קוראינו המסורים מכירים בוודאי את דוידה לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ורעייתו של עו"ד אורי מסר, לשעבר ידידו ואיש סודו של אהוד אולמרט, לשעבר ראש הממשלה.
לחמן-מסר היא אורחת קבועה בטורים שלנו, ולמרבה הצער, לא תמיד בהקשרים חיוביים. כדי שלא נואשם בהגזמה פרועה ובהיטפלות אליה, אנחנו חייבים להודות כי ניסינו להתאפק ולהימנע ממאמר נוסף עליה, אבל לא עמדנו בפיתוי. לא שהספורט החביב עלינו הוא להציק לה, אבל השבוע היא שוב ניצלה את הבמה שנתנו לה אוהדיה, אנשי אמונה בתקשורת, שהולכים איתה ממופע למופע, שותים בצמא את דבריה ונופלים לרגליה.
מה יש לדבר, ללחמן-מסר נבנתה תדמית הרואית, נקייה וטהורה. ובזכות התדמית הנהדרת הזאת היא משתלבת באין-ספור כנסים, באין-ספור ועדות (למשל, בכר; למשל, חודק), מעלה הצעות, מגבשת רעיונות וזוכה לכותרות מחניפות על מלחמתה ללא חת בבעלי ההון, בריכוזיות ובכוחות האופל.
צביעות וצדקנות
הבעיה היא שעמדותיה הטהורות של הגיבורה שלנו מתערבבות בהתנהלות שנראית כצדקנות וצביעות. וכדי להמחיש למה כוונתנו, החלטנו לעמת את לחמן-מסר עם שתיים מאמירותיה וקביעותיה השבוע בכנס אגף התקציבים במשרד האוצר.
"הדרך הנכונה ביותר לבחון את השלכת הריכוזיות במשק ואת ההגבלות על בעלי השליטה היא להקים ועדה ציבורית... יש תחושה חברתית משמעותית שיש מספר מצומצם של קבוצות ששולטות במשק, וקיימת טענה שיש לבדוק אותה, שלפיה הם צוברים כוח כלכלי גדול מדי שיש לו השפעות שליליות על המשק, וכן כוח פוליטי... יש חשיבות לבדוק את הריכוזיות ולקבוע לה גבולות"
אנחנו עם לחמן-מסר ב-100%. אין בעיה, שתוקם ועדה, שכמובן לחמן-מסר, שיש לה עתה הרבה זמן פנוי, תוכל להימנות עם חבריה. אבל רגע, רגע. תראו מי מדברת? זה לא אורי מסר, שלו היא נשואה, שחמק מכתב אישום בשל חוסר ראיות מספיקות ולא בגלל חוסר אשמה?
אז בואו נזכיר לקוראינו, וגם לדידי היקרה, את נוסח ההחלטה של הפרקליטות בדבר סגירת התיק. המסמך, שמחזיק 5 עמודים ונכתב לפני כחודשיים, הוא לא בדיוק טיהור מוחלט של אורי (ההדגשות שלנו):
"מחומר החקירה עולה", נכתב בו, "כי במהלך תקופת כהונתו של אולמרט כשר התמ"ת, הממונה בין השאר על 'מרכז ההשקעות', ייצג עו"ד מסר לקוחות עסקיים במגעיהם עם מרכז ההשקעות. בחלק מהמקרים עו"ד מסר הוא שפנה ללקוחות האמורים והציע להם את שירותיו. מחומר הראיות עולה כי עו"ד מסר דאג לקיום פגישות בין לקוחותיו לבין אולמרט. עוד עולה מחומר הראיות כי אולמרט התערב לטובת לקוחותיו של מסר, קיבל החלטות בנושאים מהותיים הנוגעים לענייניהם, ולעתים אף שינה החלטות שהתקבלו על-ידי הגורמים המקצועיים באופן שהיטיב עם לקוחות אלה.
"חקירת המשטרה העלתה כי בתקופה הרלוונטית התקיימו יחסי חברות קרובים בין אולמרט לעו"ד מסר: הם היו שותפים לשעבר במשרד עורכי דין, עו"ד מסר ייצג את אולמרט ואת משפחתו במשך השנים בעניינים מגוונים, עו"ד מסר עמד בראש עמותות שהוקמו כדי לסייע לאולמרט במערכות בחירות שונות, עו"ד מסר אף חתם בצוותא עם אולמרט על ערבות אישית לחשבון של אחת העמותות האמורות - חשבון שבו נוצר גירעון של מיליוני שקלים, וסייע לאולמרט לכסות את החוב באמצעות כספיו של משה טלנסקי. ומעל לכל - עו"ד מסר החזיק באותה תקופה עבור אולמרט 'קופה סודית' ובה מאות אלפי דולרים".
