בלוח הזמנים שלהם אין מקום להכניס סיכה, הם נקרעים בין הדיווחים למשקיעים, לבעלי המניות ולעובדים, ורוב חייהם עוברים בפתרון משברים.
מה דוחף מנכ"לים שכבר הוכיחו את עצמם והאם זה באמת כדאי?
"אני לא חושבת שמנכ"לות היא עבודה קשה. להיות מורה הרבה יותר שוחק"
סטלה הנדלר, מנכ"ל 012 סמייל
*מה דוחף אותך:
"בשבילי ה-Doing הוא ה-Being. מעיק? מבאס? אני נהנית מזה"
"למרות ההישגים אני עדיין 'רעבה', כשהדרייב הגדול הוא עניין, אתגר ואהבה למה שאני עושה. העבודה הניהולית היא כמו משחק שחמט שבו אתה נדרש לתכנן צעדים לשנתיים-שלוש מראש. שוק התקשורת, שכל הזמן נמצא בתהליכי התחדשות ותזוזה, מייצר מצב של 'אין רגע דל'.
"מנכ"לות בענף שלנו היא אחד התפקידים הכי מגוונים שאני מכירה. חוץ מהתפעול והלוגיסטיקה, זה גם פיתוח עסקים, יצירה, העצמת עובדים, טכנולוגיה, שירות, כלכלה, שיווק, ניהול עובדים. בקיצור, אין רגע דל. אני ממש נבנית מעבודה מאומצת, ומרגישה שהעשייה הניהולית תרמה מאוד לפיתוח ולצמיחה האישית שלי כאדם".
מהו תג המחיר:
"לחשוב על העבודה בבית לא נתפש בעיניי כנטל"
"אני לא חושבת שמנכ"לות היא עבודה קשה. בעיניי להיות מורה או מרצה באוניברסיטה הרבה יותר שוחק. זו שאלה של התייחסות. נכון אומנם שהעבודה הזאת אוצרת גם תחרות, מתח, אחריות גדולה מאוד כלפי העובדים, וישנו גם המשא שמונח על כתפייך להצעיד את הארגון קדימה.
"כשמנכ"ל נמצא בתחילת דרכו הוא עשוי לחוות סוג של לחץ, לתהות האם הוא מסוגל להרים פרויקט, האם הוא מסוגל להוכיח את עצמו, לעמוד בציפיות, לא לאכזב, לשמור על העובדים? אבל אחרי פרק זמן, אתה לומד לנווט את הלחצים הללו ולנהל אותם.
"למעשה, התפקיד הזה לא מעייף ולא מתיש, כשדברים מנוהלים והפירמה נמצאת בפאזת חיים של הצלחה. מה שעלול לשחוק מנכ"ל הוא כשלאורך זמן הוא חווה אי-הצלחה. אני יכולה לשבת לפעמים שלוש שעות ברציפות בישיבות שמגיעות לפרטים הכי קטנים ועוסקות במדדים, בלקוחות, בתהליכי עבודה. מעיק? מבאס? אני נהנית מזה, כי אני יודעת שזה מוביל את הפירמה להצלחה. מתקילים אותי (תוך 12 שעות להגיע לטיסה לחו"ל), אני אדפטבילית מאוד, גמישה ואוהבת שינויים.
"לחשוב על העבודה בבית לא נתפש בעיניי כנטל. למעשה, זהו עניין של תפישת עולם ואופי: אדם שיודע לקחת דברים בקלות, בפרופורציה, יודע להתמודד עם מה שהחיים מקרים בדרכו ואוהב את העשייה שלו, ייהנה ממנה".
*שווה להיות מנכ"ל?
"ועוד איך. אם לא הייתי נהנית, לא הייתי עושה את זה"
"ועוד איך. אם לא הייתי נהנית, לא הייתי עושה את זה. זה גם עניין של אישיות: אני, למשל, חייבת להיות בעשייה תמידית. בשבילי ה-Doing הוא ה-Being. עבודה תובענית, מעיקה? תלוי מי מסתכל על זה, הרי אנשים יוצרים את המציאות שלהם. אני מוצאת באומנות הניהול הרבה יופי. האתגר של העשייה הוא הדבר שאני הכי נהנית ממנו".
"צריך לחגוג הצלחות, אבל המטרה כל הזמן זזה"
מאיר ברנד, מנהל אזורי של גוגל בישראל, בדרום-אפריקה וביוון וחבר הנהלת גוגל אירופה
*מה דוחף אותך:
"ניהול זה גם להבין את נפש האדם, גם להעצים את העובדים"
"שאלה מעניינת מאוד, כי באמת במבנה האישיות הספציפי שלי 'שובע' הוא בעייתי. בעבר, בתקופות בהן הרגשתי 'שבע' וממוצה, היה לי קשה יחסית לעבוד והייתי מחפש לעבור הלאה לתפקיד אחר או לתחום אחר.
