ב-2003 התכוננה סילביה גאריגו, אז פרקליטה של חברת שברון, להיכנס ליערות הגשם של אקוודור כדי לאסוף דגימות אדמה לבדיקה. נלוו אליה נציגי תובעים שהאשימו את חברת הנפט השנייה בגודלה בארה"ב בכך שהותירה עם יציאתה מאקוודור, ב-1992, שובל של הרס אקולוגי.
"הצוות הטכני של התובעים הופיע בחליפות חלל ובמסכות גז, גידר שטחים בסרט אדום וטען שזה אזור מסוכן", נזכרת גאריגו, המנהלת כעת את היחידה למעורבות גלובלית של שברון. "זו היתה סצנה קומית. שאר האנשים שנכנסו ל'אזור הרעיל' לא חבשו מסכות, כולל השופט. אז הבנו שהכל היה כמו הצגה בתיאטרון, משפט תקשורתי".
אותו יום ציין נקודת מפנה באסטרטגיה של שברון. החברה החליטה להשיב מלחמה - ולנקוט אותה טקטיקה של התובעים בתקווה לגייס לצדה את דעת הקהל.
מאחר שהתביעה היתה ייצוגית, כל מי שנפגע מזיהום נחשב תובע. לכן, האינטרס של התביעה היה לגייס כמה שיותר תמיכה ציבורית.
המאבק הזה צבר תאוצה בשנה שעברה, וההכרעה במשפט צפויה בחודשים הקרובים. עם כל חודש שעובר, הקרב נראה תיאטרלי יותר, והוא כולל מפגינים השורפים בובות של הצוות המשפטי של שברון בפסגת אחד מתלי האשפה המזוהמים לכאורה.
הסכומים גבוהים. התובעים דורשים פיצויים בסך 27 מיליארד דולר, ולפיכך התביעה היא הגדולה ביותר בהיסטוריה המשפטית האקולוגית. סכום התביעה הוא כמעט חמישית משווי השוק של שברון, 159 מיליארד דולר. "אם היה מדובר על 27 מיליון דולר, התיק הזה היה נסגר כבר לפני המון זמן", אומר רובין ווסט, יו"ר חברת הייעוץ PFC אנרג'י.
סרט ביוטיוב
שברון לא המתינה עד שיישמעו טיעוניה בבית המשפט, אלא נקטה צעד חריג והעלתה את התיק לדיון עולמי. לשם כך היא שכרה כתב לשעבר של CNN, האחראי לספר את הצד שלה. היא גם יצרה ערוץ יוטיוב ייעודי למטרה זו.
האסטרטגיה הזו עומדת בניגוד גמור להתגוננות של חברת הנפט BP מפני תביעות נגד פעילותה ברחבי ארה"ב בעקבות דליפת הנפט הגדולה באלסקה, הפיצוץ הקטלני בבית זיקוק שלה בטקסס ושערוריית המסחר בגז פרופן. BP נרתעה מפני כל תשומת לב ציבורית, ואילו שברון מחפשת אותה.
למעשה, זו הפעם הראשונה שבה חברה גדולה מגלה אגרסיביות כה רבה בהגנה על עצמה. חברות אחרות השתמשו בעבר לצורך זה באינטרנט, אך אף אחת לא התאמצה כל כך כשברון.
ג'ין רנדול, כתב ה-CNN לשעבר שנשכר על ידי החברה, שהה במשך חצי שנה באקוודור עם צוות צילום, מפיקים, עורכי וידאו ומתרגמים. הם סיירו בכל האזור וצילמו עשרות שעות של חומרים, שלבסוף הפכו לסרט דוקומנטרי באורך 14 דקות, לצד סדרת סרטונים קצרים יותר. שברון העלתה את כל החומרים ליוטיוב באפריל 2009.
התובעים טוענים שהצופים עלולים להתרשם שמדובר במקור עיתונאי אובייקטיבי. רנדול דוחה את הטענה שהוא הציג את עצמו כעיתונאי, ומצביע על הלוגו של שברון באתר שבו מוקרנים החומרים.
