דו"ח העוני הסביבתי של אדם טבע ודין שמתפרסם הבוקר (ד'), מעלה תמונת מצב קשה על סוגיית הטיפול בשפכים במדינה. לפי הדו"ח, למעלה מ-30 מיליון מ"ק של שפכים אינם מגיעים כלל למתקני טיהור שפכים, וזורמים לסביבה תוך כדי זיהום מי התהום, נחלים ויצירת מטרדים ומפגעים תברואתיים.
על פי הדו"ח, שנכתב ע"י עו"ד נעמה אלעד ומדענית המים של אט"ד שרית כספי-אורון, ליותר מ-150 יישובים בארץ אין פתרון לטיפול בביוב. שפכיהם מוזרמים לסביבה דרך בורות סופגים או מערכת איסוף שמפנה את הביוב הגולמי לסביבה. ביישובים רבים שבהם הוקמה בעבר תשתית לטיפול בביוב, היא אינה זוכה לתחזוק ראוי ושפכים גולמיים זורמים לסביבה.
דו"ח העוני הסביבתי השנתי מפרט את עשרת המזהמים הגדולים בארץ בביוב גולמי. במקום הראשון נמצאת ירושלים בה יש כ-185 אלף איש שאינם מחוברים לתשתית ביוב, והיא מזרימה מדי שנה כ-10 מיליון מ"ק של שפכים גולמיים, מרביתם לנחל קידרון. אחריה בטבלה נמצאת באקה אל גרביה שבה 19 אלף תושבים נטולי פתרון ביוב, וכמות גדולה של שפכים המוזרמת לנחל חדרה.
במקום השלישי נמצאת אריאל ומייד אחריה המועצה המקומית סביון, עם למעלה מ-3,000 תושבים שהביוב שלהם זורם לתוך בורות ספיגה ביתיים - דבר הגורם לזיהום אקוויפר החוף. בהמשך הרשימה נמצאות לקיה, ערערה, טייבה וחורה. סוגרים את רשימת היישובים המזהמים קריית ארבע ש-7,000 תושביה אינם מחוברים לביוב, והשפכים זורמים לנחל חברון, והיישוב מג'דל שמס, עם 8,050 תושבים שמזרימים ביוב גולמי לנחל סער.
עוד עולה מהדו"ח כי בצל משבר המים החמור בו נמצאת ישראל, טיפול נכון בביוב היה תורם 180 מיליון מ"ק למשק המים במדינה. כמות זו מייתרת את הצורך בהקמת מתקן התפלה גדול ויקר בעל השפעות סביבתיות שליליות כגון תפיסת שטחי קרקע יקרים, שימוש באנרגיה והשפעה על הסביבה הימית.
"הדו"ח מעלה שורה ארוכה של כשלים שמשמעותם היא סכנה של ממש לבריאות הציבור. הרשויות המקומיות אינן מתחזקות את תשתיות הביוב שברשותן ואם לא די בכך, הרי שאין משרד ממשלתי שפועל או מיישם את סמכויות החוק על מנת לפתור את כשלי הרשות המקומית", מסר בהתייחס לדברים עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין. לדבריו, "לא ייתכן שראש הממשלה דואג לרפורמות לטובת כרישי הנדל"ן, במקום לחצי מיליון ישראלים שחיים ללא תשתית ביוב נורמאלית".