הסרט "מחוץ למים" הוא גרסת מעמד הפועלים ל"לחנך את ג'ני". יש שם את כל המרכיבים - נערה מתאהבת בגבר מבוגר שנותן לה את תשומת הלב שחסרה לה בבית. רק שכאן, במקום ג'ני הסנובית יש לנו את מיה הערסית; במקום צמד הורים מלאי כוונות טובות אך חסרי מושג, אם יחידנית אלכוהוליסטית ומזניחה; ובמקום גבר מבוגר וקצת חשוד, גבר מבוגר די מקסים.
מיה היא נערה בת 15 שחיה בשיכונים עם אמה ואחותה הקטנה. היא חולמת להפוך לרקדנית היפ-הופ מקצועית, אבל בינתיים בעיקר שותה יותר מדי ומסתבכת עם מערכת החינוך והחוק. מיה נראית מחוספסת מבחוץ, אבל בפנים יש לה לב זהב, ולראיה - היא אוהבת חיות. שגרת חייה המדכאת של מיה מופרעת כשאמה מביאה חבר חדש הביתה. קונור, החבר (מייקל פאסבינדר, כמעט ולא ניתן לזיהוי מתפקידו השונה לגמרי ב"ממזרים חסרי כבוד"), הוא הראשון שמעודד את מיה ומתעניין בה, ולא פחות חשוב - הוא גם מסתובב בבית בלי חולצה.
וכאן קורה דבר מופלא: עד כניסתו של קונור לחייה של מיה, "מחוץ למים" עושה רושם של סרט מחאה חברתית סטנדרטי ולא מוצלח במיוחד. כאילו ירד זה עתה מפס הייצור במפעל הריאליזם המייגע, "מחוץ למים" ניחן באותו לוק מחוספס עם מצלמה מוחזקת ביד, אותם משחק טבעי ופסקול טבעי, אותו סיפור קלישאתי על נער/ה רגיש/ה בסביבה אטומה, ואותה יומרה לייצוג לא מתייפייף של מעמד הפועלים, בלי שום מעוף, חידוש או מקוריות שיצדיקו את הצפייה. אבל מרגע שקונור נכנס לתמונה, לא רק חייה של מיה משתנים אלא גם הסרט עצמו.
השפעתו המתמשכת של קונור על העולם של מיה הולכת ומתעצמת עם הזמן וטוענת את "מחוץ למים" בסצנות מחשמלות ועזות מבע. עם התקדמות היחסים בין השניים, הסרט חדל לתפקד כמנת מציאות גנרית לפנים, והופך ליצירה מורכבת: אלגורית, מלאת ניואנסים, מותחת וסקסית. המציאות והרלוונטיות החברתית עדיין שם, אבל בתוספת אותו המעוף שהיה חסר בהתחלה.
מיה היא כבר לא סתם פלקט של קורבן, היא דמות שלמה שאנחנו יכולים להזדהות עמה. וכיוון שאנחנו רואים את המתרחש דרך עיני הגיבורה, קונור הופך לנחשק בעינינו. אם נחשוב על זה רגע, מדובר בהיפוך תפקידים נדיר - סרט שעוסק בקשר בין נערה צעירה לגבר בוגר, שבו לא הנערה היא זו שמוצגת כאובייקט, אלא דווקא הגבר. מיה כמעט אינה מוצגת לנו כפיתוי. לא כשהיא שיכורה וגם לא כשהיא רוקדת.
קונור הוא מושא התשוקה העיקרי של המצלמה: כמו מיה, גם המצלמה מתעכבת על שריריו החשופים, מציצה בתאווה לרגעים אינטימיים שלו, שולחת לעברו בהיחבא מבט מסומם, חסר פוקוס ומלא ערגה. למעשה, היחסים הללו מודגמים באופן ישיר כשברגע מסוים בסרט מיה מקבלת לידיה מצלמה ומתעדת את קונור מתפשט (וכאן נזכיר שאת "מחוץ למים" כתבה וביימה אישה - אנדראה ארנולד).
אם "לחנך את ג'ני" הוא סרט נקי ומסוגנן מאוד, עם טאצ' קינקי שמספקים היחסים בין ג'ני ובן-זוגה המפוקפק, הרי ש"מחוץ למים" הוא סרט מלוכלך לגמרי, שהיחסים בין הגיבורה לבן-זוגה מרכזים באופן מפתיע את התקווה והאופטימיות שבו. אף שהאפשרות שקונור יתאהב בבתה בת ה-15 של חברתו היא מזעזעת, אנחנו מקווים יחד עם מיה שאולי בכל זאת הוא יהיה זה שיציל אותה מקיומה העגום.
יחד עם הופעה משכנעת של כל השחקנים, ובראשם קייטי ג'ארוויס בת ה-18 בתפקיד הראשי, ואולי סצנת הסקס המוצלחת ביותר שתמצאו כרגע על המסכים, "מחוץ למים" בהחלט שווה צפייה.
עניין של טעם
"שנה מעוברת"
"שנה מעוברת" אמנם נגוע בשנאת נשים, מצויד בעלילה לא אמינה ופועל לפי החוקים העבשים ביותר של הקומדיה הרומנטית, אבל זו לא הבעיה. הבעיה היא שאחרי שתצפו בשנה מעוברת, תתפתו לחשוב שבחוץ מחכה לכן מת'יו גוד לא מגולח, שייקח אתכן בזרועותיו החסונות. גוד הוא חתיך בחמש רמות מעל למה שנדרש בקומדיה רומנטית, ויש סיבה שמלכי הז'אנר הם יו גרנט ודומיו. מי מעוניינת בצחוקים כשמת'יו גוד בסביבה? מיהי הגיבורה העיוורת שלא תשליך את עצמה לרגליו כבר בכותרות הפתיחה? בקיצור, עדיף לקבל את מנת הפנטזיה שלנו במינון לא קטלני, וגוד בסרט הזה הוא קטלני. זה רק ידכא אתכן כשהאורות יידלקו.
"מתחיל מחדש"
זה אמור להיות סיפור אנושי נוגע ללב על אובדן ושיקום, אבל לי היה קשה להתגבר על העובדה שג'ו, הדמות המרכזית בסרט (קלייב אוון), הוא אב גרוע לשני בניו, ובנוסף לזה גם אב שנטש את בנו. קצת קשה לפרגן לגיבור שלנו כשהוא מנסה להיות אבא טוב ולא מצליח, ולהזדהות איתו בתהליך שבסופו הוא יגלה שהעזיבה שלו פגעה בבנו, עובדה שהצופים ניחשו הרבה לפניו.