גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מה אני עושה? גם הילדים שלי לא יודעים לענות

הוא שותף של דורון אביב בנדל"ן, הפיק סרטי מסע ופרויקטים לערוץ 2, הקים הוצאת ספרי ילדים וכתב עת לענייני תרבות, ובהכשרתו הוא בכלל אדריכל. עכשיו הוא גם מוציא ספר חדש, ומבקש שלא תתייגו אותו אוטומטית כ"יאפי עם הבית ברמת השרון שבא לו לכתוב ספר". הכירו את יפתח אלוני > חן שליטא

פתח אלוני, יזם נדל"ן, גילה שכסף בחשבון הבנק יכול רק לסבך את החיים. בוודאי כשאתה רוצה לקדם את ספר הביכורים שכתבת - "גנב החלומות" (הוצאת ידיעות אחרונות) ולהיחשב לסופר בקרב האנשים הנכונים. "הייתי תמים", מקונן אלוני, "כשהיחצנית של ההוצאה אמרה, 'יפתח, אין סיכוי שיכתבו עליך', לא הבנתי למה. היא אמרה, 'אתה לא מבין את המיליה הזה. הם אוהבים לשנוא אנשים כמוך'".

איזה מיליה? רוב הישראלים דווקא סוגדים לאנשים עם כסף.

"המיליה התרבותי שחושב שיצירה מתקיימת רק במצב של חוסר כול. אין לי סיכוי להתמודד עם התזה המכעיסה הזאת, כי יש לי בית ברמת השרון וכסף בבנק. וכל מי שעושה עליי גוגל, ישר קורא עליי בהקשרים כלכליים ואומר, 'היאפי הזה בא לו לכתוב ספר, עוד איזה גרפומן'. אני מרגיז הרבה אנשים בגלל זה, אבל כל עוד זה גורם לאנשים להתייחס אליי ולכתוב ביקורות על הספר - זה בסדר. עדיף להיתלות בכיכר העיר מאשר בחדר חשוך".

נחסוך לכם את החיפוש בגוגל. אלוני, 54, מבעלי חברת ארלון, הוזכר לאחרונה כשרכש, במשותף עם חברת הבנייה אביב, את השליטה (87%) בשלד הבורסאי יולי שוקי הון, ששינה את שמו לאביב-ארלון. לדברי אלוני, "87 מיליון שקל הוכנסו לחברה. ו-4 מיליון שקל נוספים שולמו לבעלים הקודמים על השליטה".

הפעילות המשותפת של שתי החברות החלה כבר לפני שלוש שנים, כשאייל לב-ארי, שותפו של אלוני, דחף בשנה האחרונה להידוק השותפות באמצעות הפלטפורמה הבורסאית. "השותפות הזו העבירה אותנו תהליך של התבגרות", אומר אלוני. "אם קודם היינו לוחמי גרילה בארגון שמורכב משנינו פלוס מזכירה, עכשיו אנחנו חלק מגוף גדול ומסודר. וכמו שרואים בתשקיף, כמנהל הפיתוח העסקי אני מחויב לתרום 40% מזמני לחברה".

מה שמשאיר לך הרבה זמן פנוי לשבת בביתך היפה כדי לכתוב ספר על חבורת יאפים שמבקשים לברוח מחייהם המשעממים. קשה שלא לתייג אותך.

"ובגלל זה אין לי זכות יצירה? נכון שהספר הוא על חבורת בורגנים, אבל רק בורגנים חווים רגשות כאלה? מי שקם בבוקר לעבודה במפעל לא מרגיש כך? ובואי לא נתייפייף, אני באמת באתי מכלום. גדלתי בקיבוץ אצל אבא שהיה קומוניסט אדוק, וכשהקיבוצים התפרקו הוא אמר - 'למה אני צריך לראות את זה? עדיף למות עם החלום'. שנים ניהלתי אורח חיים די סגפני. בפעם הראשונה שקניתי אוטו ב-30 אלף שקל, רעדו לי הידיים".

ומתי גילית שזה בסדר ליהנות מהחיים?

