כשמכונית בעלת ידית הילוכים תקועה במדרון ללא מתנע (סטרטר), בעל המכונית ינסה להתניעה ע"י דחיפה בירידה. הוא יבקש מחבר שידחוף את המכונית ואכן זו תתחיל לנוע בירידה. כשהמכונית נעה, לפי שיפוט הנהג, הוא "מכניס" להילוך שלישי ומצפה שהמנוע יניע, ואז ימשיך לנסוע בכביש כמקודם. היה והמכונית תגיע לתחתית המדרון מבלי שהמנוע החל לפעול לא יוכל הנהג להניע עוד בדחיפה ויאלץ לגרור את המכונית למוסך.
במשל שתיארתי המכונית היא העולם והמנוע הוא כלכלת העולם. הכלכלה נתקעה בשלהי 2008 ונכנסה למשבר עמוק. הדרך שבה נהגו המנהיגים על מנת לצאת מהשבר היתה הזרמות עתק. בסה"כ הוזרמו ויוזרמו לשוק האמריקני כ-2 טריליוני דולר.
למזלנו, לפני המשבר נוצרו רזרבות שאפשרו לממשלת ארה"ב ולבנק המרכזי שלה להזרים כספים, אך זה איננו בור ללא תחתית. במידה וההזרמות שבוצעו יצליחו לגרום למנוע להניע, קרי, למשק האמריקני לצמוח ולהמשיך ולצמוח גם לאחר שה"דחיפה" תפסק, נדע שכלכלת העולם צלחה את המשבר. עדיין תיוותר הסוגיה כיצד להאיץ את הצמיחה על מנת שתוכל לגשר על הגרעון העמוק בתקציב האמריקני ולמנוע ירידה דרמטית בשער החליפין של הדולר. אך סביר שהמשק האמריקני יינצל ובעקבותיו הכלכלה העולמית כולה.
במידה וההזרמות לא יצליחו להניע את כלכלת ארה"ב ויהיה צורך להתחיל בהזרמות נוספות, נמצא את עצמנו במצב חדש. בלשון המשל נצטרך לגרור את המכונית למוסך, שמשמעו לגבי הנמשל כי נגיע למצב שבו כללי המשחק משתנים. אמריקה תסתגר בתוך עצמה מבחינה כלכלית ומבחינת הסחר מחד, ושער הדולר ירד לתחתית שלא ידענו בעבר מאידך. לדבר הזה תהיה השפעה על כלכלת העולם כולו. בוקר אחד יתעורר העולם כשרמת החיים בו צונחת לעומק ללא תקדים.
כרגע יש אינדיקציה אחת טובה והיא כי מדד מנהלי הרכש בעולם עלה לאזור ה-53.6 נקודות בנובמבר. יחד עם זאת ניכרת התמתנות בקצב העלייה מאז השפל של דצמבר 2008.
על מנת להניע מכונית בדחיפה, בירידה, חשוב שבמכונית יהיה דלק, ש"הפלגים" יהיו נקיים וטובים, שמערכת החשמל תהיה תקינה ועוד. לא ניתן להניע רכב בדחיפה כשהמערכת רקובה. ניתן להניע כלכלות בהזרמות בתנאי שהמשבר עתה הוא פיננסי בעיקרו וששאר המערכות, כמו התעשיות והשירותים, הן בעלות פוטנציאל כלכלי חיובי שניתן למצותו. כמו כן כאשר העובדים הם בעלי מוטיבציה, שהמשקים מאוזנים וגמישים, המגזר הציבורי קטן יחסית, והשחיתויות ותאוות הבצע מחוסלות.
הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר