הסערה סביב שאלת יישום התקינה החשבונאית הבינלאומית, ה-
IFRS, בדיווח למס של החברות הציבוריות - התגברה עם הגשת הצעת החוק של
רשות המסים, שלא להחיל בינתיים את ה-IFRS לצורך דיווחי מסים עבור שנות הכספים 2007, 2008 ו-2009, מחשש לפגיעה בהכנסות ממס חברות. ההצעה אושרה בוועדת הכספים בשבוע שעבר, וכופה למעשה על החברות החייבות ביישום ה
תקינה הבינלאומית לעבוד בשתי שיטות חשבונאיות במקביל: לנהל ספרים לפי IFRS (וזאת החל מתחילת 2008, לפי דרישת
רשות ניירות ערך), ולהגיש דו"חות מס לפי ה
חשבונאות הישנה. האם הגיעה השעה לאימוץ מלא של IFRS גם לצרכי מס, וכיצד האימוץ ישפיע על תשלומי המס ועל הקופה הציבורית?
פורום ה-CFO, המאגד כ-650 סמנכ"לי כספים של החברות המובילות במשק, תקף את החלטת רשות המסים לדחות את יישום התקינה הבינלאומית בדיווח למס, וכינה אותה "חלמאות לשמה ומחטף". לטענת יו"ר הפורום, נגה קינן, ההחלטה תיצור כאוס כלכלי, והיא מעמידה מאות חברות במצב בלתי אפשרי המחייב אותן בשני סוגי דיווחים: עבור רשות ניירות ערך ועבור רשות המסים.
"אנו קוראים להפסיק את הליך החקיקה חסר התוחלת הזה לפני שיהיה מאוחר מדי, ולשוב לשולחן ההתייעצות עם נציגי פורום ה-CFO ולשכת רואיה חשבון, המתקיימת מזה חודשים ארוכים ואף השיגה הסכמות רבות", אמרה קינן.
כרגיל, יש דעות הפוכות. "שלא יהיה מקום לספק, שלטונות המס אינם צריכים לאמץ באופן גורף את ה-IFRS, ויש לסטות ממנו במקרים ספציפיים בהם קיימת סתירה לעקרונות המס, ובעיקר באותם נושאים שבהם עיקרון המימוש הוא הבסיס למיסוי. כך לדוגמה, אין זה הגיוני למסות את רווחי השערוך של נדל"ן להשקעה, שרחוקים מאד מהמזומן שיתקבל בגינם", אומר רו"ח שלומי שוב, מומחה ל-IFRS ומנהל התוכנית לחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה.
לדברי שוב, דחיית אימוץ ה-IFRS במקרים בהם אין סתירה לעקרונות המס היא פספוס בראייה משקית, משתי סיבות עיקריות: התעלמות מההתקרבות של ה-IFRS לכלכלה, ואי-הכרה בכך שחוקי המס הסטטיים לא יכולים להדביק את ההתפתחות העסקית.
"הבעיה הקשה מבחינתי היא דווקא ההתעלמות מהחידושים החיוביים של ה-IFRS כתקינה כלכלית שלמה, במיוחד בכל אותם מקומות שעד כה שיטת המס לא הלכה בעקבות כללי החשבונאות. לדוגמה, חברות ששינו בעקבות המעבר ל-IFRS את מטבע הפעילות שלהן בדו"חות הכספיים משקל לדולר, אך ממשיכות להיות ממוסות מנקודת ראות שקלית. מעבר לצורך לנהל מערכת חשבונות כפולה, עובדה זו יוצרת סתירה בין החשיפה העסקית שעומדת בבסיס הדיווח החשבונאי, לבין החשיפה לצורכי מס. למשל, הוצאות המימון שנוצרות בגין הלוואות שקליות לאור תיסוף השקל, כלל לא יותרו בניכוי לצורכי מס", אומר שוב.
* ולמה כוונתך בכך שחוקי המס הסטאטיים לא יכולים להדביק את ההתפתחות העסקית?
שוב: "לחוקי המס הסטאטיים קיים קושי רב בהתמודדות עם הדינאמיות העסקית והחשבונאית. אין דוגמה יותר טובה להמחשה מאשר השינוי החקיקתי שנעשה לפני מספר שנים, כדי להתיר בניכוי לצורכי מס הפחתת מוניטין שנרכש. אלא שאחרי שהתקבל השינוי כללי החשבונאות דווקא הפסיקו את ההפחתה, והחברות מרוויחות פעמיים מהעיוות: בפעם הראשונה כאשר אינן מכירות בהפחתת המוניטין בדו"חות, ובפעם השנייה כאשר הן נהנות מהטבת המס שבהפחתתו. מישהו בוועדת הכספים של הכנסת יודע איזה הפסד עצום יש למדינה בגין החלטה כזו? לדעתי זה ברמה של מיליארדי שקלים. רוב עסקאות המיזוג הגדולות שנעשו במשק בשנים האחרונות נעשו באמצעות רכישת פעילות בדיוק בגלל הלאקונה הזו".