"פעם מישהו אמר לי, אתה לא עושה עסקים בשמחה. אתה נראה תמיד כאילו מישהו מכריח אותך לעשות את זה', וזה נכון. אני אמנם מסכים עם מה שאמרה אשתו של מיק ג'אגר אחרי שהתגרשה ממנו: 'עדיף לבכות במושב האחורי של הלימוזינה מאשר במושב האחורי של האוטובוס'; ועדיין, כסף לא משמח אותי.

"לפני שנתיים-שלוש הפנמתי שמצבי כנראה בסדר, ואני לא הולך להתמוטט מחר. שאני יכול להזמין במסעדה מה שבא לי, ולא להסתכל כמה כל דבר עולה. עד אז החרדה שהכול זמני הייתה טבועה בתוכי. היו תקופות שלא עבדתי בכלל, רק ישבתי ובהיתי והייתי במצוקה פנימית. לא סתם אבי נהג לפתוח כל שיחת טלפון איתי בשאלה 'יש לך עבודה?'. זה מצחיק, אבל דווקא היום, כשהדברים רגועים יותר, אני מצר על כך שהילדים שלי לא יעברו את הביוגרפיה המורכבת שעברתי. הם נולדו למקום, לא אגיד של שפע, אבל מקום שהישרדות בו היא הרבה פחות בסיסית".

הקדים את אייל פלד

במשך שנים נע אלוני, בכלל ארכיטקט בהכשרתו, על התפר שבין הפקות תרבות למיזמי נדל"ן. אפשר היה להניח שהתרבות היא בשביל הנשמה והעסקים הם בשביל הפרנסה, אבל אלוני מעדיף להימנע מהגדרות מחייבות: "חבר טוב שלי נוהג לומר, 'הבעיה עם יפתח היא שהוא אף פעם לא יודע לענות על השאלה מה הוא עושה'. גם הילדים שלי לא יודעים איך לענות עליה. אנשים חיים היום כל-כך הרבה שנים, ואי-אפשר לעשות כל הזמן אותו דבר. כנראה נוח לי לא לשים את כל הביצים בסל אחד".

אלוני יזם את פרויקט "סיפור מהסרטים" שבו עובדו סיפורים ישראליים לדרמות טלוויזיוניות ששודרו בימי טלעד בערוץ 2; הפיק סרטי מסע עבור טלעד, "עוד לפני אייל פלד"; הקים בשיתוף עם כתר את הוצאת עילמור לספרי ילדים, ש"לא צלחה כלכלית, למרות שיש דיבורים שנמשיך"; נמנה עם מייסדי כתב העת לענייני תרבות "הבלוק" ושימש כעורך ראשי שלו. "מסחרית נכשלנו, אבל החלום היה יפה", הוא מתאר את המהלך.

בנוסף היה אלוני שותף בתערוכה "לינה משותפת", שתיארה בעיניים ביקורתיות את הלינה בבתי הילדים בקיבוץ. כמי שנולד בקיבוץ גבולות בנגב המערבי, תרם לתערוכה את חלקו בכתיבת לקסיקון המתאר בהרבה כאב מושגי יסוד בהוויה הקיבוצית. "בהתחלה חילקנו אותו חינם בתערוכה, אחר כך המוזיאון ביקש שנפסיק, כדי שיוכל להתחיל לגבות עליו כסף. תשעים אלף עותקים נמכרו", נזכר אלוני. לשם השוואה, הספר שלו, שנמכר לא רע במונחים ישראליים, עבר לדברי אלוני את עשרת אלפים העותקים.

"מאז שאני זוכר את עצמי, אני מתעסק במילים", אומר אלוני, "מין צורך פנימי עמוק לספר סיפור. אני כותב הרבה, בעיקר שירים. ועכשיו זו הפעם הראשונה שאני יוצא לעולם על תקן היוצר ששם את עצמו עירום על השולחן, ולא על תקן המפיק ששומר על עצמו בצד. כששואלים למה לא כתבתי ספר קודם, אני עונה שלצערי הרב לא היו לי ביצים לעשות את זה. בכלל, אם זה היה תלוי באבא שלי, שהוא דמות מאוד משמעותית בחיי, הייתי היום מהנדס. ארכיטקטורה הייתה בחירה בכואב פחות, ולא בחירה במה שרציתי באמת, וזה להיות פסיכיאטר - מקצוע שלא התאים למאצ'ואיזם הקיבוצניקי המחוספס".

