שבוע שעבר נכנסה לתוקפה התקנה המחייבת מנהלי קרנות לסמן באמצעות סימן קריאה את הקרנות שבניהולם, שבהן שיעור החשיפה לאג"ח קונצרניות לא מדורגות הוא גבוה משיעור המניות.
כפי שחשפנו ב"גלובס", בעקבות כניסתה לתוקף של התקנה מיהרו רבים מהמנהלים למכור את האג"ח הלא מדורגות מהקרנות שבהן הן הוחזקו בשיעורים נמוכים, על מנת שלא יצטרכו "להכתים" את הקרנות הללו באותו סימן קריאה מעורר חשש.
כעת, לאחר כניסת התקנה לתוקף, הגיע הזמן לבדוק באופן ראשוני כיצד היא השפיעה בפועל על השוק, אך לפני כן מעט רקע: ההנחיה של רשות ניירות ערך בסוגיה פורסמה כבר בספטמבר האחרון, כצעד נוסף בדרך להגברת השקיפות בשמות קרנות הנאמנות. הנחיה זו מצטרפת, למשל, לתקנות שנוגעות לשם הקרן והצורך לציין את שיעור החשיפה המרבי שלה למניות ולמט"ח.
המטרה מאחורי המהלכים הללו היא שהמשקיע, או יועץ ההשקעות שלו, לא יצטרכו להיכנס לתשקיף הקרן ולקרוא את האותיות הקטנות, ויוכלו לקבל מושג לגביהן כבר מפרופיל הקרן ומשמה.
במטרה להגביר אף יותר את הגילוי הנדרש על מדיניות ההשקעות של הקרנות, דרשה הרשות כי מנהל הקרן יפרסם את החשיפה של הקרן לאג"ח בסיכון גבוה, שמוגדרות כאג"ח שאינן בדירוג השקעה (מתחת ל-BBB ואג"ח לא מדורגות). הדרישה הזאת הגיעה לאחר שברשות נתקלו במספר רב של תלונות אודות חשיפת קרנות לאג"ח בסיכון גבוה, ביניהם גם דיווחים על קרנות שהפער בין שיעור החשיפה שלהן לאג"ח בסיכון גבוה לבין שיעור החשיפה המרבי שלהן למניות עמד על עשרות רבות של אחוזים.
במצב כזה, גם משקיע שבחר להשקיע בקרן סולידית על פי הגדרה (עם חשיפה נמוכה למניות) מצא את עצמו חשוף לרכיבי סיכון גבוהים דרך האג"ח הלא מדורגות. לכן, קרן ששיעור החשיפה המרבי שלה למניות עומד למשל על 30%, ומדיניות ההשקעות שלה מאפשרת לה להיות חשופה לאג"ח בסיכון גבוה בשיעור העולה על שיעור זה, התבקשה להוסיף לצד פרופיל החשיפה שלה את סימן הקריאה. אם מנהל הקרן לא הוסיף את סימן הקריאה, המשמעות היא שהוא מתחייב לא לייצור חשיפה לאג"ח בסיכון גבוה בשיעור העולה על שיעור החשיפה המרבי למניות.
המשמעות היא שכדי להימנע מסימן הקריאה, מנהל הקרן לא היה חייב להקטין את שיעור חשיפתו לאג"ח לא מדורגות, אלא היה באפשרותו גם להעלות את שיעור החשיפה למניות.
זה רק נשמע סולידי
על מנת לבחון את האפקטיביות של ההנחיה, שכאמור עודדה חלק מהמנהלים להיפטר מאג"ח לא מדורגות בהן החזיקו, בחנו את מנהלי הקרנות שכן הוסיפו בסופו של דבר לשמות הקרנות שלהם את סימן הקריאה. על פי בדיקת "גלובס" מדובר ב-62 קרנות נאמנות בלבד, שדיווחו על כך ששיעור האחזקה שלהן באג"ח לא מדורגות גבוה משיעור האחזקה שלהן במניות.
חלק מהקרנות הללו הן אכן קרנות שמוגדרות כקרנות אג"ח High Yield (אג"ח מסוכנות המכונות גם אג"ח זבל), אך ברשימת 62 הקרנות יש גם כמה הפתעות, בדמותן של קרנות שנחשבות סולידיות על פי הגדרתן ושמן, אך ככל הנראה, כפי שמתברר כעת, רחוקות מכך.
כך, למשל, ניתן למצוא ברשימה את הקרן "הראל פיא אג"ח חברות ללא מניות". הקרן אולי נשמעת סולידית לפי שמה ולפי פרופיל החשיפה שלה (B0 - 0% חשיפה למניות ועד 30% חשיפה למט"ח), אך מתברר כי קיימת בה החזקה באג"ח לא מדורגות, שספק אם המשקיעים שבחרו להשקיע בה היו מודעים לקיומו.
דוגמא נוספת ואולי אף קיצונית יותר ניתן למצוא בקרן "ישיר אג"ח מדורג ללא מניות", שגם היא מסווגת כ-0B. הקרן, שמנוהלת כיום במיטב, נחשבת על פי שמה לסולידית במיוחד, והיא גם מתהדרת בהשקעה באג"ח מדורגות. אך כמובן שהוספת סימן הקריאה לשמה בתחילת החודש, מעיד על כך שפרט לאג"ח מדורגות, קיים בה גם רכיב לא מבוטל של סיכון.
עוד דוגמא קיצונית היא הקרן "מגדל סולידית ללא מניות". הקרן, מסתבר, אינה כה סולידית, כפי שבוודאי היה מניח המשקיע הממוצע שנחשף לשמה. בקרן, המנוהלת על ידי מגדל שוקי הון, מוגדר תשקיפית כי היא מחויבת לא להשקיע יותר מ-5% באג"ח לא מדורגות, אך הסיכוי שמשקיעים שבחרו להשקיע בה אכן פתחו את תשקיף הקרן על מנת לברר זאת, קטן במיוחד.