בימים אלו מתחילות החברות המקומיות לפרסם את דו"חותיהן הכספיים. עשרות או מאות עמודים מוקדשים לתיאור של פעילות החברה, של מבנה ההנהלה והדירקטוריון, ושל הענף שבו היא פועלת, אך ליבת אותם עמודים היא הדו"ח הכספי (דו"ח פירושו דין וחשבון).
חברה ציבורית, מתוקף היותה ציבורית, חייבת לפרסם בכל רבעון (שלושה חודשים - ינואר עד מארס, אפריל עד יוני, יולי עד ספטמבר, אוקטובר עד דצמבר) דו"ח כספי שמסכם את פעילותה באותו רבעון. את הדו"חות הרבעוניים יכולות החברות לפרסם עד חודשיים מתום הרבעון (עד סוף מאי, אוגוסט, נובמבר) ואת הדו"ח השנתי (שנקרא גם "דו"ח תקופתי") יכולות החברות להגיש עד סוף מארס של השנה שאחרי.
איזו בקרה עוברים הדו"חות:
את הדו"חות הרבעוניים מפרסמות החברות כשהם "לא מבוקרים" כפי שמצוין בהם, והכוונה היא שהדו"ח לא עבר ביקורת של פירמת ראיית החשבון של החברה, וזו רק "סרקה" אותו. לדוגמה, בדו"ח של הרבעון השלישי של שנת 2009 של חברת אסם, ציינה KPMG - פירמת רו"ח של יצרנית המזון - כי "סקרנו את המידע הכספי המצורף".
"סקירה", לפי תקנות לשכת רואי החשבון בישראל, מורכבת בעיקר מבירורים, בעיקר עם אנשים האחראים לעניינים הכספיים והחשבונאיים, ומיישום נהלי סקירה אנליטיים ואחרים. היקפה של הסקירה מצומצם בהרבה בהשוואה לביקורת שנערכת בדו"ח השנתי, ולפיכך ציבור המשקיעים שקורא את הדו"ח הרבעוני צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל.
הדו"ח השנתי, לעומת זאת, מבוקר בידי רואי החשבון של החברה, בדו"ח רואי החשבון המבקרים שכלול בדו"ח השנתי האחרון של חברת אסם נאמר: "ביקרנו את המאזנים של חברת אסם, וערכנו את ביקורתנו בהתאם לתקני ביקורת המקובלים בישראל".
מה כולל הדו"ח:
דו"ח כספי מורכב מארבעה חלקים. הראשון - המאזן; השני - דו"ח רווח והפסד; השלישי - דו"ח תזרים מזומנים והרביעי - דו"ח שינויים בהון העצמי. במדור זה נעסוק בעיקר במרכיבי המאזן, אך בטרם נגלוש לתוך סעיפיו, הנה כמה מילים על שלושת מרכיבי הדו"ח הנותרים.
1. דו"ח רווח והפסד
זהו הדו"ח שמרכז את עיקר תשומת הלב של ציבור המשקיעים. דו"ח זה סוקר את פעילות החברה במהלך תקופת זמן מוגדרת (רבעון או שנה), ומפרט את ההכנסות וההוצאות של החברה, וכן את מה שנותר לחברה לאחר ניכוי ההוצאות מההכנסות - הרווח הנקי.
2. דו"ח תזרים מזומנים
דו"ח המפרט את תנועת המזומנים של החברה וממנה, וזה אומר כדוגמה - אם החברה הקטינה מלאים שהיו באמתחתה, אזי זרמו לקופתה מזומנים. בשנים האחרונות גדלה חשיבותו, והיום מרבים להתייחס אליו מבעבר, משום שהוא משקף בצורה מדויקת יותר את מצב החברה, בהשוואה לדו"ח רווח והפסד.
3. דו"ח השינויים בהון העצמי
דו"ח המאפשר להבחין בשינויים בהון החברה אם כתוצאה מהנפקת מניות נוספת, חלוקת דיבידנד או חלוקת מניות הטבה.
כל ארבעת הדו"חות מוצגים בהשוואה לרבעון קודם או שנה קודמת. כך למשל, אם מדובר בדו"ח של רבעון שלישי 2009, יוצגו הנתונים גם נכון לרבעון השלישי המקביל של 2008. השוואה זו מאפשרת למי שקורא את הדו"ח להבין האם החברה צומחת, מתייעלת או נסוגה אחורה וכדומה.
4. המאזן
דו"ח המאזן הוא המרכיב הראשון בסדר הופעתו בדו"ח הכספי.