לא נלאה אתכם יותר בנימוקים לסגירת התיק, אבל הפרקליטות החליטה להקל עם עו"ד מסר, בעיקר משום שלתפיסתה, העבירה החמקמקה בשם "הפרת אמונים" אינה חלה על אזרחים פרטיים העובדים בצמוד לעובדי ציבור, בניגוד לעובדי ציבור "רשמיים" כמו אולמרט. נכון? אנחנו לא ממש בטוחים, אבל נשאיר זאת למשפטנים.
מקור המיליונים למימון הווילה בקיסריה
אנחנו לפחות בטוחים בתוצאות. יום אחד, כנראה, הודיע אורי לדידי: יש לי הפתעה בשבילך, דידי היקרה! אנחנו עכשיו יורדים מירושלים, מדירתנו הרחבה בטלבייה, לטיול במרכז הארץ. נסעו אורי ודידי ליישוב הנידח קיסריה, ושם הצביע אורי על וילה רחבת-ידיים. פינקתי אותנו בעוד צריף של כמה מיליונים לפחות, אמר אורי לדידי, הכל, בין היתר, בזכות עשר אצבעותיי, כישרוני המיוחד והממולח לעסקאות ולעסקים. יקירי, אמרה דידי לאורי, שנים אני איתך ולא הבחנתי בסגולותיך העילאיות, אבל טוב מאוחר מאשר אי-פעם!
או.קיי, זה כמובן דמיוני ובצחוק. דידי היקרה ידעה היטב מהיכן נפלו המיליונים על אורי המוכשר. מיליונים נפלו עליו, בין היתר, ממינוף קשריו עם השלטון, בחיכוך מאוד צפוף עם כספי ציבור. החיכוך הזה איפשר ללקוחותיו לקבל פטורים, הקלות ומתנות מהמדינה, והם גמלו לו בעין יפה.
ולכן, דידי היא זו שצריכה לעמוד בראש ועדה, עוד לפני ועדת הריכוזיות, שתבדוק איך אנשים פרטיים מנצלים את קשריהם עם השלטון ואיך אפשר להחיל עליהם את עבירת הפרת האמונים כסוג של עובדי ציבור (אולי לחייב אותם בהצהרת הון פומבית על שכר הטרחה שהם מקבלים?).
אנו בטוחים כי הוועדה בראשותה תגלה לציבור כמה ממצאים מרתקים: למשל, שמינוף עוצמת הקשרים האלה לעשיית כסף קל פוגעת קשה במשק, מעוותת תהליכים חיוניים בריאים, פוגעת בשוויון ההזדמנויות בשוק התעסוקה, מחבלת בהקצאת מקורות יעילה, מצמצמת את המוצרים והשירותים הנגישים לכל, ובסופו של דבר גם פוגעת בצרכן, שכה קרוב ללבה של דידי היקרה.
"התחלתי לפעול ב-1991 נגד בעלויות צולבות בשוק התקשורת, כיוון שחשבתי שריכוזיות בשליטה בתחומים אלה עלולה לפגוע בדמוקרטיה ובחופש הביטוי"
בעבור מי עובדת דידי
יופי, דידי, אנחנו אתך. בואו נקים ועדה שתבדוק אם זכות הציבור לדעת היא אכן זכות שמתממשת בפועל במלואה. אין לנו מה להסתיר, דידי, הציבור יודע ש"גלובס", למשל, נמצא בבעלות אליעזר פישמן ושאנחנו שכירים בעיתון. אבל האם הציבור יודע בשביל מי את עובדת? האם את עובדת רק בשביל כל העקרונות היפים והנפלאים של תחרות ושירות לצרכן, או שיש בעלות צולבת בינך לבין חברייך בתקשורת?
הציבור רוצה לדעת מי מפעיל את מי וכיצד זה קורה. איך אתם מזינים ומפרים האחד את האחר - חברייך בתקשורת שרים לך שירי הלל במאמרים דביקים, ואת מספקת להם את הכותרות הדרושות במלחמתם העסקית, לאחר שהם נכשלו בתחרות בשוק החופשי.
הציבור רוצה לדעת איך פקידים רבי-עוצמה מפעילים את ידידיהם בתקשורת כדי לשסות אותם בכל אדם שהתנהגותו אינה מוצאת חן בעיניהם. הציבור רוצה להבין למה ידידייך בתקשורת לא פצו פה כשאורי היקר שלך עשה את מה שעשה כדי לקדם את ענייני לקוחותיו אצל חברו אולמרט.
ייתכן כי הוועדה הזו תגיע למסקנה שאחת הבעיות בישראל היא שמקור השחיתות הוא לא הקשר בין הון ושלטון, אלא פלונטרים רגולטוריים, החלטות הנגררות שנים ופקקים של פקידים שלוקחים את החוק לידיהם ונותנים פתרונות מסורבלים.
אולי המסקנה תהיה שצריך פחות דידי לחמן-מסר למיניהם, שמינו את עצמם בטעות לקיסרות הפיקוחית של המשק הישראלי.
eli@globes.co.il