* אז איך מוצאים את שביל הזהב?
"מהפכת ה-IFRS, שמקרבת את החשבונאות לכלכלה, היא הזדמנות מצוינת ובלתי חוזרת ליצור מערכת מס פשוטה ובהירה שתשקף את החשיבה העסקית של החברות. נקודת המוצא למיסוי חייבת להיות מבוססת חשבונאות, לפי תפיסת המס המכונה 'גישת העקיבה'. לנקודת מוצא זו יש לקבוע מספר מצומצם וברור של סטיות מה-IFRS שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות המיסוי, כפי שנהוג באירופה".
"חטא קיצוני"
ד"ר (רו"ח) גד פניני, שותף מנהל במשרד רו"ח פניני את פניני, מרצה ותיק לחשבונאות ומומחה ב-IFRS, מוביל את האופוזיציה לאימוץ התקינה הבינלאומית לצורך דיווח למס.
"כלל ידוע הוא כי מס הכנסה גובה מסים גם מעסקים בלתי חוקיים. הכנסה היא הכנסה, ואין זה משנה מהו מקורה. אולם גם לכך החליטו ברשות המסים לשים גבול, והכנסות מחטא קיצוני, כמו הכנסות מ-IFRS, אינן ברות גבייה. כך לפחות החליטה כעת ועדת הכספים. כאשר נכנס לתוקפו תקן חשבונאות 29, המאמץ את ה-IFRS כדרך הדיווח של חברות ציבוריות בישראל, טענתי כי על רשויות המס להימנע מלשתף פעולה עם הפארסה הזו. נכון ש"כל העולם" הולך ל-IFRS, ונכון שבישראל הוחלט להחיל את הפארסה הזו החל משנת 2015 גם על ה-SME's (כלומר על כולם, כולל הקטנים), אולם אין זה אומר שזה נכון. מדובר באופנה שמתנגדיה ומבקריה רבים ביותר, אולם קולם לא נשמע בפומבי כנראה מתוך חשש להצטייר כמי שאינם מספיק מקצוענים ואינם מתקדמים עם האופנה. אני חוזר ומתריע, כי ה-IFRS הינו אסון בתחום הדיווח החשבונאי, וקורא לא להחילו על כלל החברות".
* כיצד לדעתך ישפיעו דו"חות למס מבוססי IFRS על הכנסות המדינה ממסים?
פניני: "לחברות הציבוריות יש כוונה בדרך כלל לנפח רווחים כדי להיראות אטרקטיביות בעיני המשקיעים, וכדי לאפשר חלוקת דיבידנדים נאה ובונוסים למנהלים. זו הסיבה שלא פעם נתקלים בהערכות שווי נכסים מנופחות וחסרות עיגון במציאות. צאו וראו כמה תיקוני דו"חות מהותיים בוצעו מאז החלת ה-IFRS, אפילו בסעיפים ברורים ופשוטים כמו יתרת המזומנים ושווי המזומנים. לעומתן, חברות פרטיות, עליהן אמורים הכללים לחול משנת 2015, מעוניינות בעיקר בהפחתת חבות המס שלהן. לשם כך ברור כי המגמה תהיה להציג הערכות שווי עם ערך נכסים מופחת ושערוכים שליליים. אם רשויות המס תקבלנה את הכללים הבינלאומיים ככללים העומדים בבסיס המס, תהיה להערכתי הפחתה משמעותית בהכנסות ממסים עקב הפחתות שווי נכסים. באותה מידה אפשר לצפות כי אילו רשויות המס היו מכירות בהפרשה לחובות מסופקים כהוצאה לצרכי המס, היו נרשמים כל הלקוחות החייבים כמסופקים, ותשלומי המס היו קטנים".
* מה לגבי הטענה על ניהול ספרים כפול?