"נכון להיום, ההצלחה קיימת אבל עדיין יש בי גם 'רעב': בעיניי הצלחה לא נמדדת בהכרח בפרמטרים עסקיים, השוואתיים, חיצוניים, והיא אף פעם לא השגת יעד סופי, אלא אבן דרך אל ההצלחה שיכולה להתבטא ברובד אחר לחלוטין, למשל, צמיחה פנימית.
"היום 'הרעב' הזה קשור לצורך של סגירת הפער בין המצב הנוכחי לבין מימוש הפוטנציאל האישי, שהוא מלכתחילה ובהגדרה - אינסופי. לפיכך, אפשר וכדאי ומומלץ לחגוג הצלחות כסימני דרך, אבל בפועל המטרה כל הזמן זזה.
"בעיניי, מימוש הפוטנציאל הוא לחוות את החיים במלוא עוצמתם, לחקור אותם, להגיע לתובנות על החיים ברמה פילוסופית יותר. כל איש מקצוע עושה זאת בדרך שלו: מדען יחקור את החיים בכלים מדעיים רציונליים, רקדן יחקור אותם דרך תנועה, ומוזיקאי דרך צלילים.
"מנכ"לים, לעומת זאת, נהנים מהפריווילגיה לחקור את החיים בכמה פנים וכמה רבדים, שכן מדובר בעיסוק ורסטילי רב-תחומי: ניהול זה גם להבין את נפש האדם, גם להעצים עובדים, גם ליטול עובדים בודדים ולחבר אותם לצוות סינגרטי, וכמובן - העיסוק בעולם הכלכלי-עסקי שהוא מרתק בפני עצמו. עכשיו נוסיף לזה את התחום שבו אנו עוסקים: טכנולוגיה, חדשנות, עתידנות - והנה באר בלתי-נדלית להנעה".
*מהו תג המחיר:
"אתה אף פעם לא באמת מתנתק"
"על כל בחירה שאתה עושה בחיים יש מחיר. גם לבחירה בכהונת מנכ"לות של פירמה גדולה במיוחד, כשיש לך חיבור רגשי עמוק לעיסוק שלך. במצב כזה אתה בעצם אף פעם לא באמת מתנתק, והעבודה כמעט תמיד זולגת לחיים האישיים. נכון אומנם שמדובר בתוצר לוואי של בחירה שאתה גם מאוד נהנה ממנה, אבל איני מקל ראש במחיר.
"הביטוי של הקושי להתנתק מתבטא, למשל, בכך שאני חוזר הביתה וגם בעיסוקים היומיומיים הנחמדים כמו צפייה בטלוויזיה, שיחה עם חברים, המחשבות בראש גולשות לענייני עבודה. עם זאת, חוסר האיזון הזה משתפר לטובה עם הזמן. כמו לכל דבר גם לניהול הסטרס יש עקומת לימוד. היום, יחסית לשלבים המוקדמים שלי יותר כמנהל, סף הסטרס עלה, אבל מצד שני כמות האחריות הלכה וגדלה.
"התובענות של התפקיד נובעת מהאחריות העצומה שמונחת על כתפיו של מנכ"ל, ולו כיוון שהוא מתממשק עם הרבה מעגלים: אתה משפיע גם על עובדים, גם על ספקים, גם על לקוחות, וכמובן גם על הביזנס. מתי ה'כובד' נוצר? כשאתה שואל את עצמך כל הזמן האם אתה לא יכול לעשות יותר. שאלה זו כשלעצמה מעוררת סוג של חוסר שקט פנימי תמידי, אתה כל הזמן רוצה לסגור איזשהו 'פער', לשכלל, לשפר, לעשות יותר".
*שווה להיות מנכ"ל?
"הרבה יותר משווה"
"הרבה יותר משווה. למעשה, אני רואה עצמי סופר בר-מזל על כך שאני עושה את מה שאני אוהב. הכי מתאים לי לעסוק במקצוע מולטי-דיסציפלינרי, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעולם תוכן דינמי וחדשני כמו אינטרנט, שם גם הפידבקים על הצלחות או כשלנות מהירים מאוד".
