צ'ק אינו יכול להיחשב כצוואה תקפה - כך קובע רשם הירושות והצוואות, יוסף זילביגר.
ההחלטה ניתנה בבקשתו של אחד היורשים מעזבונו של הרצל בן-יוסף, שלא הותיר אחריו צוואה. כתוצאה מכך ניתן צו ירושה, שלפיו קיבלה אלמנתו מחצית מעזבונו, והמחצית השנייה התחלקה בין 3 ילדיו.
ואולם, אחד מבניו הגיש בקשה מטעמו, שלפיה קיבל מאביו המנוח לפני מותו צ'קים, שאביו ביקש לראות בהם כתחליף צוואה.
"הצ'קים היו מחשבונם המשותף של המנוח ואשתו", נכתב בבקשה למתן צו ירושה חלופי, "ואין כיסוי בחשבון הבנק לסכומים המופיעים בצ'קים. המנוח ראה במתן הצ'קים צוואה לכל דבר, שבה הוא מוריש לבנו את חלקו בדירה, דהיינו מחצית מהדירה. המנוח לא רצה לכתוב צוואה כי ראה בכך פעולה המחישה את מותו, ולכן בחר להשתמש בצ'קים שנתן לבנו, בצירוף דבריו בעל-פה כתחליף לצוואה".
מטרת המסמך
לדברי הבן, הוא יכול אמנם להציג את הצ'קים לפירעון, אך מאחר שאין להם כיסוי בחשבון הבנק - יגרום הדבר לעוגמת-נפש לאמו ולפגיעה בבריאותה, ולכן הוא מעוניין להימנע מכך.
ואולם, רשם הצוואות והירושות סירב לראות בצ'קים הללו כצוואה, לדבריו הן מאחר שהמוריש לא ראה בהם צוואה, והן מאחר שהם אינם עונים על דרישות הצורה והתוכן הנדרשות מצוואה תקפה.
"המבקש עצמו טוען כי המנוח לא רצה לכתוב צוואה", מסביר הרשם, "ואם לא התכוון לעשות צוואה - הרי לא ניתן לייחס לו כאילו ראה במסמך זה צוואה".
בנוסף קובע הרשם כי הצ'קים שהוצגו כצוואה הם שטר בהתאם לפקודת השטרות, ולא ניתן לייחס להם משמעות שונה מהקבוע בפקודת השטרות, ובוודאי לא משמעות של צוואה.
"המסמך נעשה למטרה מסוימת, לא ניתן להשתמש בו למטרה אחרת", קבע הרשם. זאת מאחר שצוואה היא מתנה שאדם נותן לאחר במטרה שזו תמומש לאחר מותו, ואולם בצ'קים שהוצגו כתחליף צוואה אין כל תנאי כי יש לממש אותם רק לאחר מותו של המוריש. (תיק 123030).