לאחרונה סקרנו במדור זה את חידושי 2010 בתחום
מצלמות הסטילס הדיגיטליות, שהמרכזי שבהם הוא שניים במחיר אחד - האפשרות לצילומי סטילס ברזולוציות כמעט מקצועיות לצד צילום וידיאו באיכות HD מלאה - חידוש שמופיע כיום אפילו במצלמות חובבים קומפקטיות.
יכולות רב-תחומיות אלו מעלות שאלות נוקבות, בהן השאלה האם יש זכות קיום בשוק למצלמת וידאו ייעודיות? והאם המגמה הרב-תחומית אינה אקט של קניבליזם מצד יצרניות האלקטרוניקה הגדולות, שעתיד לחסל את אחד מפלחי השוק הצומחים ביותר שלהם?
אם לשפוט מהחידושים שמופיעים במצלמות הווידיאו שצפויות לצאת לשוק בחודשים הקרובים, התשובה היא - בינתיים לא. יצרניות האלקטרוניקה עדיין שומרות בשרוול כמה טריקים אלקטרוניים ייעודיים למצלמות וידיאו, שיכולים, או לפחות מנסים, להצדיק את מחירן, שעומד על 700 עד 1,400 דולר למצלמה.
מתנתקים מהכבלים
אחד מכיווני ההתפתחות הוא הטמעת רכיבי תקשורת אלחוטיים במצלמות וידיאו. בשנים האחרונות ראינו גם מצלמות סטילס עם תקשורת אלחוטית, אך במצלמות הווידיאו החדשות התקשורת משולבת עם מעבדי נתונים חזקים יותר מאשר במצלמות סטילס.
דוגמה בולטת לכך היא מצלמת הווידיאו החדשה של JVC, מדגם GZ-HM55. המצלמה מצוידת ברכיב בלוטות' מובנה, שניתן לרתום ליישומים כמו העברה אלחוטית של סרטי וידיאו ותמונות סטילס למחשב או לטלפון. אפשר גם להשתמש ברכיב התקשורת לצורך שליטה מרחוק בהסרטה באמצעות טלפון חכם, כמו אייפון ודומיו. הביצוע הוא פשוט: מורידים לטלפון החכם יישומון, שהופך אותו למעין שלט רחוק, המאפשר לצפות בזמן אמת בחומר המוסרט, להפעיל ולכבות את המצלמה ולשלוט בכל ביצועיה באמצעות לוח פיקוד וירטואלי על-גבי מסך הטלפון.
שימוש נוסף ברכיב הבלוטות' הוא חיבור אלחוטי בין מצלמה לטלפונים עם GPS, דבר שמאפשר לקחת את נתוני המיקום בזמן אמת מהטלפון ולשלב אותו בצילום, כאילו המצלמה עצמה מצוידת ב-GPS משלה. אפשר גם להשתמש באוזניית בלוטות' תקנית כדי להאזין לפס הקול המוקלט ולנטר את עוצמת ההקלטה.
המצלמה של JVC מצוידת גם בחיישן CMOS מדור אחרון עם ביצועי לילה משופרים, זיכרון מובנה בנפח של 32 ג'יגה, ואפשרות לצלם סטילס ברזולוציה של עד 10.6 מגה-פיקסל. המצלמה אפילו מסוגלת להפעיל את עצמה אוטומטית כשהיא מזהה תנועה בפריים, כמו מצלמת אבטחה. הפלא הקטן יעלה כ-800 דולר בארה"ב, החל מהרבעון השני של 2010.
גם סמסונג מאמינה באלחוט - בדגם החדש שלה, HMX-S16, מוטמע החל מהשנה רכיב WiFi. הרכיב מיועד כיום בעיקר להעברת סרטים למחשב הנייד. אך מכיוון שהמצלמה מצוידת גם במסך מגע בגודל של 3.5 אינץ', קרוב לוודאי שהיא תשמש בעתיד כפלטפורמה לביצועים מתקדמים יותר, כמו גלישת אינטרנט על המסך, הורדת אפליקציות וכדומה. גם המצלמה של סמסונג מאפשרת צילום סטילס ברזולוציה של 10 מגה-פיקסל, הסרטה באיכות HD מלאה ואף צילום בהילוך איטי.
זיכרון של פיל
עוד תחום, שבו עוקפות מצלמות הווידאו את מצלמות הסטילס בסיבוב הוא קיבולת הזיכרון. הסרטה באיכות HD מלאה דורשת אגירה ועיבוד של קובצי ענק, גם אחרי דחיסת נתונים, וזו משימה שגם מצלמות הסטילס המתקדמות ביותר עדיין מתקשות לבצע. במצלמות וידאו, לעומת זאת, כבר צברו היצרנים ניסיון רב בטיפול בקובצי HD, ואת התוצאות ניתן לראות בדגמים כמו קנון HF-S21 החדשה, מצלמת הדגל של החברה לשנת 2010.
המצלמה היא מפלצת זיכרון אמיתית: היא מגיעה עם זיכרון פלאש מובנה בנפח 64 ג'יגה, פלוס שני חריצי הרחבה לכרטיסי זיכרון, שבכל אחד מהם ניתן להתקין כרטיס SD נפרד בנפח של 64 ג'יגה. בסה"כ מקבלים נפח אחסון תיאורטי של קרוב ל-200 ג'יגה, שמתנהג כמו יחידת זיכרון אחת למרות פיצולו הפיזי. אם הזיכרון הראשי מתמלא בעת הסרטת סרט ארוך במיוחד, הסרט גולש אוטומטית לכרטיס הזיכרון הראשון, ומשם לכרטיס הזיכרון השני.
למצלמה לא חסר כלום גם באגף הצילום המקובל: היא מציעה בין השאר יכולת צילום תמונות סטילס ברזולוציה של עד 8.6 מגה-פיקסל, מסך מגע בגודל 3.5 אינץ', ייצוב אופטי מתקדם ועוד. מחירה, כאשר תצא לשוק בהמשך השנה, יעמוד על כ-1400 דולר בארה"ב.
מצלמות לבלוגרים
עוד נישה שאליה נוהרות יצרניות מצלמות הווידיאו בחיפוש אחרי לקוחות חדשים, היא מצלמות בלוגרים. אלו הן מצלמות סופר קומפקטיות וזולות יחסית, שמיועדות לצעירי דור האינטרנט, הנוהגים להסריט את חוויות היום-יום שלהם ולהעלות אותן בזמן אמת לבלוגים ולרשתות חברתיות.
גם סניו וגם סוני השיקו החודש גרסאות ממוזערות ומתוחכמות למדי של מצלמות כאלה. סוני אפילו קראה למצלמה הקטנה שלה בשם Bloggie. מלבד אפשרות לצילום ב-HD מלא, זום אופטי פי 5 וייצוב, ניתן לאבזר את המצלמה גם בעדשה ייחודית, שמצלמת ב-360 מעלות את כל מה שקורה מעל, מתחת ובצדדים של הצלם.
סוני לא הסתפקה בכך, והשיקה כמעט במקביל את הטלפון החכם Vivaz, שמלבד ביצועים טלפוניים מקובלים ומסך מגע איכותי מאפשר גם הסרטת וידיאו באיכות HD והעלאה מיידית של הסרטונים לאתרים כמו יוטיוב. קניבליזם כבר אמרנו?