1. הגיע זמנה של גליה מאור להפסיק להיאחז.
זה התחיל ביועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שקבע כי מסלול המועמדות מטעם המדינה מותנה בעמידה בחוק וצעידה בו מחייבת צינון. לפיכך, מאור לא תוכל להיות דירקטור בלאומי, אלא בעוד שנתיים. היום (א') ראש רשות ניירות ערך, זוהר גושן, סוגר לה את הדלת במסלול השני, מסלול בעל מניות הנסמך על תקנון בנק לאומי, בסעיף 87 שלו.
לזה נוסיף, אם כי בעוצמה פחותה, את התנגדותו של שר האוצר, יובל שטייניץ, שגם אם נכנה אותו בזלזול "פוליטיקאי", הוא עדיין, מה לעשות, השר הממונה על חוק המניות הבנקאיות והבנקים שבהסדר.
ורק מסטנלי פישר ורוני חזקיהו לא שמענו עדיין אף מילה. בהחלט אפשרי שהיום הם מחייכים: הם לא התערבו ומישהו עשה עבורם את העבודה הלא נחמדה. אם זה כך, זה די עלוב.
2. מכתב הרשות ללאומי מנוסח במשפטיות מנומסת, אבל המשמעות שלו ברורה. לאחר שנקבע מועד לאסיפה הכללית, אף אחד לא יכול להציע מועמדות כדירקטור לבנק מתוקף תקנון הבנק. היה ומישהו הציע עצמו במסלול הזה לפני כן, וזה מה שמאור עשתה, הרי שמצפים מהבנק שייתן חוות דעת משפטית המצדיקה זאת (סביר להניח שיש כבר חוות דעת כזו מעו"ד דליה טל או מישהו המקורב לה). עם זאת, מצפים שייתן את האפשרות הזו לכל בעל מניות.
סביר להניח שעל המשפט הזה היה הבנק אומר: "מה אתם רוצים ממני, מי שרצה יכול היה להשתמש בסעיף הזה ולהציג מועמדות. אנחנו לא אשמים שאף אחד לא עשה שיעורי בית ברצינות". ובכן בנק נכבד, הנהלה נכבדה ודירקטוריון אחראי, מסתבר שאת הסוד הזה שמרתם לעצמכם.
הנה סעיף 5.4 במכתב הרשות: "גם הבנק סבר, כך נראה, כי תקנה 87 איננה מקנה זכות להציע מועמדים לכהונת דירקטור, שכן תשקיף הבנק שפורסם אך מכבר, 28.8.09 אשר פירט את אופן מינוי הדירקטורים, לא הזכיר אפשרות להצעת מועמדים לדירקטוריון על ידי בעלי מניות בכלל, ואף לא את לשון תקנה 87 בפרט".
אם נתרגם את המשפט הזה למילים פשוטות ונלך צעד אחד קדימה, תתעורר השאלה אולי בנק לאומי בכלל הסתיר את האפשרות הזו? אבל זה הרי לא יתכן, כי זה בנק מכובד.
וחס וחלילה שלא יעלה בדעת מאן דהו, שבאותה עת של כתיבת התשקיף, חמישה חודשים אחורה, כבר תוכנן והחל להתבצע המהלך של הכתרת מאור ליו"ר הבנק. אם חלילה זהו המצב, הרי שאפשר שבראשו של חשדן יעלה חשד שהאופציה הזו , של מועמדות לדירקטוריון על ידי בעל מניות, התפוגגה מהתשקיף בכוונה.
3.
גליה מאור היא אחת הבנקאיות הטובות בישראל. אולי אפילו הטובה מכולם. על זה מתבססת הטענה שמאור צריכה להיות יו"ר הבנק, ולא חשוב על מה נדרוך בדרך, שהרי עיקר העיקרים הוא בל"ל. אבל, מעל לבנק יש מדינה, יש ציבור. אם חוק המדינה הוא טובת הציבור, אז טובת המדינה מחייבת שגם הטובה מכולם תעמוד בחובה הציבורית, ותואיל להצטנן מחוץ לבנק.
4.
ולעניין האינטרסים. אין ספק שלפוליטיקאים (שחבורת מאור עושה להם בית ספר בימים האלה) יש אינטרסים. מה חדש? אך האם לכוחות האדירים שדוחפים את מאור, שמסובבים אותה, שמדברים עבורה (בתשלום מהבנק ושלוחותיו או מאינטרסים ארוכי שנים וחוויות משותפות), שיוצאים ובאים במסדרונות ובבתי המידות, אין אינטרסים?
החברים הללו, שלא קשה לדמיין את שמותיהם המורמים מעם, הם-הם תמצית האינטרסים. אלה האינטרסים הפרטיים הכי גבוהים שאפשר בכלל להעלות על הדעת.
אז אפשר לומר שיש כאן מאבק בין אליטות, אליטת הכסף נגד אליטת השלטון. מי יותר חזק ממי? זו של ההון בלי כל ספק. שהרי היא-היא המפרנסת אחר כך את כל הפוליטיקאים הפורשים או המודחים.
מי יותר חזק ממי? יובל שטייניץ ואפילו בנימין נתניהו או גד סומך, עידן עופר, נוחי דנקנר, רם כספי, יצחק תשובה, אלפרד אקירוב?
גם מאחורי כמה מהמועמדים הבולטים לתפקיד היו"ר יש עוצמת הון ואינטרסים בכלל לא קטנה. גם לזה יש לשים את הדעת בבוא העת, אם וכאשר.
5.
דבר אחד בטוח: את הסאגה הזו חייבים לסיים במהירות. כל עוד פישר וחזקיהו אילמים וחלקלקים כצלופחים בזירה, כל העול מוטל על שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה. ממנה מצפים שלא תאשר עוד דחיות ותקיים את הדיונים ברצף, כבר בשבוע הבא.