הוא התקבל ללימודי ארכיטקטורה בטכניון, בעקבות מכתב ששלח לדיקן וכותרתו "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?'. "לא הייתה לי בגרות", הוא מסביר, "כי אבא שלי החליט שכולם צריכים להיות שווים, אז מה פתאום שייתנו לנו ציונים. אני הייתי חלק מהמלחמה שלו בממסד, וזה התאים לי, כי גם ככה הייתי מופרע שלא ממש בא לבית הספר. הייתי ילד בודד שהעביר את חייו לבד במגרש הגרוטאות של הקיבוץ, מה שעזר לי אחרי זה להתפרנס תקופה מסוימת כרתך. את הלימודים מימנתי כמאבטח במטוסי אל על".

ברזומה האדריכלי שלו היו כלולים היישוב מצפה אביב בגוש שגב והגשר התלוי בדרך הבשור, לפני שמאס במקצוע, ובזכות ההיכרות עם לב-ארי עבר עם השנים לעמדת היזם. "כל העסק הזה של יזמות התחיל כהישרדות", הוא מספר. "הייתי בן 33, אחרי גירושים, צריך לשלם מזונות לילדה קטנה. אני לא יודע אם את מבינה מה זה חוסר כול, אבל באמת שלא היה לי כלום. גרתי בעליית גג מעופשת בתל אביב, זרוק לגמרי, עם אופנוע משנת 1969. ואייל היה עורך דין, גאון, שעסק בפיננסים ורצה לעבור ליזמות ולנדל"ן. אמרו לו, 'יש משוגע, אחד שבדיוק מתאים לך'. ככה הכרנו".

מהי חלוקת העבודה ביניכם?

"אייל אחראי על הצד הפיננסי, והכוח שלי הוא בדיאלוג מול האנשים, ביכולת שלי ללכת לבנקים ולטעת אמון. עד היום אין בינינו שום הסכם, כל אחד מביא את המוח שלו ואת הכסף שיש לו. אנחנו עובדים בצורה מוזרה. עשרים שנה אנחנו בעסקים, והשם שלנו ארלון (שילוב של לב-ארי ואלוני, ח' ש') לכאורה לא שווה כלום. אין מאחורינו ארגון ומוניטין שאפשר למכור. לא תבני בניין ותגידי ארלון בנתה אותו - על אביב כן אפשר לומר דברים כאלה".

"שנת הסתגלות מאוד קשה"

החיבור עם קבוצת אביב, שבבעלות האחים דורון אביב ודפנה הרלב, החל כמעט במקרה. "זה התחיל על בסיס חברי, לא על בסיס של אינטרסים", מספר אלוני. "ככה אני עושה דברים. דורון, שרוכב איתי על אופניים כבר הרבה שנים, מכיר את דרך החשיבה שלי. לפני שהוא ודפנה מכרו את אוסיף לגאידמק, בשלב שדווח לבורסה על המשא ומתן, הוא התלבט איתי כחבר אם למכור.

"יום אחד הוא ביקש שאסע איתו לרומניה ואגיד לו מה דעתי על איזה פרויקט. ומשם זה התגלגל. דורון ודפנה עבדו אז בבולגריה וברומניה, וכשהם מכרו את אוסיף לפני שלוש שנים לא הייתה להם זרוע של עבודה בחו"ל והם ראו בנו מי שיכולים לפתוח להם דלתות. אנחנו בטח לא השותפים הפיננסיים הכי גדולים שהם יכלו לגייס, אבל שניהם אנשים זהירים, וההיכרות המוקדמת איתנו גרמה להם להאמין שאנחנו מתאימים. כולנו אנשים שלא אוהבים לריב, וגם הניידות שלנו מצאה חן בעיניהם. זה לא מיזוג בין שני גופים, אלא בין גוף גדול לשני אנשים עם מזכירה. אנחנו מביאים את עצמנו. זה הנדוניה".

נשמע פשוט.

"ועדיין היו לי היסוסים מאוד גדולים בעניין הזה. אייל היה זה ששכנע אותי להצטרף. הוא אמר, יש כאן ספינה גדולה, בוא נהיה בין המלחים".

למה היססת? חששת לערבב חברות ועסקים?

