פרופ' בנעד גולדווסר למד בדרך הקשה את מה שיודע כל מי שמוכר מכונית משומשת. אף פעם לא כדאי לערבב עסקים עם חברים. גולדווסר, שהיה מעורב בתשעה אקזיטים במדעי החיים, ומאמין שיש עוד שניים בדרך, מסרב אמנם להיחשב לבעל מגע זהב ומסתפק באמירה כי "הסטטיסטיקה מעידה שיש לי חוש ריח לא רע", אבל את החברים ואת המשפחה שלו זה לא תמיד שכנע. בחלק מהמקרים הנפילה הייתה כואבת.
"בתחילת הדרך הייתי מאוד שחצן ובטוח בעצמי, וצירפתי לכל מיני השקעות משפחה וחברים שהתרשמו מההצלחה שלי. ומה לעשות שדווקא הדבר שבו הם היו מושקעים לא היה מוצלח כמו הקודם. הרגשתי אשם. אני לא אוהב לקחת אחריות על כסף של אחרים. אם חבר, שהוא לא מהברנז'ה ולא יכול לקבל החלטה עצמאית, מבקש להיכנס איתי להשקעה רק כי הוא סומך על ההמלצה שלי, אמליץ לו שיישאר בחוץ".
ואם הוא יתעקש?
"לא אסרב, כי הוא חבר. אבל הייתי מעדיף שיגיד - כל השקעה שלך, אני משקיע איתך, כי אז הסיכון מתפזר. אבל זה לא עובד ככה. בדרך כלל רואים שיש לי אקזיט ואומרים - תן לנו להשקיע איתך בבא; ודווקא הבא לא מצליח, ואז הבא אחריו שוב מצליח. ואנשים כועסים - מה הכנסת אותי דווקא לזה שלא הצליח. לא רוצה להיות במצב הזה".
אתה סלחן כלפי הטעויות של עצמך?
"אין חברה שלא עשיתי בה טעויות. החוכמה היא ללמוד מהן. אם צריך לבחור בין אחד שלא עשה אף פעם סטארט-אפ לבין אחד שעשה ונכשל, עדיף זה שנכשל, בתנאי שהוא אינטליגנטי ולמד מהטעות. נכנסתי פעם עם קבוצת משקיעים לחברה שהייתה מושתתת על זיוף טוטאלי של התוצאות. לקח לנו שנה לגלות שהיה כאן מעשה רמייה.
"קרה גם שלא דאגתי לעצמי מספיק מבחינת חלוקת המניות או האופציות. באתי ממשפחה של מדען ומורה. לא היה להם כסף לסחור בבורסה, וזה גם לא עניין אותם. כשהציעו לי להצטרף ל-Vida Med, הסטארט-אפ הראשון שלי, אפילו לא ידעתי מה זו מניה".
נו באמת.
"אני לא צוחק. הייתי אז רופא במשרה מלאה, וביקשתי מחבר שלי אבי פישר, שהיה אז עורך דין (כיום המשנה ליו"ר קונצרן אי.די.בי), 'אבי, תייצג אותי, אין לי מושג מה רוצים ממני'. כשהקמנו את מדינול ונהייתי חבר הנהלה, ראיתי שאני עדיין לא מבין, ונרשמתי ללימודי מינהל עסקים כדי להבין את השפה. את התוכנית העסקית המקורית של מדינול, קובי (ריכטר) ואני כתבנו יחד".
מדינול, מבחינה עסקית, נחשבת לטעות הגדולה שלך. לאורך שנים תוארת כמי שאולץ למכור את חלקו למשפחת ריכטר בנזיד עדשים.
גולדווסר מתרגז: "אני לא רואה את זה כך. הרווחתי במדינול המון כסף, מה שבחיים לא חלמתי להרוויח (23 מיליון דולרים, לפי שווי חברה של 200 מיליון דולרים. בהמשך הוערכה מדינול לפי שווי של 3 מיליארד דולרים). לא הייתה לי שום טעות במכירת המניות שם. זה היה ריב שנוצר על רקע רדיפת בצע. הייתי שותף שווה לקובי ריכטר במדינול, וכשהגיעה ההצלחה לא התאים למשפחת ריכטר לחלוק אותה עם השותפים שלהם. הם העדיפו להשאיר אותנו בחוץ ולהישאר עם כל העוגה. נכון שלו הייתי שם, יכולתי להרוויח הרבה יותר, וגם להפוך את מדינול לגדולה יותר ממה שהייתה, בזכות הסינרגיה בין התכונות שלנו. אבל זה לא משנה, הפרק הזה מאחוריי".
