שלמה שרף, באולפן "יציע העיתונות", הבטיח לגייס את כל כפר-סבא למען סער; באתרי חדשות בערבית עלו באנרים שקוראים לתמוך בפותנה; וברחובות ראשון-לציון יכולים התושבים להתרשם משלטי החוצות הנאים שקוראים להצביע בעד תושבת העיר, אלין (האם הוקמה עמותה למענה, או שיש כאן שימוש - תחליטו בעצמכם אם ראוי או לא - בכספי ציבור?).
אם פעם הציע מישהו לקיים גם את הבחירות לכנסת במסרונים (SMS) ונתפס כחולם בהקיץ, הרי שהעתיד כבר כאן. לתוכנית הגמר של "האח הגדול" אפשר היה להקדיש גיליון נושאי, ולא רק המלצה קצרה: על יציאת האוויר מבלון המאצ'ו הישראלי סטייל סער (עורך דין, לוחם, רווק הולל, אופנוען ו... מתייפח בכל פעם שהעניינים נעשים קצת מורכבים), שאותה נסכם רק באזהרה לבנות ישראל, שלפיה גבר שמגלח לעצמו את החזה בכל יום, לעולם לא יאהב מישהי יותר מאשר הוא אוהב את עצמו.
אפשר היה להרחיב על פותנה כמי שנכנסה לבית על הטיקט של הערבייה, אבל נסקה דווקא על זה של האישה המזרחית-מסורתית, ה"בלבוסטע המושלמת" ועוד. אפשר היה לדבר על אלין, שעיניה הקרובות זו לזו הטעו אותנו לחשוב שהיא מטומטמת מושלמת, ולא היא. או על אלירז ה"אותנטי", שלמעשה מודע לעצמו בכל רגע נתון.
אבל במקום כל אלה, נסתפק ב"שאפו" לתוכנית הריאליטי הטובה בישראל - ולהתראות בעונה הבאה.
הכי טובים שיש
"החבר'ה הטובים", ו' 23:30, יס 1
אין הרבה סרטים שאני זוכר את הפעם הראשונה שבה צפיתי בהם. הייתי בלונדון, לבד, על פרשת דרכים כמעט בכל מובן אפשרי, בחוץ נשבו רוחות המלחמה של מלחמת המפרץ הראשונה - ובפנים, בתוך אולם הקולנוע בעל כיסאות העץ החורקים, הצליח מרטין סקורסזה הגדול להשכיח ממני את כל הלבטים, בעזרת "החבר'ה הטובים" שלו.
זהו סרט המאפיה הטוב ביותר מחוץ לטרילוגיית "הסנדק", והוא מצליח להישאר כזה, למרות המסר החינוכי שלו, שלפיו הפשע אינו משתלם.
ריי ליוטה הוא עבריין שנמשך אל הכסף הקל של עולם הפשע. הוא מתקדם לאיטו בסולם הדרגות, עד שהוא הופך מחייל למפקד בשירות "המשפחה". מי שמניע את עלילת הסרט הזה הם דווקא שחקני המשנה: העובדה שרוברט דה-נירו הוא אחד הגדולים אי-פעם היתה ידועה הרבה לפני הסרט הזה, ולכן הגילוי הגדול שלו הוא בדמותו של ג'ו פשי, שלוהק אליו כמעט אלמוני - ויצא ממנו כוכב.
יש בסרט כמה קטעים שמצליחים להעלות חיוך גם במקרים של אלימות קשה. למשל, כשהשלושה מגלים כי הגופה בתא המטען שלהם עדיין בחיים, ומרוקנים לתוכה את כל הכדורים שבאקדחיהם.
מי שמחפש לא פחות אקשן, אבל כזה שהיה באמת, מוזמן להצטרף לערוץ הזה כבר ב-19:10, ולהיכנס לנבכי פרשת ווטרגייט עם "כל אנשי הנשיא" בכיכובם של דסטין הופמן ורוברט רדפורד, בבימויו של אלן ג'יי פאקולה.
בתוך ארון הגביעים
"שחק אותה סטרייט", שבת 11:00 ו-21:00, ספורט 5+ גולד
הנה הבעייה העיקרית של הפרויקט התיעודי הלא רע בכלל הזה: בעוד מרבית צופי שידורי הספורט בישראל מעוניינים בכדורגל, או לכל היותר בכדורסל, הרי שסרטים דוקומנטריים נעשים בדרך-כלל על שני סוגים של ענפי ספורט: אקזוטיים (ועבור הישראלים אפילו שחייה היא אקזוטית דיה) או אמריקניים (בייסבול, פוטבול וכל ענף ספורט אחר שלא שווה לפתוח בשבילו את הטלוויזיה, אלא אם כן גדלת בארצות-הברית. במשך שנים, בעיקר מתוך כבוד לפרסומות היקרות, ניסיתי לצפות בסופר-בול, והחזקתי בקושי עד למחצית. על בייסבול ויתרתי כבר אחרי ההום-ראן הראשון). יחד עם זאת, סרטי הספורט שמשדר הערוץ הפחות נצפה של ערוצי 5 הם מרתקים.
הפרק הנוכחי בפרויקט יביא את סיפוריהם של ספורטאים הומוסקסואלים שמנסים להיות ספורטאים מחוץ לארון, עניין לא קל - במיוחד במקצועות ספורט שנתפסים "גבריים". אין המדובר רק במארק ספיץ או בגרג לוגאניס. מישהו מכיר כדורגלן הומוסקסואל? בהנחה הקרובה לוודאית שיש כמה כאלה, הרי שהם עדיין מתחבאים עמוק בתוך ארון הגביעים של המועדון. אולי בגלל זה הוקמו מועדוני ספורט הומוסקסואליים שמקיימים מסגרות ספורטיביות לחברי הקהילה. גם הנושא וגם הסרט מעניינים למדי.