"לא. חרדתי לחופש שלי. אביב זה ארגון מסודר, שעובד לפי הספר, ואני לוחם גרילה שיודע להפעיל אנשים מצוין, אבל לא יודע לבוא בבוקר למשרד, לפתוח את הדלת, להגיד שלום וליצור נוכחות. הייתה לנו שנת הסתגלות מאוד קשה".

עד שקלטת שעכשיו זה אחרת.

"לא אני קלטתי. זה הם שקלטו עם מי יש להם עסק. סדר היום שלי הוא כזה שבבוקר, בין שלוש לארבע שעות, אני קורא או כותב. אחר כך עונה למיילים ומדבר עם אנשים. עושה שיחות ועידה. הם לא תיארו לעצמם שאפשר לעבוד ככה. מצד שני, גם אני ואייל השתנינו. קודם התנהלנו כמו שני אוטיסטים - כל אחד עם המחשבות שלו, מדי פעם עוצרים לסיעור מוחות וממשיכים הלאה. דפנה ודורון לימדו אותנו איך להתייעץ באמת".

מפחיד להיכנס לעסק משפחתי?

"מאוד מפחיד", הוא צוחק. "אז מה, גם לנסוע בטויוטה זה מפחיד. נכון שיש איזה מס שאני משלם, אבל בכל שותפות יהיה מס כזה או אחר. דורון ודפנה מספיק חכמים כדי לדעת איך לעבוד מתוך המחויבות הזאת; ואני מצדי משתדל לעשות את השותפים שלי מרוצים, מתוך ידיעה שלא כל האינטרסים שלנו חופפים".

כי זה משתלם יותר?

"סוג של התבגרות. יש לי מחלוקת איומה עם גוף גדול בסרביה, שהמנכ"ל שלו מיודד איתי אישית. האמביוולנטיות הזאת מוזרה, כי במחלוקת אתה מגייס את כל העוצמות שלך נגד הצד השני, ואתה יודע שהאמת היא איפה שהוא באמצע, ושהצד השני לא יותר חרא ממך, אבל אתה צריך לחשוב ככה כדי שתוכל להתעמת. ואין לי את זה. אין לי התוקפנות והאגרסיביות הזאת. וגם בדורון אין. זה מה שמחבר אותנו".

זו לא תכונה כל-כך טובה לאיש עסקים.

"יש בעסקים צדדים שאני פשוט שונא. בעיקר כשאני צריך להיות נורא קשה עם אנשים או כשאני רואה אנשים שמובילים עצמם מולי לאבדון בצורה עסקית; שבסוף הם יישארו חסרי כול. אני מרגיש סוג של חמלה כלפיהם. גם זו לא תכונה טובה לאנשי עסקים.

"הרבה פעמים אייל אומר, 'לו רק היית רוצה, מה יכולנו לעשות'. ואני לא מספיק רוצה. בעסקים מצליחים בגלל נחישות, אחר כך באים השכל והיכולת. ואני לא מדבר על כל מיני פליפרים ברומניה, אלא על אנשים שעשו דרך. אני מאוד רע בלהיות נחוש לאורך זמן, כי אני תמיד רואה את הצד השני".

איך צלחתם את המשבר הכלכלי?

"כמעט שלא נפגענו, ולא בגלל שצפינו אותו, אלא כי הפילוסופיה שלי אומרת שאנשים רוכשים לפי מה שהם מסוגלים. לכן לא התקרבנו לרומניה ולמקומות אחרים שנראו לנו בעייתיים. תמיד אמרתי לאייל, איך מי שמרוויח 600 אירו לחודש יכול לקנות דירה באלפיים אירו למטר, זה נשמע לי מטורף".

שיניתם אזורי פעילות מאז שהחלטתם לעבוד יחד?

"לפני שהצטרפנו אליהם היינו פעילים בעיקר בהונגריה. עבדנו בבודפשט כיזמים ויצרנו שותפויות עם אנשים שבונים. יש לנו גם חברה בקליפורניה - עם יריב גלבוע, קיבוצניק לשעבר שגר שם - שעוסקת במימון של מכוניות, ויש לה קשרים ענפים והרבה נכסים פיננסיים. היום נשארנו עם כמה פרויקטים שאנחנו רוצים לגמור בסרביה, שבהם אני בעיקר מעורב כי יש שם קטע מהותי של תכנון.