"כל הזמן נע על שיווי המשקל בין החמלה לשורה התחתונה"
ליאור רייטבלט, מנכ"ל סופר-פארם
*מה דוחף אותך:
"לשאול, לא מיצית? זה כמו לשאול אם לא נמאס לך לגדל את אותו ילד 30 שנה"
"מעבר ליעדים שזזים גם הפירמה משתנה. לשאול משהו בנוסח: לא מיצית? זה כמו לשאול: לא משעמם לגדל את אותו ילד 30 שנה? והתשובה כמובן שלילית, כיוון שבהתחלה הוא תינוק ואחר-כך ילד, נער, גבר צעיר, אבא וכו', כך שכל פעם האתגר מתחדש ומשתנה.
"אחד המניעים החזקים שמשאירים אותי בתפקיד נוגע לסביבה האנושית של הפירמה. היכולת לפעול ולהשפיע על אנשים שהולכים איתי כבר שנים מדברת אליי. הרבה פחות מרגש בעיני 'לפתוח מדינה נוספת', לעומת החלופה של להשפיע על מה שקיים.
"בכלל, בסופר-פארם הוותק הממוצע של ההנהלה עומד על 15 שנה. מחויבות זו כלפי אנשים בתוך הארגון, שמתבטאת בתקשורת הפחות רשמית וכוללת בין השאר תמיכה, הקשבה והושטת כתף, נוגעת בי. מה האלטרנטיבה, לשבת לכתוב שירים?
"אני רוצה גם לומר, שבניהול יש משהו שמאפשר מרחב ליצירה, במיוחד בענף הקמעונאות. למעשה, יותר מכל ענף אחר, קמעונאות הוא הדבר שהכי מזכיר תיאטרון, כי אתה תמיד נוגע בלקוח הסופי, ולסופרפארם יש למעלה משלוש מיליון נקודות מגע עם לקוחות חדשים מדי חודש".
*מהו תג המחיר:
"יש מנכ"לים שנופלים במלכודת שיכרון הכוח, ומשלמים מחיר גבוה"
"אני לא מרגיש שאני משלם מחיר בהיבט של זמן או 'אוויר לנשימה'. תג המחיר מונח ברובד הנפשי. כמנכ"ל אתה נאלץ לקבל החלטות קשות שהיית רוצה להימנע מהן: כשאתה רוצה לספק את כולם, לא לפגוע באף אחד, לא לפטר אנשים רק כיון שהם חסרי יכולות, אתה כל הזמן נע על שיווי המשקל בין החמלה לשורה התחתונה.
"אני כמובן מנער חוצני מהאמירה: 'כל מי שעוסק בעסקים ובסחר לא יכול להיות ישר', אבל אני בהחלט יכול להבין מניין היא מגיעה: מתוך התפישה שאיש עסקים או מנהל מוצא עצמו נאלץ להתפשר עם אלמנטים של רחמנות ורכות. מחיר רגשי זה הוא סוג של מטען שאתה סוחב איתך כל הזמן. אפילו סוג של סבל. נכון שקבלת החלטות כזו אופיינית גם לסמנכ"לים, אבל הם תמיד יכולים לטפול את האחריות על המנכ"ל. למנכ"ל, בהקשר זה, אין על מי להישען".
*שווה להיות מנכ"ל?
"מה האלטרנטיבה, לשבת לכתוב שירים?"
"לא כל המנכ"לים מזהים בכלל שהם משלמים מחיר עד שמגיע המאורע שפוקח את עיניהם. יש מנכ"לים שנופלים במלכודת של שיכרון כוח, וכמו כל שיכרון - הם לא באמת מכירים במציאות כפי שהיא, מה שגורם להם מאוחר יותר לשלם מחירים גבוהים יותר.
"אם אתה מתייחס ל'כוח' שקיבלת כאחריות יותר מאשר כתענוג: לא בטוח שהמחיר שאתה משלם שווה. בסופו של יום, זה עניין של מבנה אישיות: יש אנשים שהמחיר יפגע בהם יותר מדי ויש כאלה שלא. צריך לזכור שאחרי הכול ניהול זה מקצוע ולא כל אחד מתאים לזה, כשם שלא כל אחד מתאים להיות שחקן כדורסל".
"אתה כל הזמן דרוך. לעתים אני כמה לשעמום"
דוד אבנר, מנכ"ל פרטנר
*מה דוחף אותך:
"לרצות להוכיח שוב ושוב, זה למעשה צורך אין סופי באהבה"
"הדחפים של מנכ"לים דומים מאוד לאלה של ספורטאים: להוכיח שוב ושוב שאתה יודע לעשות את זה מצוין, ולקבל על כך הכרה חיצונית ופנימית. בעיניי זהו המניע העיקרי, אולי כמעט היחיד. למעשה זהו צורך אין סופי באהבה, שהרי אין אדם שמתלונן על כך שאוהבים אותו יותר מדי. מתוך המקום הזה, אין גבול למאמצים שאתה נכון לעשות.
