1. כשהתחילה העונה והתחילו לחשושים שמכבי ת"א משחקת רע, קמו המתנגדים מטעם וציינו: "משחקים רע אבל מנצחים. משיגים תוצאות, ויהי מה". מפגינים אופי. חצי עונה אחרי מתברר שזה לא ויהי מה, אלא מה יהיה? לאט לאט מתגלה פרשה חדשה - פרשת "הבנק של פיני". פרשה שבה הצליח גרשון להעלים תוך ארבעה חודשים תקציב של 20 מיליון דולר, קבל עם ונוקיה.
בשני האתגרים הכי משמעותיים למאמן כדורסל - בניית סגל אופטימלי במסגרת התקציב, וחיבור השחקנים לקבוצה מתואמת בשני צדי המגרש - גרשון עד עכשיו נכשל. נניח שמאילוצי תקציב הוחתמו השחקנים האלו. נניח. גם את הצד של עבודת האימון לא רואים. ארבעה חודשים בתוך העונה, אין שיפור במשחק של מכבי, אלא להיפך. הכימיה והתיאום הקבוצתי מסתכמים בכדרור של פרקינס, שלשה של ויז'נייבסקי או בלות'נטאל ותרגיל פוסט-אפ לאנדרסון. ובזמן שגרשון חיפש התקפה, הוא איבד את ההגנה. מכבי הפסידה בשלושה מארבעת המשחקים האחרונים ביורוליג (הניצחון היחיד היה בנוקיה על רומא המפורקת). בארבעת המשחקים האלו ספגה בממוצע 81 נקודות למשחק, אחרי שבששת המשחקים הראשונים ספגה רק 71 נקודות בממוצע.
2. נקודה ראשונה לכישלון היא כמובן בגזרת הישראלים. בלות'נטאל, פניני ולימונד החליפו את כספי, אליהו ובורשטיין, כשלושת הישראלים הבכירים. התוצאה: זו העונה החלשה ביותר של סגל ישראלי ביורוליג. כשבוחנים את התרומה של הישראלים בליגה מול התרומה שלהם ביורוליג, מבינים שהם במקרה הטוב שחקני ליגה לגיטימיים.
בליגה הישראלית נותנים העונה שלושת הישראלים "הבכירים" 66 דקות, 33.5 נק' ו-8.4 ריב'. באירופה הם נופלים ל-42 דק' 15 נק' ו-5 ריב'. בעונה הקודמת קיבלה מכבי משלושת הישראלים הבכירים שלה 61 דקות, 31 נק' ו-11.3 ריב' למשחק, ותרומה כמעט זהה ביורוליג. אפילו הלפרין המושמץ נתן אותה תפוקה בשני המפעלים בעונת 2007/08. עד כמה זה קריטי? צריך רק להסתכל על מצבה של מכבי בליגה מול מצבה ביורוליג, אז מבינים שהסגל הישראלי "הטוב ביותר" הוא כנראה הטוב ביותר לליגה הישראלית.
נכון שאת כספי אי אפשר היה להשאיר, אבל בכסף שעלו לאזמה (שבפועל הוא פישר מקוצר) ולאמפה (שחקן פנים/חוץ מאותגר) ניתן היה להביא סנטר אמיתי והיה נשאר עודף להשאיר לפחות את ליאור אליהו.
3. בתחילת העונה אמר גרשון שהשנה לא יהיה כיף להיכנס לרחבה של מכבי. אלא שלאחרונה זה כבר נהיה ממש קייטנה. גרשון משחק בהרכבים נמוכים, עם גבוה טבעי אחד ולפעמים גם זה לא. עם ההרכבים הגבוהים הלכה גם ההגנה שניצחה לו משחקים. בחמשת המשחקים הראשונים חסמו יחד לאזמה ופישר ארבע חסימות למשחק, בחמשת המשחקים האחרונים חסימה אחת בלבד. המשוואה פשוטה: כשאין חיפוי אווירי מאחור, הגארדים לא יכולים ללחוץ ולחטוף. הקבוצה ירדה מ-11 חטיפות למשחק בחמשת המשחקים הראשונים לשבע חטיפות בחמשת האחרונים.
גם בהתקפה השינוי לא השיג את התוצאות. בלות'נטאל ופניני שמתעללים בכל קבוצה ישראלית כשהם משחקים בעמדת הפאוור-פורוורד, מאבדים באירופה מהאפקטיביות כשהם פוגשים גבוהים גדולים וחזקים. במהלך המשחק גרשון מתחיל להעביר שחקנים בין העמדות בגלל שהוא לא סומך על הגבוהים וגם לא על הישראלים הנמוכים. בליגת הגמדים הישראלית השיטה הזו שווה מקום ראשון בהליכה, ביורוליג זה שווה עונה אירופאית קצרה מאוד.
אם מכבי ת"א לא תצליח להגיע להצלבה (מה שנראה כרגע סביר מאוד), ההנהלה תעמוד בפני דילמה קשה לגבי מעמדו של גרשון. שנה וחצי מאז הוחזר, המועדון יהיה בבור עמוק עוד יותר מזה שהיה בו לפני תחילת כהונתו. זה יתחיל עם עונה שנייה ברציפות בה לא הצליחה מכבי להגיע ל-8 האחרונות. זה ימשיך עם הגרלה נוספת בדרג האיכות השלישי ביורוליג, שתבטיח שתי יריבות חזקות בשלב המוקדם גם בעונה הבאה. והחלק הכי גרוע: למרות שהעמידו תקציב של 20 מיליון דולר לבניית הקבוצה, גם בעונה הבאה יצטרכו לבנות סגל כמעט מחדש.
גרשון עומד בפני האתגר המקצועי הגדול בחייו. הוא צריך לקחת את אסופת השחקנים הזאת ולהביא אותה להצלבה ואולי אפילו לפיינל-פור. אם יצליח במשימה, למרות הבור העמוק שהוא כרה לעצמו ולקבוצה, זה יהיה נס לא פחות גדול מנס ז'לגיריס.