"הרעיון הוא להתמקד בקניית נכסים מניבים בארצות הברית. לנצל הזדמנויות בעקבות המשבר. קנינו מרכז מסחרי ב-300 דולר למטר רבוע, מחירים מגוחכים. אנחנו מנסים לקנות דברים לא גמורים, שיש להם פוטנציאל ליצירתיות שלנו. אביב מביאים את הידע בנדל"ן מניב, ואנחנו את הקשרים ואת הידע שצברנו בשוק האמריקאי. בעיניי, מהלך עסקי הוא הרפתקה. אני לא מוצא הבדל בין מסעות שעשיתי במדבריות מצרים או בקוטב הצפוני לבין האופן שבו אני עושה עסקים".

שעה וחצי עם הדלאי למה

המסעות של אלוני, שמגדיר את עצמו כנווד, התפרסו על-פני רחבי הגלובוס. "תמיד נסעתי, זה אף פעם לא היה תלוי במצב הכלכלי", הוא מספר. "במקביל עבדתי כארכיטקט. יום אחרי שפתחו את מעבר רפיח לתנועת רכבים מישראל, עשיתי עם חבר מסע אופנועים לסכר אסואן. טיילתי בהודו חצי שנה, כשהיא עוד הייתה סגורה לישראלים. קניתי ויזה באופן לא חוקי, כי הייתי קטן וטיפש ולא הבנתי שזה מסוכן. כדי לממן את המסע לאזור הקוטב הצפוני הצענו לטלעד שנתעד אותו בסרט. זה התגלה כדרך טובה לממן את הטיולים. בחבורה היו דורון אראל, שהיה הישראלי הראשון שטיפס על האוורסט, דובי טל הצלם ואני, שתמיד לא היה ברור מה אני עושה שם, אבל הייתי הדבק. בא עם רעיונות, כותב את הקריינות. מתחבר אל האנשים".

קרה שהגעתם לסכנת חיים?

"לא ממש, אבל בקאילאש, הר בדרום מערב טיבט, עשינו שטויות. לא תכננו את המסע מספיק טוב וחטפנו מחלת גבהים. גם שם צילמנו סרט, והיה חסר לנו משהו שילווה את הצילומים. חשבתי שיהיה נחמד אם הדלאי למה יעשה לנו קריינות. הכרתי מישהו מאגודת ישראל-טיבט, ואחרי שכבר חזרנו לארץ, קיבלתי פקס, 'הדלאי למה יקבל אותך בעוד חמישה חודשים בדרמסאללה'. העוזר שלו הזהיר אותי שאם הוא יחשוב שאני אידיוט, הוא ילך אחרי השאלה הראשונה, כך שכדאי מאוד שאאתגר אותו".

והצלחת?

"פתחתי את השיחה בהשוואה בינו לבין מדינת ישראל. אמרתי לו, אתה ומדינת ישראל כמעט באותו גיל, אבל אצלנו קמו אנשים, נלחמו נגד כל הסיכויים, ותראה איפה אנחנו היום, בזמן שאתה גולה באיזה חור בהודו. וטיבט, כולם יודעים שזה חלום מת. הוא צחק כמו משוגע. שעה וחצי ראיון. מלך תאילנד מחכה. זה היה אחד המפגשים היותר דרמטיים בחיי".

אתה עדיין נוסע?

"אני עייף מלראות נופים. הילדים שלי אומרים, 'אבא, בוא ניסע', אבל ראיתי הכול, באמת. נפרדתי מההרים, אחרי שטיפסתי בקיץ האחרון על המון בלאן עם הבן הגדול שלי. עברתי ממסעות של טיפוס הרים וממסעות תובעניים ברמת ההישרדות, למסעות של מפגש. אני נפגש עם שרים ועם נשיאים, במסגרת פגישות העסקים, ורואה דרכם את המקומות".

התברגנת. איך זה מסתדר עם תפיסת הנווד שלך?

"החשיבה הנוודית מדברת על גמישות ועל יכולת להסתגל לרעיונות שונים ולהתאים את עצמך לסיטואציה. זה עדיין קיים אצלי. אני לא קשור לשום דבר. יכול בכל רגע לעזוב הכול וללכת".

ולהשאיר מאחור את המשפחה?

