כותרות בעיתונים. הופעה בנבחרת הדייויס. פה ושם איזו הצלחה בגראנד סלאם. טורנירים בכל העולם. פרסים כספיים שכבר נצברים לשבע ספרות בקריירה בדולרים. אלו החיים של טניסאי בסבב העולמי, לפחות בכל מה שקשור לאנדיוני, שחר פאר, דודי סלע וגם הראל לוי. אבל למען האמת, הסבב האמיתי מתנהל לגמרי אחרת. מה קורה באזור הדמדומים של הסבב, במקומות 500 או 600 או 1,000 בעולם.
למעלה מ-2,500 טניסאים (גברים ונשים), שמציפים את המקומות האלו בסבב, שורפים את השנים בריצה מחור נידח אחד לחור נידח אחר בתקווה שתגיע הפריצה המיוחלת. הרוב הגדול פורש עוד לפני גיל 25, כשברקורד כמה הופעות בטורנירי צ'לנג'ר במקרה הטוב.
קחו למשל את אמיר ויינטראוב. בזמן שדודי סלע, מולו התחרה לפני חודשיים בגמר אליפות ישראל, משחק בימים אלו על כסף גדול בטורניר סן חוזה, ויינטראוב ועוד כמה עשרות טניסאים מהמאייה השלישית ומעלה הגיעו השבוע לאילת לשלוש תחרויות מסבב הפיוצ'רים - סבב התחרויות הנמוך ביותר בטניס המקצועני. עד כמה המצב של הטניס הישראלי רע אפשר להבין מהעובדה שויינטראוב הוא הישראלי היחיד שהצליח להיכנס להגרלה הראשית בזכות הדירוג שלו (574 בעולם).
אמיר ויינטראוב, בן 23 מרחובות, נמצא אולי במקום הכי בעייתי. של שחקנים שלא רחוקים מאוד מהמאייה הראשונה, מה שגורם להם להאמין שהפריצה עוד תבוא. הוא כבר תלה את המחבט בשנה שעברה, אבל החליט לתת עוד צ'אנס לחלום להיות שחקן מקצועני. "השנה זה מבחינתי 'נאו או נבר'". בינתיים זה די "נבר". בפיוצ'ר הראשון באילת הוא הפסיד בסיבוב השני לשחקן בולגרי שמדורג 655 בעולם, ואת הפיוצ'ר בשבוע שעבר הוא סיים ברבע הגמר עם הפסד לרומני שמדורג 872 בעולם.
פרות על המגרש
"אחרי שהחלטתי לפרוש הגעתי למרכז הטניס של שלמה צורף כי רציתי לעבוד שם כמאמן. צורף היה בהלם מההחלטה שלי ויחד עם המאמן מוטי מערבי הם החלו לפמפם לי במוח שאני עושה טעות ושיש לי יכולות להיות שחקן טופ 100. באותה תקופה הייתי קצת פצוע, לא קיבלתי תמיכה כספית מאף אחד, ופשוט נגמר לי הכוח. דווקא הצלחתי כבר להגיע לדירוג של קרוב ל-300 (316 דירוג השיא בנובמבר 2007 - י"פ), אבל אף אחד לא עזר לי ולא הצלחתי להמשיך את המומנטום. רק אחרי שצורף ומערבי התנדבו לאמן אותי בינתיים בחינם, החלטתי לתת עוד צ'אנס", הוא מסביר.
* מבחינה פיננסית יש תקווה, ראיתי ידיעה בעיתון שאתה והטניסאית יוליה גלושקו תקבלו תמיכה גדולה מראשי הטניס.
"קראתי את הידיעה הזאת, אבל ברגע שנודע לי על 'התוכנית' הזאת דרך העיתון הבנתי שאין שם כלום. הרמתי טלפון ואמרו לי שאין שום תוכנית ושום כלום. חזרתי לנקודת ההתחלה, אני צריך לממן הכל בעצמי".
ויינטראוב מספר על החיים הפחות זוהרים של הענף. "אני ממשיך לגרד כסף כדי לטוס לטורנירים ואין לי למעשה שום עזרה או ספונסר שמממן אותי. בעבר היו קצת אנשים שתרמו לי כסף, היתה תקופה שהשגתי דרך העבודה של אמא שלי ספונסר אנונימי, אבל זה נגמר, ואני באמת מגרד את התחתית מבחינה כלכלית. כשהייתי פצוע אז אימנתי קצת, וגם כשהייתי 300 בעולם הצלחתי קצת לחסוך בזכות זה שנסעתי לטורנירים במקומות זולים. עכשיו אני פה ושם קצת מכה כדורים עם אנשים שיודעים לשחק טניס, מעין שיעור פרטי, וזה עוד קצת כסף כיס".
איך בוחרים טורניר ברמות האלו? בעיקר לפי העלויות. "אני לא טס כמעט אף פעם לטורנירים באירופה כי עלות השהייה שם מאוד יקרה. בדרך כלל אני מוצא את עצמי בטורנירים בהודו, אפריקה, המזרח הרחוק או ארה"ב, שם בדרך כלל מארגני הטורניר משלמים את עלות האירוח, מה שמאפשר להחזיק שם מעמד על תקציב נמוך יחסית".