"זה מניע אותך עד אין סוף. אגב, גם סוגית השכר הגבוה של מנכ"לים, מנקודת מבטם, מגיעה בחלקה הגדול ממקום זה: הרי אין ממש הבדל אם מנכ"ל משתכר 80 אלף שקל או 180 אלף שקל לחודש, אף אחד לא אוכל שני סטייקים בבת-אחת.
"חלק לא מבוטל מגובה השכר משקף בעיני המנכ"ל: 'רוצים אותי, אוהבים אותי, מוכנים לתת לי שכר גבוה שכולם ידעו כמה אני שווה'. מנכ"ל לא יתאמץ פחות אם הוא יתוגמל בתוך גבולות השכר הנורמליים. אני לא מתעורר אף פעם בלילה וחושב איך אני משפר את הבונוסים שלי, למרות שהם מותני ביצועים.
"אגב, זה נכון לרוב המנכ"לים. בפועל, עליי זה לא משפיע ואעשה מאמץ מקסימלי גם בלי בונוס בכלל. המניע הוא פנימי: אני רוצה להשאיר חותם, להוביל אסטרטגיה, ליצור, ואני לא מכחיש שאני רוצה שזה ייוחס לי".
*מהו תג המחיר:
"אני לא שייך לקבוצת ה'אין לי חיים', זה ויתור מבחירה"
"אני שומע את התלונות השכיחות ממנכ"לים על הקרבה בנושאים אישיים. נשמע אותם אומרים 'אין לי חיים', 'הקריירה באה על חשבון הילדים, הזוגיות, המשפחה, התחביבים'. אני לא שייך לקבוצה זו, ולא חושב שאני מקריב. הצלחתי לפתח קריירה, ללמוד, ללמד ולשמור על איזון, וגם במקומות שאני מוותר אני לא רואה בכך קורבן.
"אני יודע שמדובר בטרייד-אוף. קרה לא פעם שנדרשתי ברגע האחרון לדחות חופשה שתכננתי וייחלתי לה, כי דברים צצים ומתקילים אותך. אז מה? יצאתי לחופשה מאוחר יותר. אני יודע לקבל תקופות שאני לא יכול לתכנן ויודע לזוז הצדה. אני יודע שזה לא אורח חיים קבוע. זהו ויתור מבחירה".
*אתה במתח גבוה כל הזמן?
"אני לא מכיר אפשרות אחרת. יש בי לפעמים כמיהה להגיע למצב של שעמום, אבל גם בחופשות אני עסוק ולא מסוגל לנפוש בטן גב. יש לי חשק להגיע למצב של Being, להיות ריק מכל מעשה, אבל אני כבר לא זוכר סופ"ש ארוך שבו ישבתי משועמם. עם השנים למדתי לנהל את המתח ולפרוק אותו במקומות נכונים, לא להיות כל הזמן טעון. המתח קיים.
"כמנכ"ל אתה נמצא בתחרות גדולה ומצווה להשיג הישגים כל שנה מחדש. בחברה ציבורית, אתה גם צריך לדווח, להסביר כל צעד, להכין תוכניות חדשות, להיות ערוך לשינויים, ולמען האמת - גם המשבר האחרון לא הוסיף בריאות. ניהול פירמה היא מלאכה מורכבת, לא עבודה רוטינית שאתה יכול לנבא מה תעשה בעוד חודשיים או חצי שנה.
"אתה צריך להיות דרוך וגמיש כל הזמן. כמנכ"ל אתה חייב להיות בכל הישיבות, כל הזמן בפוקוס, דרוך, מבלי להסיח את הדעת, גם לא לשנייה. אגב, אני לא חושב שעבודה קשה ומתוחה מרוקנת אותך מאנרגיות: אם אתה עובד קשה, מאושר ושמח, זה רק מוסיף לבריאות".
*שווה להיות מנכ"ל?
"זאת ההצעה הכי טובה בעיר, למרות המחיר"
"אני חושב שזאת ההצעה הכי טובה בעיר, למרות המחיר. גם רץ מרתון שמגיע להישג פעם בשנתיים שואל את עצמו באמצע הדרך 'מה אני עושה כאן', אבל ממשיך לרוץ 80 ק"מ בשבוע. נכון, יש ימים קשים שאתה לא מאושר עם מה שאתה עושה.