"ברור שיש פער בין המחשבה לבין היישום שלה בשטח. יש הרבה פילטרים בדרך. את קוראת לזה התברגנות, ואני מעדיף התבגרות. זה כמו שאני מסתכל מרחוק על התקופה שהייתי ב-669, יחידת החילוץ של חיל האוויר שהייתי בין המקימים שלה. היה בה כיף, אבל גם הרבה תסכול שנבע מזה שהיינו ילדים טיפשים. רצינו רק סכין בין השיניים וללכת להרוג ערבים; כשבמקום זה היינו תקועים בכוננויות כל היום, מחכים שיקרה משהו. זה היה מתסכל, כי רכשנו המון כישורים. היינו בחרמון כשעוד לא היה רכבל, הביאו לנו מדריכת סקי מאוסטריה ומומחה לטיפוס חבלים, ולא הרגשנו שמנצלים אותנו כמו שניצלו יחידות אחרות עם רמת כישורים דומה".

זוכר חילוץ מעניין?

"עשיתי את החילוץ הראשון של היחידה - תייר שנתקע בנחל ערוגות. מה הדבר הראשון שהוא אומר לי בהליקופטר כשהוא גמור, מחוסל ועם רגל שבורה? - שהוא לא ישלם על החילוץ".

אם כבר ענייני כספים. איך זה שהספר שלך קיבל כל-כך הרבה מודעות בעיתונים? השתתפת במימון?

"אין סופר שלא עוזר לשווק את הספר שלו, כל אחד תורם לפי הכלים היחסיים שלו. כיוון אני רואה את עצמי כסופר, לא היה אכפת לי לוותר על חלק מהתגמולים שלי לטובת מודעות, כדי להגיע לקהל קוראים יותר גדול בספר הראשון שלי".

יש עוד אחד בדרך?

"על מנתח מוח. לא רוצה לגלות יותר פרטים כרגע. מכירה את ההיסטוריה של הפאזלים? זה תחביב שלי. פעם היו יוצרים אקוורל מדהים מעץ, ומומחים לפאזלים ניסרו ושמו בקופסה. לא היית רואה את התמונה הכוללת. המאמץ היה לייצר משהו מתוך הכלום. היום את קונה פאזל ומההתחלה את רואה את כל התמונה. חסרה ההתרגשות שבגילוי. זה פוגע ביצירתיות, לא חבל?".

עוד כתבות

מאיר שמגר / צילום:אמיר מאירי

מאיר שמגר היה גדול הבנאים של שלטון החוק במדינת ישראל

פרקליט צבאי ראשי, יועץ משפטי לממשלה ונשיא בית המשפט העליון – בכל תפקידיו הניעה את מאיר שמגר מחויבות דמוקרטית עמוקה, אנושיות, ואמונה בחירות, שוויון וצדק לכל אדם ● איש לא תרם כמותו לעיצוב מעמד שלטון החוק במדינת ישראל

ארומה תל אביב / צילום: מתוך ערוץ היוטיוב של ארומה תל אביב

מחוקקים, אל תצאו טונה! יש להקל ברגולציה על עסקי מזון

לאחרונה נעשו ניסיונות להקל ברגולציה על עסקי המזון ● חשוב שמקרה הטונה המקולקלת בארומה ת"א לא יסיט את הספינה לאחור ● דעה

זה ייגמר בבכי  / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

זה ייגמר בדמעות: שורה של חוקרים מנסים לפענח מה גורם לנו לבכות והאם אפשר לחיות בלי בכי

בכי כתגובה לרגש הוא תופעה נדירה בעולם היצורים החיים ונחשב תכונה אבולוציונית מתקדמת, אבל חוקרים עדיין מנסים לפענח מה בדיוק התפקיד שלו ומדוע גם חוויות חיוביות יכולות לגרום לדמעות לזלוג מעצמן

7 כתבות הנדל"ן שעשו את השבוע / צילום: שלומי יוסף

דורי נכנעת, פלס נחשפת, אברהמי רוכשת. כותרות הנדל"ן לסוכות

בית המשפט אישר סופית למכור מגרש ברחוב הירקון לחברת יוסי אברהמי תמורת רבע מיליארד שקל, כיצד קרסה חברת דורי בנייה, באיזה עיר בנו הכי הרבה בתקופת כחלון כשר אוצר, והבתים שרכש אדם נוימן מייסד WeWork