"נכון, וכך הזהרתי בזמנו ואף פניתי בנדון לשר האוצר רוני בר-און, כי חברות תצטרכנה לנהל שתי מערכות חשבונאיות. לצערי, חברי פורום ה-CFO, אלה שמתלוננים עתה, לא הצטרפו אלי באזהרה זו. לדעתי יש להגן על הכנסות המדינה ולכן אסור לגרום לכך שהמערכת האחראית על הכנסות המדינה - רשות המסים - תבסס את הכנסותיה על דו"חות הזויים ובלתי מובנים, החשופים למניפולציות ולשרלטנות, וטוב עשתה רשות המסים שהחליטה לא לאמץ את ה-IFRS ככללים חשבונאיים לצרכי המס".
"להצעת החוק אין משמעות מעשית"
רו"ח אמיר סוראיה, מומחה IFRS ממשרד סוראיה ושות' המטפל בחברות ציבוריות, חושב שהוויכוח בעד ונגד הצעת החוק של רשות המסים נגד יישום IFRS לצרכי מס בכלל מיותר, שכן ההצעה עצמה כמעט חסרת משמעות. "לדעתנו להצעת החוק משמעות מינורית, ותגרום לחיכוכים מיותרים של הנישומים עם פקידי השומה. מספר תקני חשבונאות שפורסמו בישראל מבוססים על תקני ה-IFRS, כגון תקן מס' 25 בדבר הכנסה, תקן מס' 27 בדבר רכוש קבוע, תקן מס' 16 בדבר נדל"ן להשקעה ותקן מספר 26 בדבר מלאי, כך שלגבי נושאים אלה, כמו גם אחרים, אין משמעות להצעת החוק", אמר סוראיה.
* ומה לגבי יתר הנושאים החשבונאיים?
סוראיה: "כביכול, להצעת החוק עשויה להיות משמעות בעיקר בנושאים בהם לא פורסם תקן חשבונאות בישראל. במקרים אלה יש לפנות ל"פרקטיקה מקובלת". כיום הפרקטיקה המקובלת בישראל מבוססת בעיקר על התקינה הבינלאומית והתקינה האמריקנית, כלומר, במקרים אלה ייושמו תקני ה-IFRS למרות הצעת החוק.
"כך לדוגמה, פקודת מס הכנסה אינה קובעת כללים להכרה בהפרשה (הוצאה) בגין התחייבות תלויה. בישראל אין תקן חשבונאות בנושא, וכפועל יוצא רישום ההפסד ייקבע בהתאם לתקני ה-IFRS, הן לעניין הדו"חות הכספיים והן לצורכי מס. כמובן שרשות המסים עשויה לטעון כי הפרקטיקה המקובלת בנושא בישראל היא דווקא התקינה האמריקנית, אולם לדעתנו היא תתקשה להוכיח טענה זו. כך גם לגבי סיווג ומדידה של חכירה, פיצול של נגזרים משובצים, סיווג של עסקאות גידור וכדומה. זאת אומרת, שלהצעת החוק כמעט ואין משמעות מעשית. טוב תעשה רשות המסים אם תפשט את דיני המס במקום ליזום חקיקה מיותרת וחסרת בסיס כלכלי".
רשות המסים: דרושה בדיקה יסודית ומעמיקה
רשות המסים מסרה בתגובה: "נושא הטמעת כללי ה-IFRS נדון רבות במסגרת פורום משותף של רשות המסים עם נציגי לשכת רואי חשבון, פורום CFO וגורמים מקצועיים נוספים. תזכיר החוק והצעת החוק היו בתיאום ועל דעת לשכות המייצגים והפורום המשותף.
"בהודעה שפרסמה רשות המסים כבר ב-10 בפברואר 2008, נאמר בין היתר כי במסגרת הפגישות המשותפות עם הגורמים המקצועיים עלתה שאלת אופן יישומם של כללי ה-IFRS בישראל על דיני המס, והובהר כי לעת הזאת יש להמשיך ולחשב את ההכנסה החייבת בהתאם לכללים שהיו נוהגים עד כה, כלומר על בסיס הכללים החשבונאיים הישראלים למעט תקן חשבונאות מספר 29 (המאמץ את ה-IFRS - ר.פ.), וזאת במשך תקופת ביניים שמשכה ייקצב בהתאם לניסיון שייצבר ביישום התקן בהכנת הדו"חות הכספיים".
רשות המסים מתייחסת גם לשיתוף הציבור: "בדיונים שהתקיימו עם פורום ה-CFO ונציגי לשכת רואי החשבון, עלתה סוגיית אופן הדיווח לצרכי מס ואף הובהר כי חישוב ההכנסה החייבת תיגזר מדו"חות רווח והפסד הערוכים על-פי התקינה הישראלית ללא תקן 29, כאשר אין צורך בניהול 'ספרים כפולים' אלא מספיקה התאמה בין רווח על-פי ה-IFRS לבין הרווח על-פי התקינה הישראלית".
