בימים סוערים אלו בשוקי ההון, ימי ועדת חודק, כאשר ברקע נשמעות קריאות רבות להטלת עוד פיקוח ואכיפה בשוק ההון, להקמת רשויות נוספות, חוקים חדשים ויש גם מלחמה על "הזכות" לנהל את המערך המכובד, חשוב לעצור רגע ולהתבונן מהצד על מה שקורה במשק.
שוק ההון היום הוא כבר מהמפוקחים ביותר, בהשוואה למגזרים אחרים ולמדינות אחרות. אני לא מאמין בניהול על-ידי פיקוח. להיפך, פיקוח ועודף רגולציה רק יחמירו את המצב, בבחינת "מרוב עצים לא יראו את היער". כולם יעבדו לפי מה שכתוב, ויאבדו את חוש הצדק וההיגיון, יסירו אחריות תאגידית, כי הכול נקבע על-ידי המדינה, והיא ורק היא אחראית בלעדית.
וכך, מה שלא יהיה כתוב, יהיה מותר; מה שלא ברור - נתון לפרשנות, וכן הלאה.
עודפי פיקוח ורגולציה חונקים את התחרות, מעלים מחסומי כניסה למתחרים חדשים, ובמילים אחרות, מעודדים קונסולידציה. והמשמעות היא, מעט תחרות ומספר מצומצם של שחקנים - כולם גופים גדולים חזקים שאינם מאוימים עסקית, שאננים, לא-שירותיים, לא-זולים. ומכאן, כבר נסללת הדרך למשבר האמיתי הבא.
עודף פיקוח פוגע באחד העקרונות החשובים של כל שוק - תחרות בשוק חופשי, שהיא אבן יסוד לכלכלה בריאה. תחרות, משמעה הרבה מתחרים; ושוק חופשי הוא שוק שאינו מנוהל על-ידי המדינה.
הדרך היחידה לייצר איכות באופן תמידי היא על-ידי עידוד התחרות, עידוד מספר המשתתפים במשחק, יצירת תחרות אמיתית על איכות השירות, מקצועיות, אמינות, מחיר, יצירת שונות בין מנהלי ההשקעות ועוד. על הממשל לדעת שאזרחיו אינם טיפשים, שהם יודעים לחשב מספרים, מבינים שירות ראוי מה הוא, ויודעים לבחור בו.
לפיכך, יטעו המחליטים טעות מרה אם בנקודה זו ילכו בכיוון מנוגד. המחלה המרכזית של שוק ההון היא ריכוזיות-יתר של מספר שחקנים; ולא מזמן הוקמה ועדת בכר כדי לצמצם את הריכוזיות בשוק ולעודד תחרות. אך המשימה טרם הסתיימה.
אם מדברים על עודף חקיקה ועודף התערבות, זה המקום לומר כמה מילים על ועדת חודק, שלטעמי המלצותיה מיותרות, ויגרמו יותר נזק מאשר תועלת. יש לתת לשוק לעשות את שלו. אגזים בכוונה ואומר כך: אם יש גופים שמשקיעים באיגרות-חוב באופן טיפשי, זו בעיה שלהם ושל אותם לקוחות שבחרו בהם, ולא של מדינת ישראל. תפקיד המדינה הוא לאפשר שוק חופשי, ולא לבחור לאזרחיה השקעות או לנהל אותם.
בנייתה של כלכלה חופשית אמיתית ויעילה היא תהליך ארוך ומלא מהמורות, אך אסור לסטות מהדרך. גדולתה של ועדת בכר הייתה, שהיא התחילה את הדרך, אבל זו עדיין דרך ארוכה, וחשוב לשמור על המטרות העיקריות שלשמה הוקמה.
הנה דוגמה להמחשת האבסורד, אולי נמנה עוד ועדה שתכין גם קריטריונים לבחירת מניות? הרי מניות יותר מסוכנות מאיגרות-חוב. ואולי נקים גם ועדה שתכין קריטריונים לאנשים שמתחתנים? הרי אחוז הגירושים גבוה, והנזק הכלכלי הוא עצום. האם יש צורך בעוד דוגמאות?
הכותב הוא מנכ"ל בית ההשקעות תמיר פישמן