ליברפול, מרכז העיר. רחוב אופייני של בנייני לבנים אדומות  / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

ליברפול, לא רק ביטלס וכדורגל. טיול אחר בעיר

רוב התיירים שמגיעים לליברפול נוחתים בשדה התעופה ע"ש ג'ון לנון ועושים את הסיבוב המסורתי בעקבות ארבעת המופלאים ● אבל הביטלס לא צמחו מתוך ואקום, וליברפול היא לא רק הביטלס ● יש לה היסטוריה, מורשת כדורגל מפוארת והרבה אווירה

דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

פנס: ארה"ב וטורקיה הסכימו על הפסקת אש בסוריה

ההודעה מגיעה לאחר פגישתם של פנס ופומפאו, שר ההגנה האמריקאי, עם נשיא טורקיה ארדואן ● "כל הפועלות הצבאיות של טורקיה בסוריה יופסקו, המבצע יחדול, והכוחות הכורדיים יאובטחו", אמר פנס

אליזבת וורן/ צילום:  רויטרס

היא מפחידה את וול סטריט וגם את מארק צוקרברג ויש לה תוכנית לכל בעיה: האם זו המועמדת שתצליח לנצח גם את טראמפ

אליזבת וורן, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, מובילה בסקרים ● יש לה תוכניות להכול - מפיקוח על שוקי הפיננסים, דרך מיסוי עשירים עד להפחתת פליטות הפחמן ● וורן היא פוליטיקאית מזן שונה - האם זה יספיק לה כדי לזכות בהתמודדות הדמוקרטית והאם היא תוכל לנצח את הנשיא טראמפ

פרופ' גבריאל זוקמן / צילום: Genevieve Shiffrar

פרופ' גבריאל זוקמן, רק בן 32 וכבר מצליח להסעיר את אמריקה כשהוא דורש מיסוי אגרסיבי על עשירים

בגיל 32 פרופ' גבריאל זוקמן לא רק מסעיר את אמריקה, אלא גם מסייע לעצב את מדיניות המס האגרסיבית של המפלגה הדמוקרטית ● "העובדה שהמיליארדרים בארה"ב משלמים כעת, לראשונה, פחות מס מכל השאר היא כישלון", הוא אומר בראיון בלעדי ל־G

מפעל פרוטליקס  / צילום: פאול אורלייב

פרוטליקס זינקה ב-74% בוול סטריט על רקע נתוני ביניים חיוביים בטיפול בחולי פברי

נתונים מ-12 חודשי טיפול בתפקוד הכלייתי של חולי פברי מעידים על שיפור משמעותי בתפקוד הכלייתי אצל החולים שעברו מטיפול באחת משלוש התרופות המתחרות בשוק לחלבון Prx-102 של פרוטליקס

משה יעלון ומשה כחלון / צילום: אמיל סלמן-הארץ

ערעור לבית המשפט העליון: חשפו את הסכם כחלון-יעלון

מדובר בנספחים להסכם שנחתם בנובמבר 2015 בין שר האוצר משה כחלון לשר הביטחון משה יעלון שאותם סרב משרד הביטחון לחשוף במסגרת פנייה לפי חוק חופש המידע ● המידע בנספחים החסויים הוא בעיקרו תחשיבי שכר וגמלאות לאנשי הקבע בצה"ל אך במשרד הביטחון טענו כי נתונים אלה מאפשרים ללמוד על סדרי הכוחות בהווה בעתיד

 אוהד סנדלר, רמי לוי ואדם פרידלר./ צילום: שלומי יוסף, גלובס

"אם לא נגיע לשווי של מיליארד שקל, עשינו טעות": מה מחפש רמי לוי ב"גוד-פארם" ומי מחפש עליו חומר מכפיש

מפגש ייחודי בין רמי לוי לאדם פרידלר ואוהד סנדלר הוליד שותפות ברשת הטואלטיקה "גוד פארם" שמונה כבר 18 סניפים ● בראיון משותף ראשון הם מספרים על התוכנית להנפיק, על הקשיים מול הקניונים ועל החיבור בין "הילדים הטובים" מתל אביב לקמעונאי הוותיק מירושלים

