מי שיירשם בתולדות המשפט הישראלי כספונסר של חוק השב"כ הוא היועץ המשפטי לממשלה היוצא, מני מזוז. החוק הזה נולד בעקבות הסאגה המשפטית בפרשת "העינויים", שהותרו או לא הותרו על-ידי הוועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון בעבר, משה לנדוי, שאישרה הפעלת "לחץ פיזי מתון" על נחקרי השב"כ.
פסק הדין בעניין העינויים הוא אבן-דרך גם בתולדותיו של בג"ץ, אך יותר מכך - הוא הביא להסדרה חוקית, חלקית לכל הפחות, של פעילות גופי הביטחון הישראליים.
חקיקת חוק השב"כ, שהתקבל ב-2002 בסופו של דבר, לוותה בדיונים סוערים בשאלה האם החוק צריך "להלבין" את מה שבג"ץ סירב לאשר. בדיון שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב עמד פרופ' מרדכי קרמניצר על דוכן הנואמים, ובזעמו קרע לגזרים טיוטה של הצעת החוק, שביקשה לעגן בחוק את הסמכות להפעיל כוח על נחקרים.
היום נמצאים ארגוני הביון הישראליים, לכאורה, בעידן אחר. ראשי הארגון כבר אינם מסתתרים מאחורי האות הראשונה של שמם, מאתרי האינטרנט של המוסד והשב"כ ניתן להוריד טפסי הגשת מועמדות לארגון.
ואולם, טבעם של ארגוני ביטחון ומודיעין שכאלה הוא שלעולם הם אינם משתחררים מהצורך לפעול בצללים. כמו דמותו של ג'יימס בונד, שממשיכה לפזר קסם וקליעים לאורך עשורים שלמים, תוך שהיא נאחזת בדוקטרינות מקצועיות היאות למחצית המאה הקודמת - כך גם ארגוני הביטחון הישראליים ממשיכים לעשות את מה שהם עושים, בין אם הדבר תואם את מציאות ימינו ובין אם לא.
זו בדיוק הבעיה. אם אמנם יש קשר בין גוף ישראלי ממלכתי כלשהו לבין גניבת זהותם של אזרחים ישראלים תמימים, לצורך ביצוע ההתנקשות במחמוד אל-מבחוח - מדובר באקט שאיננו תואם את הסביבה החוקתית והציבורית של ימינו אלה.
בניגוד לשנים עברו, כיום לא זו בלבד שהזכות לפרטיות מעוגנת הן בחוק ספציפי לעניין זה - חוק הגנת הפרטיות - והן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אלא שבתי המשפט שוב אינם חוששים להפעיל את סמכותם כדי להגן עליה.
במשוואה שבין "שיקולי הביטחון" העלומים, שאותם לעולם משמיעים "גורמי הביטחון" בדיון במעמד צד אחד, לאוזני השופטים בלבד, או במסמך חסוי שעין סנגור לעולם לא תשזוף אותו, לבין זכויות האדם הבסיסיות של אזרחי המדינה - ידן של האחרונות כבר לא אוטומטית על התחתונה.
נשאר איפוא רק לברר איזה הליך בדיוק ניתן לנקוט כאשר המדינה היא זו שמפירה את זכויות אזרחיה: לעתור לבג"ץ נגד המוסד? להגיש קובלנה פלילית נגד מדינת ישראל? או אולי לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולנסות לשכנעו להגיש כתב אישום, שכותרתו תהיה - "מדינת ישראל נגד מדינת ישראל".