עוד טוענת הרשות כי על-פי הפסיקה כללי חשבונאות מקובלים חלים גם לצורך דיני המס, אלא אם כן הם אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות שיטת המס. לאור זאת לא יהיה נכון מבחינתה להחיל את כללי ה-IFRS ללא בדיקה יסודית ומעמיקה, לרבות השלכות פיסקאליות של אימוץ הכללים לגבי דיני המס.
יו"ר ועדת המסים בלשכת רואי חשבון, עופר מנירב, אמר: "אני ער לחששות של רשות המסים כי החלת כללי IFRS עלולה לפגוע בהכנסות המדינה, במיוחד לאור אי-הוודאות בדבר השלכות יישום כללים אלה והשפעתם על הכנסת החברות. מתוך דאגה משותפת וכנה לגביית המסים של מדינת ישראל ולתקציב המדינה, הקדשנו מאות שעות בישיבות משותפות עם רשות המסים, בהן התחלקנו לצוותי עבודה ועברנו וניתחנו תקן תקן, תוך בחינת השלכותיו על מערכת המס וגביית המסים.
"מתברר כי בנוגע למרבית התקנים קיימת הסכמה מלאה בין לשכת רואי החשבון לבין רשות המסים, על איך וכיצד יש להחיל את התקן. לכן איננו מצליחים להבין כיצד זה שרשות המסים, חרף ההסכמות שגובשו בדיונים הרבים שהתקיימו, מנסה לקבוע עובדות בשטח ולפיהן כל התקנים לא יחולו עד 2009. כל המהלך החד-צדדי של רשות המסים הותיר אותנו עם טעם מר בפה, ומחשבות לגבי אופן שיתוף-הפעולה עם רשות המסים בהמשך", אמר מנירב.
מסקנות הוועדה שמעולם לא פורסמו
רו"ח גידי בר-זכאי כיהן עד אשתקד כסמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים, והיה יו"ר הוועדה לבחינת היבטי המס הנובעים מאימוץ ה-IFRS. לאחרונה פרש בר-זכאי לשוק הפרטי ועוסק בייעוץ מס.
"כבר בעת אימוץ כללי ה-IFRS ב-2008 היה ברור לנו כי ברמה הפרקטית יש עוד שאלות רבות שלא מצאו את פתרונן, ולא יכולנו לצפות את מלוא השלכות המס. למעשה החלטנו לדחות את אימוץ הכללים עד שיצטבר די ניסיון בהפעלת הכללים הלכה למעשה - נתונים חיים ואמיתיים מהשטח. הוקם פורום הכולל צוות מלשכת רואי החשבון בראשות רו"ח עופר מנירב, צוות מטעם פורום CFO בראשות נגה קינן, צוות מטעם לשכת עו"ד בראשות איתן צחור וכן צוות מטעם רשות המסים בראשותי.
"הצוותים עצמם כללו את מיטב אנשי המקצוע בתחומם, במטרה ללוות את הטמעת ה-IFRS תוך לימוד והפנמת המסקנות אל תוך חקיקה שתאפשר לקבוע האם ובאיזו מידה ניתן וראוי לאמץ את כללי התקינה הבין לאומית אל תוך דיני המס בישראל, תוך חסימת השפעות מזיקות שעלולות להיות. הוועדה הייתה בתהליכי גיבוש המסקנות כאשר הופסקה עבודתה, ועיקרי המסקנות מעולם לא פורסמו".
עיקרי המסקנות שהיו בתהליכי גיבוש:
כללי התקינה הבינלאומית סווגו ל-3 קבוצות עיקריות: האחת, כללים שכבר בדיני מס הכנסה כיום קיים לגביהם מענה הולם. בקבוצה זו המסקנה הייתה כי ניתן לאמץ את הכללים ללא צורך בהתאמה מיוחדת.
הקבוצה השנייה: כללים שעולים בקנה אחד עם כללי המס הרצויים. בניגוד לקבוצה הראשונה, בקבוצה זו אין כלל חוסם בדיני המס, אך גם אין צורך בכלל כזה. גם בקבוצה זו לא היה צורך בקביעת כללים חדשים לצורכי מס, ולא נדרשה התאמה מהותית להחלתם.
הקבוצה השלישית: קבוצה שבמסגרתה ההמלצה המתגבשת הייתה שיהיה צורך בכללים חוסמים, שאותם יש לקבוע במפורש בפקודת מס הכנסה. לדוגמה, הטיפול בנכסים פיננסים וההבחנה בין מה שמוגדר בחשבונאות כהון.