פרשת האונס הקבוצתי בתל-אביב הוכיחה כי הורים למתבגרים לא תמיד יודעים היכן הם נמצאים. בעקבות העלייה המדאיגה במספר מקרי האלימות, השתייה המופרזת והשימוש בסמים בקרב בני-נוער, החליטו מספר הורים לעשות מעשה ולשלם ממיטב כספם לחוקרים פרטיים שיעקבו אחרי הילדים שלהם כאשר הם יוצאים בלילות.
בעבר המקרים הללו היו נדירים - היום זוהי מנת חלקם של רבים: עשירים, עניים, מפורסמים ופשוטי העם. ההורים נותרים חסרי אונים ונדרשים לשירותם של חוקרים פרטיים, שמבצעים מעקבים אחרי הילדים שלהם כאילו היו ראשי ארגוני פשע.
התלווינו לחוקר הפרטי מרדכי צדוק שיצא למעקב אחרי נער. את הנתונים והמיקום שלו מעביר לו אביו של הנער. "הכל מתואם עם ההורים, והם מזמינים את המעקבים", מספר לנו צדוק, "הם חוששים שהוא עוסק בפעילות פלילית".
אפשר להוסיף ולהדגיש כי הנער המתועד כאן אינו מוכר לרשויות החוק, והוא מוגדר בשפתם של העיתונאים "בן טובים".
מתי להתחיל לדאוג?
"הכל מתחיל בשינויים קטנים", מסביר מיכאל, אחד האבות שהזמין מעקב אחרי בנו,"ירידה בלימודים, ילד שמתנתק מפעילויות רגילות ובעצם מעביר את רוב יומו מול מסך המחשב ובבילוי עם חבורה של נערים אחרים". מיכאל מתאר את הסימנים החיצוניים שעלולים לתת סימן להורים שמשהו עובר על ילדם: "הוא רדום, מנומנם, מנותק, פשוט משתנה לך מול העיניים".
עוד חוקר פרטי עוקב אחרי עוד נער שהוריו חוששים כי בנם מסתיר מהם משהו. "אנחנו מגלים שלבן שלנו יש חיים כפולים", מסביר האב, "לאותו ילד שנמצא איתנו באירועים משפחתיים ומתנהג כמו ילד נורמטיבי לחלוטין, יש צד אפל, קשור לאלכוהול, לסמים, לגלישה באתרי פורנו". החוקר הפרטי אייל סברו מספק תימוכין לדברי האב: "יש ירידה בגיל ועלייה בחומרת המעשים".
שותים, מעשנים, מקיימים יחסי מין
סברו סיפר כי לאחרונה ביקשו הורים לבצע עבודת מעקב אחרי ילד שמארח את חבריו בדירה ריקה של הסבתא. "יש שם סוני פלייסטיישן על הרצפה, נרגילה בסלון, וכשבודקים יותר לעומק מגלים כי הילדים שם מקיימים יחסי מין, אורגיות, כבר בגיל 14".
השבוע מיכאל הבין כי בנו היה מאוד קרוב למצבם של ההורים שבניהם נאשמים בפרשת האונס הקבוצתי בתל-אביב. "החבורה מתכנסת, יחד מתארגנים כספית, מישהו מהם הולך למקומות שמוכרים אלכוהול לבני-נוער מבלי לבקש תעודות זהות ונוסעים לאזור תל-ברוך, שם הם הולכים לזונות ומקיימים יחסי מין", מספר מיכאל. "יש גם כמה חבר'ה שמוציאים סיגריות שנראות כסיגריות לא רגילות ומעשנים, תוך שהם דורשים מהבנות לרקוד עירומות מולם".
איפה טעינו?
"פעם אחת או פעמיים, לא יותר מזה", זה מספר הפעמים שצריך לעקוב אחרי הילד כדי לגלות מה הוא עושה בלילות. לדברי החוקר הפרטי אייל סברו, מדובר במעשים שגרתיים. "האלכוהול הפך להיות חלק מהחברות, מהכיף, הם לא נהנים אם הם לא שותים".
ערן שקד, עוד חוקר פרטי ותיק, מוצא את עצמו לאחרונה עוקב בעיקר אחרי ילדים בני 14-16. "החרדות והייאוש מובילים את ההורים אל הקצה, הם מוכנים לשלם הרבה כסף ולפרוץ כל גבול של פרטיות ושל הזכות לילדים האלה לחיות חיים משלהם", אומר שקד, "מתקינים לו תוכנה בטלפון שכל מסרון שהוא שולח לחברים מגיעים אליהם".
אפשר לראות את אובדן התמימות כאשר גם הגינות הציבוריות, בהן ילדינו תועדו בעבר מתגלשים במצלמה, הפכו היום לזירה של עיסקאות סמים. מיכאל, אותו אב שראה את ילדו מעורב בפעילויות שהדבר האחרון שניתן להגיד עליהן הן נורמטיביות, מסכם: "אתה רואה ילד שלך שגידלת אותו במו-ידיך עושה את כל הגועל-נפש האפשרי שרק קיים בעולם הזה - ואתה אומר לעצמך איפה אני טעיתי".