"אבל מי שבאופיו הוא מנהל, חייב להוביל. הוא לא יכול אחרת. זה חזק ממנו. יכול להיות שעם השנים מנכ"ל ירצה לעשות משהו פחות אופרטיבי ולעבור למקום יותר אסטרטגי, למשל, להפוך ליו"ר. אופציה אחרת היא ללכת לפעילות ציבורית. לומר: 'עשיתי לביתי ולפירמה. היום אני הולך למקום של פעילות שרובה תרומה לחברה'".
"ניהול שואב אותך אליו עד כדי התמכרות"
בני פדני, מנכ"ל פדני תכשיטים
*מה דוחף אותך:
"הדרייב מגיע מהרכיב היזמי"
"ילדים יגידו בפשטות שהם רוצים לעשות רק דבר אחד: לשחק. לעבוד זה לא החלום הרטוב של אף אחד, מה שקורה הרבה פעמים, זה שעבודת הניהול שואבת אותך אליה עד כדי התמכרות. קרי, אותו אמצעי שמלכתחילה נועד לשפר את חיינו, לאפשר לנו לשחק הופך להיות למטרה בפני עצמו.
"אצלי הדרייב מגיע מהרכיב היזמי, לא מהתעסקות במיקרו, בשוטף של היומיום, מה גם שאני מנהל פירמה בענף יצירתי וחדשני. בתנאים כאלה אין מצב של שעמום או של מיצוי. בעיניי, תמונת המנהל האידיאלית היא שולחן ריק, מנכ"ל נשען לאחור, מניח רגלים על השולחן ובוהה במחשבות. העבודה היומיומית היא זו ששוחקת אותי".
*מהו תג המחיר:
"בהיבט הפיזי-בריאותי זה קורה באינקרמנטים קטנים, עד שזה מגיע לגבול האין חזור"
"בסביבות גיל 40 הפנמתי באמת שזמן החיים הוא המשאב הכי יקר, שגם הולך ומתכלה. הרעיון הזה של לעבוד קשה כדי לפרוש בגיל 60 ולצאת לדוג לא עובד. תהליך הפרישה אורך זמן ודורש הכנה של השקעה בחברים, בכושר גופני - נפשי ומנטלי, ולא - אתה תמצא את עצמך גם בודד וגם חסר יכולת.
"מנכ"לים עלולים בקלות להגיד לעצמם בגיל 60: 'הייתי משוגע, לא הכרתי את ילדיי, לא ניצלתי את הזמן ליהנות'. המחיר מתבטא בכמה מישורים. בהיבט הפיזי-בריאותי זה קורה באינקרמנטים קטנים, עד שזה מגיע לגבול שממנו כבר אין דרך חזרה.
"בהיבט הרגשי הם עלולים לשלם בחברויות. זה מחווט את המוח הרבה פעמים להפוך לחשדני וציני, מה שמקשה על היכולת ליצור חברויות אמת. אני אומר, אם אין לך זמן לחברים - תכין לך את הזמן להיות בודד.
"גם ברמה הקוגניטיבית הוא משלם מחיר כבד: ללא ספרות יפה, הוא ימצא את עצמו קורא עיתונים, מפעיל תכסיסים בניהול מו"מ וזהו. כך הוא מוותר על אין סוף של רבדים שהחיים מציעים לנו. כשאתה מבלה חלק ניכר משעותיך בישיבות של משחק סכום אפס ומתווכח - אלו הם חייך.
"מילא, אם היית צריך את זה כדי לשרוד, אבל אם כבר עשית לביתך ואתה ממשיך מתוך אינרציה או התמכרות, יש בכך משהו טרגי. זה אומר שאיבדת את הדרך. במקרה שלי, קורה לפעמים שאני נגרר לשם ונשאב, אבל כבר למדתי לתפוס את עצמי בזמן אמת ולשבור רברס".
*שווה להיות מנכ"ל?
"יש אנשים שנולדו להנהיג, אחרת ישתגעו"
"באלף לילה ולילה יש את הסיפור על המלך והעני שמחליפים תפקידים ולא ממש מצליחים. יש אנשים שנולדו כדי להנהיג אחרים. אם נשים אותם תחת ניהול של גורם אחר הם ישתגעו. אז נכון, הרבה פעמים המונהגים, עובדים בדרגות הזוטרות הם אלה שמשחקים אותה וחיים באופן מאוזן יותר מאותו מנהל שיושב בקודקוד הפירמידה ונמצא בלחצים נוראיים, אבל אותו מנהל לא באמת יכול להיות מונהג. ניהול זה חלק מהדנ"א שלו".