כשמצביא טוב יוצא לקרב הוא דואג לקבל מודיעין איכותי על האויב. הוא מודע לתנאי השטח, לתבליט ולמזג האוויר, והוא מכין לצד התוכנית הבסיסית כמה דרכי פעולה אפשריות למקרה של בלת"מ.
מנכ"לית בנק לאומי, גליה מאור, יצאה לקרב של חייה, חמושה ביכולות ניהול מוכחות והערכה מקיר לקיר. מאור סגרה מראש את כל המשתנים, איתן רף, הדירקטוריון, ועדת המניות ואף דאגה לניטרליות אוהדת מצד בנק ישראל. מאור הבינה גם שהיא נכנסת לשדה מוקשים משפטי, ולקחה איתה סיוע ארטילרי כבד, עו"ד דליה טל.
אבל בדרך משהו השתבש. הסגירה לא הייתה הרמטית. המודיעין של מאור היה לקוי, והיא טעתה בהערכת הכוונות והנחישות של הדרג הפוליטי - שר האוצר וראש הממשלה.
או שלא הצליחה לתאם עימם מראש או שלא ניסתה, בכל מקרה, מאור יצאה לקרב עם אגף חשוף ושם חטפה את המכה מהפוליטיקאים. הצורך לפטור מתקופת צינון התברר כמכשול כמעט בלתי עביר. חוו"ד המשפטיות שבהן הצטיידה טל מראש לא הועילו מול היועץ המשפטי לממשלה.
אז שלפה מאור את התוכנית החלופית, סעיף עלום בתקנון הבנק איפשר הגשת מועמדות עצמית שלא מחייבת צינון. אבל גם כאן התברר שהפלפול המשפטי של גליה ודליה לא מנצח. חוות-דעת נגדית של רשות ניירות ערך פסלה את פרשנות דליה טל לסעיף 87 לתקנון. גם כאן הסגירה לא הייתה הרמטית. איך קרה, שאלו ברשות, שבתשקיף הבנק שהתפרסם כמה חודשים קודם לא הופיעה אפשרות למסלול עוקף ועדת מניות?
מאור הגיעה למבוי סתום, בניין הקלפים המשפטי שבנתה לה טל התמוטט. זה פוסל אותה על צינון וההוא לא מאפשר לה מסלול עוקף. כשבג"ץ לפניה ורשות ניירות ערך מאחוריה, העדיפה מאור לא לנהל קרב נסיגה עקוב מדם על-חשבון שמה הטוב, אלא להניף דגל לבן ולוותר על מועמדותה מרצונה.