תם הטקס. הלילה (א') ננעלו בלוס-אנג'לס חגיגות האוסקר ה-82 בסימן היסטורי, כש"מטען הכאב", סרטה המעולה של קתרין ביגלו, הוכרז כזוכה הגדול של הערב. היסטורי, מכמה בחינות: לראשונה בתולדות האוסקר האמריקני זוכה סרט שבוים על-ידי אישה, ולראשונה זכתה אישה בפרס האוסקר עבור הבימוי הטוב ביותר.
בנוסף, "מטען הכאב" הוא הסרט הראשון שנכשל בקופות וזוכה באוסקר כסרט הטוב ביותר, והלכה למעשה הוא הסרט הראשון שלמרות שנכשל כלכלית, זוכה בשלושת הפרסים החשובים ביותר: הסרט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר. ביגלו, עם סרט המלחמה הקשוח והמטלטל שביימה, השאירה הרחק מאחור את בעלה לשעבר ג'יימס קמרון, שהיה מועמד על "אווטאר", ואת קוונטין טרנטינו שהיה מועמד על "ממזרים חסרי כבוד".
רוח של תקווה
חשיבות זכייתה של ביגלו בעלת משמעות לא רק עבור "מטען הכאב" והקריירה של הבימאית, אלא גם עבור בימאיות העובדות בתעשייה. לאחר שהלילה האקדמיה אמרה את דברה, בממלכת הוליווד הושג ההישג החשוב ביותר עבור התעשייה ועבור השוויון בין נשים וגברים. להבדיל מעמיתיהן באירופה, שם בימאיות זוכות לתקציב יחסית גדול ולחופש אמנותי מוחלט, בימאיות אמריקניות חשות תסכול מכך שאף אולפן גדול לא מפקיד בידיהן סרט עתיר תקציב.
ניתן לשער שבלוס אנג'לס, כמו גם באיסט וילג' ובגריניץ' וילג' במנהטן, ניו-יורק, שני מעוזי תעשיית הקולנוע העצמאי האמריקני, נושבת כעת רוח חדשה, רוח של תקווה. בשנים האחרונות צומח דור של בימאיות אמריקניות מוכשרות, הנאבקות על אפשרות הפקת סרטים דלי תקציב נטולי קיטש. כאלה המספרים את סיפורה של אמריקה האמיתית: לא זו של הפרברים ומרכזי הערים, אלא אמריקה של העיירות. אמריקה הענייה, האכזרית והמנוכרת.
זכייתה של ביגלו תאפשר, כפי הנראה, לבימאיות נוספות לזכות בבמה.
יש לקוות כי בטקס האוסקר הבא כבר נחזה בבימאית אחת לפחות שתועמד לפרס הבימוי. את "Winter's Bone", שזכה בפסטיבל סאנדאנס האחרון, והוא מוצלח אף יותר מ"מטען הכאב", ביימה דברה גרניק. הסרט מתוכנן לצאת בבתי הקולנוע בחודש יוני הקרוב, אך מי יודע, אולי בעקבות תוצאות הלילה, יחליטו מפיצי הסרט להמתין עד נובמבר, כדי להימנע ממצב דומה לזה של "מטען הכאב", שבו הסרט ירד מבתי הקולנוע עוד לפני שהוכרזו מועמדויותיו לאוסקר.
מסר אומלל מיוצר "עג'מי"
בחזרה ליפו. גם השנה היינו קרובים, אבל זה לא הספיק. הסרט הישראלי "עג'מי" ניצב מרחק נגיעה מהאוסקר המוזהב והנחשק בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, אך מי שזכה בו לבסוף הוא הסרט הארגנטינאי "הסוד שבעיניים" (כפי שחזה נכונה מוש דנון, מפיק "עג'מי"). יוצרי עג'מי יחזרו כבר היום לישראל, ואנו נותרנו עם מועמדות מאוד מכובדת, ועם התבטאות אומללה מצד סכנדר קובטי, שותפו של ירון שני לכתיבת התסריט לסרט ולביומו, שאמר שלשום לכלי התקשורת כי למרות שהסרט מומן על-ידי קרן ישראלית והופק בישראל, הוא אינו מייצג את מדינת ישראל.
