חטפו אווטארפוביההכוחות שהניעו את תעשיית הסרטים האמריקנית לאורך השנים, ידעו תמורות רבות ביחסי הגומלין ביניהם. כמו כמעט בכל תחומי הכלכלה, גם הוליווד התאפיינה לאורך השנים בגורמים שניסו להטמיע חדשנות. כזו שיצרה פחד של "כלכלה ישנה" מכזו "חדשה". הפחדים האלה, הביאו לחוסר איזון בתעשיית הסרטים. כך ראינו את מעבר הכוח מידי בעלי האולפנים בשנות ה=70 של המאה הקודמת, לידי גורמים נוספים וביניהם היוצרים. כך גם ראינו את ביזור המדיה של שני העשורים האחרונים, שהביא ליצירת קונגלומרטים של גופי תוכן שהשתלטו על הוליווד והביאו לייצורם של אינספור "זכיונות", כלומר סרטי המשך ומותגים שהסיכון הכלכלי בהם מינימלי.
ג'יימס קמרון הוא לא פחות מפיק מאשר במאי, הוא גם בוודאי בעל חזון עסקי מפותח יותר מאשר חזון תסריטאי. באופן מוזר, מעטים הם האינדיבידואלים, שטרחו לטפח חזון משולב של תוכן וטכנולוגיה בקולנוע המסחרי. ביניהם, אפשר למנות את החלוץ הגדול - ג'ורג' לוקאס עם סדרת "מלחמת הכוכבים"; את סטיב ג'ובס (אפל), שהניע את החזון הדיגיטלי של ענקית האנימציה פיקסאר; או את פיטר ג'קסון, ששילב פריצות דרך טכנולוגיות עם עיבוד לקלאסיקה ספרותית כמו "שר הטבעות" וזכה בתהילה ביקורתית לצד קופתית על כך.
קמרון הוא כנראה, בבחינה לאורך זמן, הנועז וגם המחושב ביותר מבין שורת הנכבדים הנ"ל. ב=1997 חיבקה אותו האקדמיה עם חופן אוסקרים ל"טיטאניק", הסרט היקר ביותר להפקה בהיסטוריה דאז, וזה שעד "אוואטר" החזיק גם בתואר הסרט המכניס בהיסטוריה. החיבוק הזה היה טבעי, שכן למרות הטכנולוגיה החדשנית ב"טיטאניק", רוב ההשקעה בסרט הלכה לטובת צוות שחקנים ענק, ולצוותים טכניים נרחבים שבנו תפאורות עצומות. כמעט כל איש "פרופס" וכל נהג מונית הועסק בהפקה.
אפשר לומר ש"טיטאניק", בניגוד ל"אוואטר", דיבר יותר hardware, ולא software. לאחר עבודה של יותר מעשור, קמרון הביא להוליווד את פריצת הדרך התוכנית=מסחרית שהיא זקוקה לו, כדי לעשות את המעבר המוצלח האמיתי ללב המאה ה=21. "אוואטר", עם כל הוויכוח על איכויותיו, הוא מוצר פורץ דרך. כזה שיצר הנעה לפעולה אצל מסת צרכנים בלתי=נתפשת. המוצר הזה, בנוסף, הביא גם את היכולת לגבות פרמיה (מחירי כרטיסים שגבוהים בכ=30% מהמחיר הרגיל).
אך אלפי חברי האקדמיה של הוליווד המתיישנת - השחקנים, היוצרים ואנשי הצוותים הטכניים - לקו בתסמונת ועדי רשות השידור, והבינו שאולי בעידן החדש - רבים מהם מיותרים. הוליווד ירקה לקמרון בפנים ושמה מול פניה שלה, מראה חושפת קמטים מדאיגים. "מטען הכאב", באופן אירוני, הוא הסרט עם התזרים הנמוך ביותר שזכה באוסקר (שקלול של ההוצאה עליו ושל ההכנסות ממנו). "אוואטר" הוא הקיצוניות ההפוכה - הסרט היקר והמרוויח ביותר בהיסטוריה.
מודלים כ"אוואטר" לא יהרוג ז'אנרים נשגבים יותר (לכאורה) של קולנוע, אלא יהוו מוצר פרימיום שמאפשר להפיק הרבה סרטים אחרים. שלושה חודשים אחרי ה"הייפ" החיובי, ובהוליווד שכחו את העיקר: "אוואטר" החזיר לאנשים רבים את החדווה בחוויה הקולנועית, כמו ש"הארי פוטר" החיה את חדוות הקריאה בקרב מיליוני ילדים שלא ידעו מהו ספר. בסופו של יום, קמרון אולי הפסיד, אבל החזון שלו ניצח.
