענה כי המילה "היסטריה" היא המתאימה לתאר את ההתנהלות בפרשה. "בניגוד למשתמע, לא גויסו יועצים או מנהלי משברים", הסבירו, "לא היו ישיבות חירום כמו בפרשת האי היווני של אריק שרון או בפרשת טלנסקי של אולמרט. מהרגע הראשון התייחסנו לאירוע כרכילות", נאמר. מי שהתראיין, הוסיפו, עשה זאת על דעתו.
מי שבדרך כלל מתגייס לעזרת נתניהו, הפעם נדם קולו. פרט לח"כ אופיר אקוניס, לא נמצאו שרים וחברי כנסת שיסתערו על המיקרופון. גם מקורביו של נתניהו, כאלה שהיו בני בית אצלו עד לא מזמן, בחרו לשתוק. עכשיו מפנים בסביבתו של נתניהו אצבע מאשימה לעבר אחד מהם, בטענה שהיה מעורב "בבישול" כתב התביעה לאחר שצוננו היחסים איתו והוא הורחק מסביבתו הקרובה של ראש הממשלה ורעייתו.
לדבריהם, כמי שהיה בקיא בפרטים, היה הוא זה שהעביר אותם לידי העיתון כנקמה. כרגע הוא מעדיף לשתוק. אם יחליט לדבר, אז תתחיל הבעיה האמיתית של בני הזוג.