בשבוע שעבר נעצר השעון בבוואריה. זה קרה אחרי 652 יום ו-72 מחזורי ליגה, וההיסטוריונים רצו לאחור בזמן כדי לבדוק מתי בפעם האחרונה זה לקח כל כך הרבה. זהו בדיוק פרק הזמן שלקח לבאיירן מינכן לחזור ולהוביל את הבונדסליגה.
מאז נובמבר הארור שבו הפסידה לבורדו באליאנץ ארינה בצ'מפיונס ליג, באיירן עושה את אחת הריצות המדהימות באירופה: ב-15 המשחקים האחרונים היא ניצחה 13 פעמים וסיימה פעמיים בתיקו, כשבין היתר היא מביסה את יובנטוס בטורינו (4-1) בקרב על העלייה לשמינית גמר הצ'מפיונס, נותנת שתי חמישיות בליגה, ובעיקר חוזרת להיות באיירן מינכן. הכדורגל שמפגינה הקבוצה של ואן חאל הוא מהטובים שנראו בגרמניה. סוחף, מהיר, מדויק, מבוסס על לקיחת יוזמה ושליטה במשחק. לקח זמן לקבוצה להתחבר ולקלוט את רצונותיו המורכבים של המאמן, אבל רגע האמת הגיע מול מכבי חיפה בנובמבר. באיירן היתה חייבת לנצח את המשחק - כישלון היה מוציא את האוויר ומסדר ל'הולנדי המעופף' תור בלשכת האבטלה. והקבוצה ניצחה. לא באופן משכנע, אבל הביטחון חזר. כך התחיל רצף של 13 ניצחונות. השליטה של באיירן בליגה היא גם סטטיסטית. החלוצים של באיירן יעילים יותר, המחליפים תופרים, וההגנה קוראת את היריב טוב מכל קבוצה אחרת.
ניקוי אורוות
הנה כמה נתונים סטטיסטיים שיכולים להעיד על העוצמה של באיירן ועל שיטה מאוד ברורה: החלוצים שלה מבקיעים יותר (39) ומחלקים יותר אסיסטים (19) מכל התקפה בליגה; שמונה שערים הבקיעו מחליפים שהכניס ואן חאל במהלך משחק; 41 שערים (מתוך 51 בסה"כ) הובקעו מתוך שטף המשחק, מהם 16 אחרי הרמה מדויקת; רק 15% מהמסירות של שחקני באיירן לא מגיעות ליעדן; וגם בהגנה הדברים מאורגנים: רק תשעה שערים נכבשו על-ידי חלוצים של היריבות; ורק שלושה שערים ספגה באיירן ממצבים נייחים. לכל אלה יש מכנה משותף אחד: המאמן.
העבודה המוקפדת באימונים, ההכנה המדוקדקת של כל יריב, הרוטציה והחילופים שנתנו כושר משחק לרוב הסגל וחידדו את התחרות על המקום בהרכב - כל אלה מחזירים את ההשקעה. כדי למנוע חיכוכים ובעיות, נחתך כל שחקן שהעיז להתמרד: לוסיו ולוקה טוני כבר מוסרים ד"ש באיטלקית. ארבעה שחקנים הושאלו או נמכרו בפגרה, ועדיין יש לבאיירן סגל מרשים. פרנק ריברי, שמנהלו רומינגה אמר עליו שהוא השחקן הטוב בבונדסליגה; אריאן רובן, שסחב את הקבוצה בהיעדרו של ריברי עם 8 שערים ו-5 בישולים העונה; הסגל מוחזק על ידי חצי מנבחרת גרמניה. ובעיקר: הצעירים שוואן חאל העלה מהנוער ומהמילואים - הולגר באדשטובר, מגן ובלם בן 20; דייגו קונטנטו, 19; ויותר מכולם תומאס מולר, פוטנציאל ענק בן 20 שפרץ משום מקום והגיע לנבחרת, ומפציץ השנה עם 13 שערים ו-5 בישולים (כולל שני שערים בצ'מפיונס מול מכבי חיפה במינכן). לבאיירן יש כיום חומר שחקנים שעבורו זכייה בצ'מפיונס היא לא חלום אלא מטרה ריאלית. זו היתה התכנית לפחות.
"אני רוצה את הנבחרת"
הבונדסליגה היא לא פקטור. קלינסמן סולק בעונה שעברה לא בגלל הכישלונות בליגה, אלא בגלל התבוסה לברצלונה (4-1). בבאיירן לא משלימים עם מצב לפיו המועדון הוא דרג שני או שלישי באירופה, ואליפות מקומית היא עניין צדדי ומובן מאליו. "התכנית היא לזכות באליפות הבונדסליגה", מסביר ואן חאל. "לטווח הארוך אני עובד על זכייה בצ'מפיונס. אם נזכה כבר השנה, אז אין לי מה לשפר ואני אעזוב. כי אז השגתי את מטרותיי ואנחנו הכי טובים".
במקביל הוא כבר עובד על תכניות להחליף את יואכים לב כמאמן נבחרת גרמניה. "השחקן הגרמני יכול לשמור על ריכוז במשך 90 דקות, ועם זה אני רוצה לעבוד", הסביר. כדי לקדם את עצמו לתפקיד, הוא לא שוכח לציין כי יחסיו של המאמן הלאומי (לב) עם ההתאחדות הם "מעורערים", מבהיר שהמצב כרגע רע ומסביר שזה לא משנה לו שמעולם לא היה מאמן זר לנבחרת גרמניה: "תמיד יש פעם ראשונה". רק דבר אחד מפריע כרגע: פיורנטינה. במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות ב"אליאנץ ארינה" האיטלקים דווקא שלטו והפסידו (2-1) רק בגלל שער מנבדל ברור. היכולת של באיירן נמצאת בשפל זמני מאז. אחד אפס קטן בטוסקנה היום, ופיורנטינה עולה. התוכניות של ואן חאל לא מעניינות אותם.