הרבה רעש יהיה עכשיו סביב שאלת קיום או אי קיום האסיפה הכללית של בנק לאומיב מועדה אבל אין לכך באמת משמעות לשאלת היו"ר. בעוד הבנק, המאמץ חוות דעת משפטית חיצונית מבקש לדחות את האסיפה, דורש שלמה אליהו לקיים אותה במועדה, 11 במארס.
אליהו כמובן רוצה לאפשר למועמד מטעמו, דוד קליין, להתמודד. אבל גם במקרה בו אליהו ינצח בבג"ץ, תתקיים אסיפה כללית וקליין ייבחר, הוא לא יוכל להיכנס לתפקידו לפני שדירקטור אחר יעזוב. זה לא יקרה לפני יולי ועד אז כבר ייבחרו שאר הדירקטורים החדשים.
מוקד העניין האמיתי נמצא בוועדת המניות. הוועדה, בראשותה של מרגלית נוף, צריכה לעשות אתחול מחדש של החלטותיה ולהציג רשימת מועמדים חדשה. נוף לא תוכל עניינית להסביר מדוע צריך להציג שוב 4 דירקטורים מכהנים לבחירה ולא תוכל מעשית לעמוד בלחצים הפוליטיים הכבדים שמופעלים עליה להציג את החברים, אנשי ראש הממשלה, כמועמדים.
מתוך המועמדים שתציג נוף ייבחר היו"ר ולא נתפלא אם אחד מהם יהיה משה טרי, לשעבר יו"ר רשת ניירות ערך. אורי יוגב, יועץ ראש הממשלה, כרגע הוריד פרופיל ומשדר שאין לו כוונה להתמודד אבל אצל יוגב אין לדעת ולא נופתע אם מדובר בניסיון להרדים את המתחרים. איזי תפוחי יתמודד בכל מקרה.
ההישג של אליהו
כל זה לא מעמעם את ההישג העצום של אליהו, הטלת ספק מהותי בשאלת היותה של המדינה בעלת השליטה בלאומי. לפני שישה שבועות, כאשר הציג אליהו את מועמדותו של קליין, לא היה ברור כלל ועיקר האם הוא רשאי לעשות זאת, האם בכלל בעל מניות פרטי רשאי להציג מועמד לדירקטוריון לאומי, זכות שהיתה שמורה עד עתה רק לוועדת המניות שמינתה המדינה.
היום המצב הפוך, כל מי שישקיע 17 שקל וירכוש מניה בלאומי יוכל להתמודד לתפקיד דירקטור. דירקטוריון לאומי אימץ באופן רשמי חוות דעת משפטית חיצונית הקובעת שכל בעל מניות יכול להציג מועמדות. הדלת נפתחה לרווחה, ציבור בעלי המניות רשאי להציע ולבחור דירקטורים כרצונו. אם כך, מדוע המדינה, המחזיקה רק 11.4%, היא בעלת השליטה?
הספין של יובל המבולבל
מרגע שגליה מאור הודיעה על הסרת מועמדותה ניסו אנשיו של שר האוצר, יובל שטייניץ, לשכנע את התקשורת לתת לו קרדיט למהלך. "שטייניץ היה הראשון שהעלה את בעיית הצינון ולכן בזכות הלחץ שלו מאור פרשה, חוות הדעת של זוהר גושן והיועץ המשפטי לממשלה הגיעו רק אחר כך". אמרו אנשי שטייניץ.
היום ליובל המבולבל יש ספין חדש, הוא "בוחן" את מכירת בנק לאומי לגרעין שליטה. לא משנה שכבר שלוש שנים המדינה מנסה לשווא למצוא מי שיקנה, לא משנה שבנק השקעות שנשכר על ידי האוצר, בנק רוטשילד חיפש, חיפש ולא מצא מי שיקנה. לא משנה שמכירה לגרעין שליטה תתקע את ההפרטה בעוד שנתיים לפחות והיא בניגוד לאמירות פומביות של שטייניץ כי יסיים את המכירה עד סוף השנה. העיקר שלשטייניץ יש עוד כותרת יפה.
תואיל המדינה ותנמק
אם שטייניץ מתכוון ברצינות לתקוע ולמסמס את הפרטת לאומי על ידי "בחינת" המכירה לגרעין שליטה הוא עשוי למצוא את עצמו משיב בבג"ץ שיגיש אזרח מודאג בשם שלמה אליהו.
יש בכירים באוצר שסבורים כי הבסיס המשפטי עליו נשענת המדינה כשהיא רואה את עצמה כבעלת השליטה בלאומי, רעוע מאוד.
אליהו ישמח לבחון את הסוגיה לעומקה. "יואיל שר האוצר", יכתבו באי כוחו של אליהו משרד יגאל ארנון, "וינמק מדוע המדינה חושבת שהיא בעלת השליטה בבנק לאומי אם היא מחזיקה בשיעור מניות הנמוך מהגדרת גרעין השליטה של בנק ישראל (20%). יואיל שר האוצר וינמק מדוע אם כל בעל מניות יכול להציג מועמדות ולהיבחר לדירקטור, למדינה יש זכות וטו לגבי מינוי היו"ר". בפעם האחרונה שהמדינה נדרשה לסוגיות האלו, בתשקיף לאומי מאוגוסט שעבר היא גמגמה.