בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של כדורסלן העבר ומאמן
הפועל ירושלים בהווה,
גיא גודס, על דחיית תביעתו נגד
כלל ביטוח מחמת
התיישנות. השופטים דחו את טענתו כי ב
ביטוח חיים, להבדיל מתאונות אישיות, מתחיל מירוץ ההתיישנות ביום שבו מתגבשת ה
נכות או נודע שיעורה.
גודס, שהיה מבוטח ב-3 פוליסות ביטוח חיים בכלל, החל לסבול במהלך 2003 מכאבי ירכיים כתוצאה מפעילותו הספורטיבית. הביטוח הלאומי דחה את תביעתו להכיר בנכותו ככזו שנגרמה עקב העבודה, אך בית הדין לעבודה הפך קביעה זו. ועדה רפואית קבעה שנותרה לו נכות קבועה משוקללת בשיעור 42%, וגודס תבע מכלל תגמולי ביטוח אך נדחה בטענות התיישנות.
גם בית משפט השלום קיבל את טענת ההתיישנות שהעלתה כלל, באמצעות עו"ד שמואל אהרונסון. גודס ערער באמצעות עו"ד יוסי גייר וטען, בין היתר, שמאחר שהנכות היא תולדה של מיקרוטראומה, מירוץ ההתיישנות אינו יכול להתחיל ממועד הפגיעה אלא רק ממועד התגבשות הנכות.
השופטים יעל וילנר ועודד גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה קיבלו את קביעתו של שופט השלום רמזי חדיד ופסקו כי המירוץ מתחיל "במועד האירוע שהוליד את הנזק ועם גילויו של הנזק, ולא במועד שבו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק". הם הוסיפו שההלכה שנקבעה בעניין זה נכונה הן במקרה של ביטוח תאונה והן במקרה של ביטוח מחלה (לרבות מיקרוטראומה).
כמו כן, נדחתה טענת גודס לקיומו של נוהג, שלפיו הוא פונה קודם לביטוח לאומי כדי שיקבע את שיעור נכותו ורק אחר כך תובע פיצוי מהביטוח.
השופט יגאל גריל ציין שאמנם המפקח על הביטוח באוצר הכין באחרונה טיוטת חוזר, שלפיה בפוליסות שבהן קיים כיסוי ביטוחי לנכות, לא יעלה מבטח טענת התיישנות אלא לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, שתחושב ממועד התגבשות הנכות, אולם מדובר בטיוטה בלבד ובכל מקרה היא אינה חלה על תביעות שכבר התיישנו. (ע"א 08-603).