בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעור עיריית ירושלים על פסיקתו התקדימית של בית המשפט לעניינים מקומיים, שנחשפה ב"גלובס", ולפיה נכה אינו מחוייב בהצגת תו נכה ברכבו, בעת חניה במקום המסומן כחניית נכים משותקי רגליים. על ההישג המשפטי חתום לא אחר מאשר יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ עו"ד דוד רותם.
רותם הוא בעל משרדי עורכי דין בירושלים. הוא חנה מספר פעמים בחניית נכים (תמרור ג-43) הסמוכה למשרדו ברחוב קרן היסוד, וקיבל דו"חות. לא היתה מחלוקת כי רותם הוא בעל תו נכה לשני רכביו (בהיותו סובל משיתוק ילדים). המחלוקת היתה האם קיימת חובה להציג את התו ברכב בעת החניה.
השופטת תמר בר-אשר צבן קבעה כי רותם אכן לא עבר עבירה, וזאת נוכח לשונו הברורה של חוק העזר. "בסעיף זה, בהוראותיו של התמרור או בכל הוראה אחרת שנקבעה בחיקוק, אין כל קביעה שלפיה החניית רכבו של נכה ברגליו לצד תמרור ג-43 מותנית בהצגת תג נכה". זאת, בניגוד לחובתו של נהג להציג תו חניה אזורי למשל, או חובת נכה להציג תו נכה ברכב בעת חניה במקום אסור (חוק הנכים מתיר לנכה לחנות במקום אסור כשאין בסמוך חניית נכים או חניה רגילה או שהן קיימות אך אינן פנויות).
באמצעות עו"ד מירב הופמן עירערה העירייה למחוזי, אך השופט רפי כרמל דחה את הערעור ואישר את קביעות השופטת בר-אשר צבן. כרמל ציין כי בעוד חוק הנכים קובע במפורש את חובת הצגת התו כתנאי לחניית נכה במקום אסור, הרי שבהיתר הנוגע ל"חניה לרכב של נכה משותק רגליים" לא כלול תנאי זה. "לו היתה קיימת דרישה לכך, היתה חובה לציין זאת במפורש", קבע.
כרמל ציין כי נכה שאינו מציג את התג "נוטל על עצמו סיכון, כפי שאירע בענייננו, שתוצא הודעת קנס ואז הוא יחל במסע 'ייסורים' לביטולה. על כן, הפרשנות המקלה אינה טומנת בחובה אפשרות פוטנציאלית רחבת היקף להימנעות מהצגת התג, שכן אנו עוסקים במקרים בהם קיים תג ולא קיימת מניעה ממשית להצגתו, פרט, בדרך-כלל, לשכחה". (ע"פ 4822/09).