סבב הפיוצ'רים הוא כל מה שאתם לא רואים בטלוויזיה בשידורי הטניס. אין קהל, המגרשים לרוב ברמה נמוכה, סך הפרסים אפסי (כ-1,000 דולר למנצח בפיוצ'ר), ואפשר לשכוח מהזוהר והיוקרה של עולם הטניס. "שיחקתי במקומות שאי אפשר להאמין. בהודו היו מסמנים את המגרש עם גיר כמה דקות לפני המשחק והיית צריך לגרש את הפרות מתוך המגרש כדי שתוכל להתחיל את החימום. בניגריה הגעתי לחורים שיש שם סכנה אמיתית להסתובב ברחוב, כי אנשים נשדדים ונרצחים. יש מקומות במזרח ששם לא מדברים אנגלית, אתה ישן עם ג'וקים במלון והאוכל נורא. אבל אני לוקח את זה בתור חווייה, רואה עולם ויודע שאלה דברים שצריך לעבור כדי להמריא. אם אציג את הרמה מהתקופה האחרונה, אוכל לקפוץ בקרוב מדרגה לטורנירים מסבב הצ'לנג'ר, ששם זה כבר יותר נורמלי". בשנה שעברה מצא את עצמו ויינטראוב במקומות כמו הרפובליקה הדומיניקנית, וייטנאם, תאילנד וסין.
ויינטראוב אמנם נחשב לדור שאמור לרשת את אוקון ולוי, אבל הוא לא מתבייש לומר שראשי הטניס בארץ לא סופרים אותו. "לא תומכים כאן בכלום, אפילו בדברים הקטנים. אפילו כרטיס חופשי לצ'לנג'ר שהיה בשנה שעברה בארץ לא חשבו לתת לי". על נבחרת הדייויס אין מה לדבר, והוא מודה כי הקפטן אייל רן אפילו לא נמצא איתו בקשר.
"לכו לשחק בקולג'"
הפיתרון האידיאלי מבחינת ויינטראוב להציל את הקריירה ולעשות קצת כסף היה יכול להיות מעבר לזוגות. אנדי ויוני באותה נקודת ייאוש, הפכו את גורלם ואת חשבון הבנק שלהם מהמעבר הזה. אבל גם כאן נסגר חלון ההזדמנויות. "בעקבות שינוי השיטה אין כמעט שום סיכוי לעשות קריירה כמו של אנדי ויוני. הסבב החליט שכדי להכנס לטורניר זוגות מתחשבים או בדירוג הזוגות או היחידים, מה שאומר שכל שחקן יחידים שמדורג לפני נכנס לטורניר במקומי ולא משנה מה דירוג הזוגות שלי. למעשה התחום הזה כמעט אבוד. אנדי ויוני היו בין האחרונים שהרוויחו מהשיטה הישנה".
בזמן שבסבב העולמי יכנסו אט אט לעונת החימר לקראת הרולאן גארוס, ויינטראוב ומאות שכמותו ימשיכו לחפש את עצמם במקומות אחרים לגמרי. "אחרי אילת אני ממשיך לשני טורנירים באזרבייג'אן ומשם אני מתכוון לנסוע לכמה צ'לנג'רים ולשחק שם מוקדמות. יש גבול די ברור להיכן אפשר להתקדם בפיוצ'רים. אם אתה זוכה בפיוצ'ר אתה מקבל 17 נקודות, ואם אתה זוכה בצ'לנג'ר יש לך 80 נקודות. זה הבדל עצום וזו הדרך היחידה למעלה. אני חייב לנסות לעלות את המדרגה הזאת".
אגב, פיוצ'ר כזה למרות הערך הכספי האפסי וכמות הנקודות הזניחה שלו יכול להעיף את ויינטראוב 90 מקומות בבת אחת. על זה בדיוק בנויה תעשיית החלומות של שחקן הטניס.
מה שמושך את הויינטראוב הוא כמובן הציפייה שהנה הפריצה תגיע. מדי פעם הוא מזהה שחקנים שהתמודד מולם ושהצליחו לגרד איזו הצלחה, מה שמחזיק אותו מעל המים לפחות מבחינת התקווה. "אם אסיים את השנה בין 150-200 זה יהיה מצוין וייתן לי קפיצה לקראת פתיחת השנה הבאה, כולל מוקדמות אליפות אוסטרליה הפתוחה. רק עכשיו ראיתי כמה טניסאים שמדורגים באזור ה-200 בעולם, שעברו את המוקדמות ואפילו את הסיבוב הראשון באוסטרליה, מתוכם שניים שכבר ניצחתי בעבר. זה אומר שחייבים להעז ולנסות הכי גבוה שאפשר".
* מה הפיתרון הכי טוב לטניסאי ישראלי צעיר?
"הכי טוב ללכת לקולג' בארה"ב לפני הצבא ולצאת משם בגיל 21 עם ניסיון, תואר ראשון ובעיקר ספונסרים ששמים עין על חבר'ה מוכשרים במכללות שהופכים להיות מקצוענים. אם יש לך ספונסר אתה מסודר לכמה שנים בתקווה שתעשה בזמן הזה את הפריצה. יש הרבה דוגמאות של טניסאים אמריקנים שעשו בדיוק את המסלול הזה.
"אם במשך שנתיים אתה תקוע באזור ה-700 בעולם ולא מצליח להגיע רחוק בפיוצ'רים, כנראה שהפריצה כבר לא תגיע. אם זה לא קורה די מהר, יש סימן שאלה גדול מאוד לגבי היכולת להצליח באמת. פה ושם אפשר לקבל איזה הגרלה קלה או ליהנות מקצת מזל, אבל בסופו של דבר צריך לדעת לשחק טניס".