גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

לפי יו"ר לשכת שמאי המקרקעין ארז כהן, בעל הקרקע יוכל לקבל את השטח שהפקיעה המדינה תמורת החזרת סכום הפיצוי שקיבל בתוספת תשלום מחצית מההשבחה אם בשני תנאים: המדינה לא צריכה עוד את הקרקע למטרה שלשמה הופקעה; ויש תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע למטרה לא ציבורית.

עם זאת, החוק אינו תקף במתחמים גדולים שהופקעו לפני 1985, ובהן מתחם פי גלילות ורמת בית הכרם בי-ם, שבשעתו הופקעו למטרות ציבוריות, אך נזנחו ויועדו למגורים.

עו"ד צבי שוב, המתמחה בדיני מקרקעין, קורה לתיקון "פספוס". לדבריו, "במקום ליצור חוק הפקעות עדכני שייצור סדר, הכנסת יצרה חוק שהוא טלאי על טלאי ואינו מהווה פתרון אמיתי".

"אלפי דונמים עוברים לבעלות המדינה, שחופשית לספסר בהם", מוסיף שוב, "התיקון גרע מזכויות האזרח ולא היטיב עמו".

לדברי כהן, "התיקון אמנם מגדיר מהי מטרה ציבורית, אולם בצדה מופיעה רשימת חריגים המרחיבה את זכות המדינה להפקיע קרקע פרטית, כך שאין כמעט הגנה אמיתית על זכות הקניין של האזרח". לפי כהן, פרקי הזמן שבהם יכולות הרשויות להחזיק בקרקע מופקעת (17 שנה בהפקעות המדינה ו-23 שנה בהפקעות רשות מקומית) "לא צריכים לעלות על עשר שנים".

לדברי עו"ד יורם חגבי-חגי, נציג ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין בדיוני ועדת הכספים, שאישרה את התיקון לפקודת הקרקעות בדצמבר 2009, "החוק מהווה ברכה למי שהופקעו ממנו קרקעות מ-1985 ואילך. לגביו הוטמעה זכות הקניין כזכות יסוד חוקתית. אך זהו יום אבל לבעלי מקרקעין היסטוריים שהופקעו מהם מקרקעין עד 1985. המחוקק אייד את זכות הקניין שלהם".

חגבי-חגי, שעומד לעתור לבג"ץ בנושא, אומר שהחוק החדש פוטר את הרשויות מלהשיב מקרקעין לבעלי קרקעות היסטוריים, אף שלעתים הן לא עשו שימוש בקרקע. "המדינה עושה עושר ולא במשפט", אומר חגבי-חגי, "האפליה הקשה לא תעמוד במבחן בג"ץ".