ג'ונסון אנד ג'ונסון./ צילום:  רויטרס

שוב צרות בג'ונסון אנד ג'ונסון? החברה מודיעה על ריקול בארה"ב

הריקול יוגבל לאצווה אחת של בקבוקי טלק לתינוקות שיוצרו והופצו בארה"ב ב-2018

משחק ווידאו פורטנייט / שאטרסטוק

פורטנייט - בריאתו מחדש של מותג מצליח

פורטנייט הורידה את השאלטר ללא כל התראה ויצרה אי-ודאות המוני בקרב מיליוני המשתמשים שלה ● המהלך הזה מעיד על הבנה מעמיקה של קהל היעד שלה ● דעה

עמית גריידי / צילום: משרד השיכון

שליחותו של הממונה על חוק המכר? מכה נוספת לקבוצות הרכישה

שתי החלטות של הממונה על חוק המכר מהשבועות האחרונים מטלטלות שוב את תחום קבוצות הרכישה בישראל - ושוב עולה כי הנפגעים העיקריים יהיו ציבור הרוכשים ● דעה

הנשיא טראמפ / צילום: רויטרס

ההסכם עם ארדואן: ממשל טראמפ תקע סכין נוספת בגב הכורדים

ההתקפלות של טראמפ לפני ארדואן היא מהלומת קטלנית על שאיפת הכורדים לבית לאומי ומנציחה את דריסת הרגל הטורקית בסוריה ● מיט רומני: "האם ארה"ב כל כך חלשה עד שטורקיה הצליחה לכופף לה את היד?"  ● האם הנדל"ן של טראמפ בטורקיה שימש אמצעי לחץ בידי ארדואן? ● פרשנות

בנייני מגורים בשכונת שרלוטנבורג בברלין / צילום: Fabrizio Bensch, רויטרס

צעדים חסרי תקדים בברלין: שכר הדירה יוקפא לחמש שנים

מלבד הקפאת שכר הדירה כוללים הצעדים הפחתת מחירי השכירות בחוזים חדשים לרמות שנרשמו ב-2012, ומניעת העלאת שכר דירה באמצעות שיפוצים יקרים ● ביום שלישי צפוי הסנאט של ברלין לאשר את ההצעה

בוריס ג'ונסון / צילום: רויטרס SIMON DAWSON

בוריס ג׳ונסון אחרי התבוסה בפרלמנט: ״אנסה להעביר את הסכם הברקזיט שוב בשבוע הבא״

הפרלמנט הבריטי הצביע בעד עיכוב נוסף בפרישה מהאיחוד האירופי ● חברי הפרלמנט הצביעו בעד תיקון שיאלץ את רה"מ לבקש עוד הערב מבריסל הארכה נוספת של שלושה חודשים ● ג'ונסון: "החוק לא מחייב אותי לכך" ● במקביל לדיון התקיימה הפגנה מחוץ לפרלמנט שבה השתתפו מאות אלפי בני אדם

הג'וקר/ צילום: באדיבות טוליפ-אינטרטיי

צפוי להפליא ולא אמין להחריד: ג'וקר קלף לא ממש מנצח

מבחינה טכנית, "ג'וקר" הוא סרט מרשים במיוחד ● מבחינה תוכנית, הוא קליפה ריקה

מארק צוקרברג / צילום: צילום מסך מפייסבוק

זהירות, דיקטטורה: צוקרברג חשף את קו ההגנה החדש שלו

בנאום מיוחד על חופש הביטוי הציב עצמו מנכ"ל פייסבוק בעמדת המבוגר האחראי שפונה לעולם ומזהיר – אם לא תחדלו לריב כמו ילדים ולתת לטהרנות ולצדקנות לאכול כל חלקה טובה, הסינים ישתלטו על האינטרנט ויהרסו אותו ● האם צוקרברג באמת חושש מהסינים, או בעיקר לעתיד החברה שהקים? ● פרשנות

נתניהו ובנט. מי ייצא שבע אחרי הבחירות? / צילום: מוטי מילרוד, הארץ

בנט מתייצב לצד נתניהו, ומתעלם מהתוצאות בבחירות

נתניהו קיבל פחות קולות מגנץ, מחנה הימין ירד ב-5 מנדטים ואף על פי כן, ח"כ נפתלי בנט מציין שהחלפת נתניהו צריכה להיות "דרך פתק" תוך שהוא מתעלם מתוצאות הבחירות ● פרשנות