הוועדה למאבק בסחר בנשים ייחדה מספר דיונים לסוגיית פרסום שירותי זנות: הקשר שבין פרסום המודעות המציעות שירותי זנות לבין הגברת תופעת הזנות והסחר בנשים, הנחיות הפרקליטות בנדון, ופעולות האכיפה של המשטרה ובית המשפט.
חרף האיסור הקבוע בחוק הקיים ולמרות הרשעת 3 המו"לים הגדולים ב-2004 באשמת פרסום מודעות מין בעיתוניהם, עדיין ממשיכות להתפרסם בעיתונות מודעות רבות המעודדות שירותי זנות וסחר בנשים.
מנתונים שנמסרו לוועדה לאורך השנים התברר כי החוק הקיים כמעט שאינו נאכף, והציבור נשאר חשוף למאות מודעות פרובוקטיביות המציעות שירותי זנות בעיתונים, בעלונים, בחניות ממכר ובכרטיסי ביקור המוצמדים למכוניות חונות.
בין השנים 2008-2006 נפתחו 8 תיקי חקירה בלבד בעבירה של פרסום שירותי זנות.
בעקבות זאת גיבשה הוועדה הצעת חוק חדשה שנועדה להרתיע מפני פרסום מודעות המציעות שירותי זנות, ובסופו של דבר להביא לצמצום בביקוש לזנות ולצמצום מימדי תופעת הסחר בנשים.
לדברי יו"ר הוועדה למאבק בסחר בנשים, ח"כ אורית זוארץ, זמינות המודעות המציעות שירותי מין מעודדת צריכה ומעודדת גם את תופעת הזנות והסחר בנשים. הוצאת מודעות אלה מדפי העיתונים מעבירה מסר כי החברה איננה משלימה עם תופעת הזנות כנורמטיבית, וכי תפיסת הזנות היא תופעה פסולה ולא לגיטימית שיש להוקיע מהחברה.
סעיף 205ג' לחוק העונשין הקיים אוסר פרסום שרותי זנות של בגיר, אלא אם התקיימו בפרסום 4 תנאים מצטברים: "עניינו אך ורק מתן שירותי זנות; הוא התפרסם בנפרד מדברי פרסום אחרים; הוא נמסר לאדם רק לפי בקשתו; וסומן בו בצורה בולטת כי מטרתו היא לפרסם שירותי זנות".
11 שנים חלפו מאז חקיקת החוק האוסר פרסום שירותי זנות (קבלת התיקון לחוק העונשין שיזם ח"כ חנן פורת ב-1998), ואולם הוא כמעט שאינו נאכף, והציבור נשאר חשוף למאות מודעות פרובוקטיביות שמכריזות על שירותי מין. התברר כי החוק אינו נותן פיתרון הולם לבעיה, אלא אף מגביר את צריכת שירותי הזנות ואת הסחר בנשים.
החוק המוצע קובע כי עונש המאסר המירבי שיוטל על המפרסם מודעות למתן שירותי זנות יהיה 3 שנות מאסר (העונש הקבוע בחוק הקיים הוא חצי שנת מאסר) ו-7 שנות מאסר על המפרסם שירותי קטין, מכור לחומרים פסיכואקטיביים ובהם סמים ואלכוהול או קורבן סחר בבני-אדם. נוסף על העונש האמור יוטלו קנסות כספיים על המפרסמים שירותי זנות, וייחלט רכוש שמקורו בפרסום כאמור (אם הורשע המפרסם בפרסום קורבן סחר יועברו הקנס והרכוש שחולט לקרן הייעודית למאבק בסחר בבני אדם).
בהצעת החוק מורחבת הגדרת "מפרסם", ונקבע כי יועמדו לדין גם המפיצים כרטיסי ביקור שמוצעים בהם שירותי זנות, השליחים שמצמידים את הכרטיסים למכוניות ובעלי בתי-הדפוס האחראים להדפסתם.
חידוש נוסף בהצעת החוק הוא שגם פרסום שירותי זנות המוגדרים "עיסוי", "אירוח", "ליווי" או כל הגדרה אחרת - ייחשבו כעבירה.
"הצעת החוק", אומרת ח"כ זוארץ, "נועדה לתת מענה לקשיים רבים שהמשטרה והפרקליטות נתקלו בהם בהתמודדותן עם תופעת הפרסומים, המותרים בפועל אף שהם חלק מפעילותם של סרסורים ושל סוחרי נשים. היא אמורה להתגבר גם על תרגיל שינוי המינוח שנוקטים מדורי המודעות בעיתונים, ואינה פוטרת אותם מאחריות פלילית".
לדבריה, "כאשר עיתון לוקח על עצמו במאמרי המערכת את התפקיד של מטיף בשער, ובחצר האחורית הוא מתפרנס מפרסום מודעות על שירותי זנות - יש בכך מסר כפול. עיתון אינו יכול להוקיע כבלתי מוסרי דבר שהוא מפרסם שני עמודים אחר-כך. אנו רואים קשר ברור בין פרסום מודעות על שירותי מין בעיתונות לבין עידוד הסחר בנשים. החוק המוצע ירתיע מפני פרסום מודעות ויביא בסופו של דבר לצמצום תופעת הזנות והסחר בנשים".
"הסייגים שנקבעו בסעיף 205ג' של חוק העונשין הקיים על פרסום מודעות זנות נקבעו כדי להגן על רגשות הציבור על בסיס 'צדקנות מוסרית', ולא נועדו למגר את הזנות (חוק העונשין אינו אוסר עיסוק בזנות אלא רק מפליל את כל הגורמים המעורבים בניצולה). בסייגים אלה לא הובאו בחשבון ניצול הנשים ששירותיהם פורסמו במודעות ורווחי-העתק שהרוויחו המפרסמים על גבן", מסרה ח"כ זוארץ.
לדבריה, "החוק נחקק במנותק מהגישה הרואה בזנות תופעה חברתית שלילית, ולא הובאו בו בחשבון השפעת הפרסום על מצבן של הנשים המפורסמות במודעות, הפגיעה בכבודן ובחירותן והעובדה שהפרסום מגביר את הניצול של נשים אלה בידי הלקוחות".
את נוסח הצעת החוק גיבשה עו"ד נעמי לבנקרון, היועצת המשפטית של מוקד סיוע לעובדים זרים ומנהלת קליניקת הגוף במשפט בבית-הספר למשפטים, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.