התבטאות זו של קובטי מפוררת במידה מה את המסר המעודד שמעביר הסרט (עצם יצירתו המשותפת לישראלים ולערבים-ישראלים, לא עלילתו).
למרות האכזבה, יש לזכור כי ההישג לכשעצמו - להגיע בפעם השלישית למעמד חמשת הסרטים המתחרים על האוסקר, הוא נדיר.
את טקס האוסקר הנחו השנה השחקנים הוותיקים סטיב מרטין ואלק בולדווין. מרטין היה משוחרר ונינוח, בעוד בולדווין היה ונותר מתוח לאורך כל הטקס.
התפאורה - בצבעים קרים כהים, הייתה רחוקה מלהרשים. הקו העיצובי היה שמרני, משעמם, לא זוהר - ומצד שני, גם לא אלגנטי.
קטעי הפתיחה היו מצחיקים עד דמעות. היה זה מופע סטנד אפ קצרצר, על חשבון בכירי הכוכבים (המבוהלים) הישובים בקהל. מרטין הרשה לעצמו גם לאלתר ("וודי הארלסון! אתה כל-כך דלוק!"). הארלסון, שישב באחת השורות הראשונות, אולי היה צריך להניח על חוטמו משקפי שמש, כפי שעשה רוברט דאוני ג'וניור כשעלה לבמה, יחד עם טינה פיי, להכריז על הזוכה בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר, שבו זכה מארק בואל על "מטען הכאב". הייתה זו ההפתעה הראשונה של הערב, ופתח לבאות. אם חשבנו שקוונטין טרנטינו יקבל אוסקר על התסריט, כפרס ניחומים על כך שיצירת המופת שלו "ממזרים חסרי מנוח" תפסיד את פרסי הסרט והבימוי לאחד מבין השניים: "אווטאר" או "מטען הכאב", מסתבר שהימרנו לא נכון. חברי האקדמיה התגלו השנה כחסרי סנטימנטים. כשבואל זכה בפרס התסריט עבור "מטען הכאב", היה ברור לגמרי שאין זה הפרס החשוב היחיד ש"מטען הכאב" ייצא ממנו מהטקס. וזה בדיוק מה שקרה.
עם כל ההפתעות המשמחות שהביא עמו טקס האוסקר לשנת 2010, רגע אחד היה מביך במיוחד. זה קרה כאשר שון פן, השחקן הטוב בהוליווד כיום, העניק את האוסקר לשחקנית הגרועה בהוליווד: סנדרה בולוק בעלת ההבעה הסתמית, כשהיא מותירה את המועמדת מריל סטריפ ("ג'ולי וג'וליה") מופתעת יותר מאשר מאוכזבת.
כמה הערות לסיום
למרבה הצער, ההערות הבאות לא ישמשו חומר למחשבה עבור ראשי האקדמיה האמריקנית לקולנוע. אך עדיין יש צורך להעלות אותן, כיוון שהטקסים המקבילים בישראל (וגם המרצים ומבקרי הקולנוע בארץ) עלולים להיות מושפעים מהלך הרוח של האקדמיה האמריקנית.
הערה ראשונה היא לגבי מניין הקטגוריות. האקדמיה האמריקנית לקולנוע מעניקה פרסים לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, לסרט המתח הקצר הטוב ביותר. נשאלת השאלה, מדוע לא מוענק אוסקר גם לסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר?
הערה נוספת נוגעת לסדר המועמדויות במהלך הטקס. הפרסים עבור התסריט הטוב ביותר ושחקן המשנה מוגשים בראשית הטקס - כשעתיים לפני הענקת הפרסים לשחקנים הראשיים, לבימוי ולסרט הטוב ביותר. זהו עיוות מכוון שמטרתו לשקף פערים בחשיבות שבין המועמדויות המוקדמות לבין אחרות. יהיה מכובד הרבה יותר באם פרסי התסריטאי, שחקן ושחקנית המשנה, יוענקו אחרי פרסי האיפור וההלבשה.
הסרט "מטען הכאב" יוקרן מחמישי הקרוב ברשת קולנועי "לב"