המאזן, בניגוד לדו"ח רווח והפסד, נותן תמונת מצב פיננסית של החברה ברגע נקודתי ולא לאורך תקופה מסוימת. במקרה הנידון, מדובר על סוף הרבעון המדווח.
המאזן מורכב משני חלקים - נכסים מול התחייבויות והון עצמי, וכלל הברזל קובע כי נכסים = התחייבויות הון עצמי.
במילים אחרות, שני החלקים הללו חייבים להיות שווים בערכם ומכאן השם "מאזן" (מלשון מאוזן).
נכסים
ברוב המקרים, נכסי החברה מוצגים באופן יורד לפי מידת נזילותם, מהנכס הנזיל ביותר (שקל לממש אותו תמורת מזומנים) ועד הנכס הכי פחות נזיל.
לכן, הסעיף הראשון בצד הנכסים של המאזן הוא "נכסים שוטפים" או "רכוש שוטף".
נכסים שוטפים הם נכסים נזילים שנועדו לשרת את החברה במהלך פעילותה העסקית השוטפת בטווח הקצר עד הבינוני. במילים אחרות, נכסים שיש סבירות גבוהה שיהפכו למזומן בעתיד הנראה לעין.
בדו"ח הרבעוני האחרון של אסם, סעיף זה כולל:
מזומנים ושווי מזומנים
לקוחות: חובות של לקוחות שרכשו את מוצריה באשראי ועדיין לא שילמו עבורם חייבים ויתרות חובה: בדומה ללקוחות, גורמים אחרים שחייבים לחברה כסף ועדיין לא העבירו לה אותו כמו בעלי עניין שקיבלו הלוואה מהחברה
מס הכנסה: כמו החזרי מס שהחברה צפויה לקבל מלאי - שווי המלאי שיש בידי החברה וצפוי להימכר בקרוב השקעות אחרות - לרוב כספים שהחברה השקיעה בחברות בנות.
נכסים בלתי שוטפים: נכסים שאין בכוונת החברה לממש בטווח הקצר עד הבינוני. ברוב המקרים, הסעיף המדובר כולל נכסים כמו קרקעות, בניינים, ציוד של מפעלים, וכן הוצאות מראש - הוצאות שונות לזמן ארוך ששולמו מראש, ולכן מהוות נכס.
התחייבויות
הצד השני של המאזן הוא צד ההתחייבויות וההון העצמי. גם כאן, יש חלוקה לשוטפות ולא שוטפות (או לזמן קצר מול זמן ארוך).
התחייבויות שוטפות:
התחייבויות שמועד פירעונן הוא שנה מתאריך המאזן. בדו"ח של אסם, למשל, מדובר בהלוואות שלקחה החברה מבנקים, וכן בחובות לספקים שעימם היא עובדת (אסם רכשה מהם תוצרת אך שילמה להם באשראי ולכן היא עדיין חייבת להם).
התחייבויות לא שוטפות:
כאן מדובר בהתחייבויות שמועד פירעונן הוא מעל שנה מתאריך המאזן. במקרה של אסם, סעיף זה ריק מתוכן אך באופן כללי נציין כי מדובר בעיקר בהלוואות בנקאיות שחברה נטלה או באיגרות חוב שהחברה הנפיקה, ולכן הקרן שלהן מהווה חוב אותו צריך לפרוע.
ההון העצמי
הסעיף האחרון של המאזן הוא ההון העצמי. הון עצמי הוא אחד הנתונים החשובים ביותר במאזן החברה, ואחד האינדיקטורים המשמעותיים לבחינת מצבה של החברה.
אם סך ההתחייבויות של החברה גבוה 'מסך נכסיה, ההון העצמי שלילי - ואז יש לחברה גירעון בהון, מה שעלול לדרדר את מצבה עד לכדי פשיטת רגל.
הון עצמי משקף את השקעת הבעלים בחברה, והוא מורכב מ"הון מניות" (ההון שהונפק על ידי החברה ונפרע); פרמיה על מניות (ההפרש בין המחיר שלפיו הונפקו המניות לבין הערך הנקוב שלהן); קרנות הון (מהוות חלק מיתרות הרווחים שהצטברו בחברה במשך השנים ומיועדות לשמש כרזרבה למקרים בלתי צפויים או למטרות מוגדרות כמו רכישת ציוד); יתרת עודפים (יתרות הרווחים של החברה שלא חולקו לבעלי המניות כדיבידנד או כמניות הטבה).
במדורים הבאים נרחיב את הפירוט על כל סעיף וסעיף, ונסביר מה חשיבותו ומה ניתן ללמוד ממנו על מצב החברה.
שאלות למדור: sfat-hashuk@globes.co.il