איימי מאיירס ג'אפה, מומחית לאנרגיה ממכון ג'יימס בייקר למדיניות ציבורית, אומרת שלשברון לא היתה ברירה אלא להשיב מאבק. "בבית המשפט של דעת הקהל, התפוצה מנצחת. אנשים נוטים להאמין למה שהם קוראים ב-17 בלוגים שונים".
קרב על התדמית
בינתיים, "הקואליציה להגנת האמזונס", המייצגת חלק מהתובעים, שכרה אשת יחסי ציבור משלה כדי להשיב על טענות שברון: קארן הינטון מחברת הינטון קומיוניקיישנס.
"שברון מעסיקה שש חברות יח"צ העובדות על התיק הזה, ואני עסוקה בהפרכת המידע הלא נכון והמטעה שהחברות הללו מוכרות לכמה כתבים ובלוגרים", אומרת הינטון.
תיק ברנט ספאר משנות ה-90 מדגים איך טיפלו חברות בקמפיינים מיוחצנים לפני עידן האינטרנט. בתיק ההוא, חברת של הותקפה על ניסיון להיפטר מברנט ספאר - מצוף ששימש לאחסון נפט ולהעמסת מכליות בים הצפוני. ארגון גרינפיס ארגן קמפיין נרחב נגד תוכניות החברה, כולל השתלטות של פעילים על מתקני של והחרמת תחנות הדלק שלה. החברה החליטה להרים ידיים ולהשתמש במצוף בבניית נמל מטענים חדש ליד נורבגיה.
היום, כך נראה, חברות אולי מוכנות פחות להיכנע בעידן האינטרנט. שברון עומדת על כך שטקסקו, החברה שרכשה ב-2001 והנאשמת בזיהום הסביבה לפי התביעה, הוציאה 40 מיליון דולר על ניקוי האזור כאשר החוזה שלה הסתיים, בשנת 1992, והיא נדרשה לעזוב את אקוודור. ממשלת אקוודור חתמה על מסמך שלפיו היא שחררה את טקסקו מאחריות נוספת לזיהום האזור.
התובעים טוענים שאותו הסכם עזיבה של טקסקו לא שחרר אותה מאחריות כלפי צדדים שלישיים, והם מייצגים את כל מי שנפגע מהריסת שדה הנפט שננטש. לטענתם, טקסקו אחראית אפילו לבארות ולתלי הפסולת שפטרואקוודור, חברת הנפט הלאומית, הסכימה לנקות כאשר היא קיבלה את הנכסים מטקסקו.
התביעה פגעה במוניטין של שברון, בהתחשב בגורמים כבדי המשקל שהתגייסו לימין הקואליציה להגנת האמזונאס - החל בחבר הקונגרס האמריקני ג'ים מקגוורן וכלה בשחקנית הקולנוע דריל האנה, בדוגמנית לשעבר ביאנקה ג'אגר, כיום פעילה למען זכויות אדם, ובקרי קנדי, בתו של רוברט קנדי המנוח. החברה נאלצה להתמודד גם עם סרט דוקומנטרי בשם "גולמי", המוקרן בארה"ב מאוקטובר ובבריטניה מחודש זה. הסרט מגולל את סיפוריהם של קורבנות סרטן ומי שתייה מזוהמים ואת מאבקם של תושביו המקוריים של היער באקוודור לקבלת פיצויים משברון, והוא ריכז ציבור אוהדים גדול.
הטענה העיקרית של שברון אינה שלא קיים זיהום, אלא שלא היא יצרה אותו. "אין ויכוח על כך שהמצב באקוודור גרוע, אבל אנחנו לא פועלים בה כמעט 20 שנה", אומר צ'רלס ג'יימס, סגן נשיא החברה.
ביל דויל היה הממונה מטעם טקסקו על פעילותה באמריקה הלטינית ובאפריקה בשנים 1987-1990, ולדעתו יציאתה של החברה להגנתה מוצדקת, ועם זאת, הוא אומר, החברה תוכל לשפר את המוניטין שלה אם תהיה נדיבה יותר לקהילות המקומיות. "זה לא מקום רע לתרום לו כספים לצרכים הומניטריים", אומר בויל.