שני עובדי ציבור בכירים עוררו לאחרונה מחלוקת ציבורית בעקבות דברים שאמרו. האחד, עו"ד אורי קורב, הטיל ספק בתבונתם של השופטים; האחר, ד"ר גבי אביטל, הטיל ספק באמיתותן של תורות מדעיות מוכחות ומושרשות.
קורב הוא סגן פרקליט מחוז ירושלים, שאמר כי חלק מהשופטים הם "חמורים". אביטל הוא המדען הראשי של משרד החינוך. על האבולוציה אמר כי ירצה ש"התלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו איתן, יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה נכונה"; על התחממות כדור-הארץ אמר: "אם ימשיכו לכתוב בספרי הלימוד שכדור-הארץ מתחמם בגלל פליטת חמצן דו-פחמני, אני אתעקש שזה לא המצב".
תקדים משפט הקופים
צריך להודות שיש משהו מעורר אהדה באדם המבטא מחשבה הקוראת תיגר על הקונבנציה המדעית. במיוחד אם אותו אדם הוא בעצמו מדען - ועל אחת כמה וכמה אם הוא המדען הראשי של משרד החינוך.
הדבר שמפחית מהחשיבות והעניין שבדברי אביטל הוא עובדת היותו אדם דתי. מאז ומתמיד התקשו אנשים מאמינים ליישב בין בריאת האדם בדמותו של האלוהים לבין תורת דרווין על מוצא האדם מהקוף. המאבק הזה בין אנשי הדת לבין אנשי המדע קיבל ביטוי ממצה ונפלא בסרט "משפט הקופים", המבוסס על מקרה אמיתי שאירע במדינת טנסי בארה"ב בשנת 1925.
המשפט עסק ברצונה של השמרנים הדתיים במדינה לחוקק חוק שיאסור ללמד את תורת האבולוציה בבתי-הספר. בתום דרך משפטית ארוכה, נפסלה הצעת החוק על-ידי בית המשפט, שקבע כי החוק אינו חוקתי.
כאשר אביטל טוען כי "יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה היא נכונה", הוא טועה ובעיקר מטעה. אין הרבה אנשים, אין אפילו קצת הרבה. אם בכלל, אז רובם ככולם הם דתיים כמו אביטל. וזו נקודה שמדען צריך לציין, כיוון שהיא מלמדת על כך שהערעור על האבולוציה נובע לא מהמדע - אלא מהדת, או משילוב של שניהם.
בכל מקרה, ברור שזכותו של אביטל להחזיק בדעות אלה שרירה וקיימת. אבל מי שממונה על החינוך המדעי חייב לדבוק בתורות מוכחות ובדעות המקובלות על הרוב המכריע בציבור. תפקידו של מדען ראשי, ושל כל איש חינוך, הוא לחנך על בסיס עובדות - לא על בסיס דעות אישיות.
בואו נחזיר את קורב לתמונה. כידוע, הוא נחקר שעות ארוכות בנציבות שירות המדינה ועל-ידי הממונים עליו, ושופטים ופרקליטים שפכו עליו קיתונות של זעם.
לבסוף הוחלט כי קורב יחזור לעבודה, אבל לא להופעות בבתי המשפט - הדבר דומה לרקדן שמתירים לו להמשיך לרקוד, אך לא להיכנס לאולמות הריקודים. מנגד, אביטל כתב מכתב ובו התחייב לנהוג על-פי הנורמות המוכחות - ומיד הוחזר לעבודה, ואפילו לא נאסר עליו להופיע במוסדות חינוך.
אביטל לעומת קורב
יש כאן הוכחה ברורה, ועצובה, שהכל באמת אישי, גם כשזה נוגע לאישים האמורים להיות מעל לכגון אלה. השופטים נעלבו, וזה הכתיב את הטיפול חסר הפרופורציות בקורב. אם אביטל היה מעליב את שר החינוך באמירה כלשהי, הוא היה חוטף, אולי אפילו מפוטר.
אבל פגיעה בדרווין ובמדעני כדור-הארץ - באמת, מה זה לעומת פגיעה בנושאי תפקידים ישראלים כאלה ואחרים?
אם בכלל, התוצאות של שני המקרים היו צריכות להיות הפוכות. את קורב היו צריכים להחזיר לעבודה מלאה מיד לאחר שהתנצל.את אביטל לא צריך להחזיר לתפקידו - בשום מקרה.
קורב לא ערער על יסודות מערכת המשפט וחוקיה, אלא רק על כמה מאנשיה. אביטל, לעומת זאת, ביטא אמונה דתית עקרונית ובסיסית שלו, שחייבת לבוא לידי ביטוי באופן מילוי תפקידו כראש המחנכים המדעיים במדינה. ואת זה צריך למנוע.
matigolan@globes.co.il