סכסוך עם הריכטרים
גולדווסר לא שש לדבר על מדינול, אחת מחברות הביומד הגדולות והמבוססות בישראל, שהוא נמנה עם מקימיה. על אף שהוא האיש ששם אותה, למעשה, על המפה בשני מובנים: גולדווסר, לשעבר מנהל המחלקה האורולוגית בתל השומר, היה זה שהציע לריכטרים ולמדען גרגורי פנחסיק להסב את הסטנט שעליו מבוססת החברה לשימוש קרדיולוגי. "כשקובי בא אליי", משחזר גולדווסר, "הם חשבו על סטנטים אורולוגיים וביקשו להתייעץ איתי כמומחה בתחום. הם לא חשבו בכלל ללכת לכיוון הקרדיולוגי. גם קשרים בעולם הקרדיולוגי לא היו לו, אני יצרתי לו אותם".
מאוחר יותר חשפה התביעה המשפטית, שהגיש נגד משפחת ריכטר באמצע שנות ה-90, טפח מחברה שמקפידה על מעטה כבד של חשאיות. גולדווסר, במובן הזה, סייע לעיתונות להבין את הפוטנציאל האדיר שקיים בחברה, שהייתה עד אז מתחת לרדאר. הטכנולוגיה הייתה מרשימה, והיחסים בין השותפים ייצרו כותרות. גולדווסר טען בכתב התביעה כי כשביקש לראות את הדוחות הכספיים, השיב לו ריכטר, "את הטון התוקפני שמור למחלקתך בבית החולים ולא לחברה שבה, במקרה הטוב, אתה הפרעה קטנה".
גולדווסר מסרב להתייחס לחילופי הדברים האלה היום. "אמרו הרבה דברים", הוא מחייך בסלחנות. "גברת ריכטר גם אמרה שאני מחזיק את כל המדינה בביצים, בזכות זה שאני מנהל המחלקה האורולוגית, ולכן לא כותבים נגדי בעיתונים; שזה שטויות. היום כל זה לא מעניין אותי".
קשה להאמין שלא אכפת לך.
"נראה שאתן יותר מתוסכלות ממני מהעובדה שאני לא שם; אבל באמת השארתי את מדינול מאחוריי. ביני ובין קובי אין היום שום קשר. הייתי חבר מאוד טוב שלו לפני מה שקרה, ומאוד נהניתי לעבוד איתו. הוא איש מבריק, ולמדנו הרבה מאוד זה מזה. מה שקרה לא היה אישי נגדי. את עירא ירון (כיום מנכ"ל אופטונול), שהיה שותף איתי שם, העיפו עוד קודם".
ירון טוען בתוקף שהדברים הסתיימו בטוב, וגם במדינול הכחישו כי אי-פעם רבו עמו.
"בדיוק מה שאני טוען. גם אני אומר שהכול טוב, נכון? תשאלו את דברת שרם, שהיו מושקעים שם באמצעות פולאריס 1. משפחת ריכטר לא השאירה להם אופציה להישאר. גם אותם קנו החוצה במחיר הרבה יותר נמוך ממה שמדינול הייתה שווה". (ממדינול נמסר בתגובה: "צר לנו על האיש הפתטי הזה").
אם כבר מעמידים דברים על דיוקם, האגדה מספרת שריכטר פגש את גרגורי פנחסיק כשזה שאל אותו איך מגיעים לים - נכון או לא נכון?
"לא מדויק. קובי ויהודית אימצו את גרגורי ואת בני משפחתו, שעלו ארצה בתחילת שנות ה-90. באותה תקופה עודדו משפחות ישראליות לאמץ משפחות עולים, וזו הייתה מחווה מאוד יפה מצדם".
ומשתלמת.
"זה שמדינול הצליחה אחר כך בגדול - זה ברור לכולם. רק מ-750 מיליון הדולרים שהם קיבלו מבוסטון סיינטיפיק אפשר היה לצאת לפנסיה, לא? במקרה שלהם הטכנולוגיה ניצחה ולא ההתנהלות. היה להם הסטנט הכי טוב בעולם".
מדינול הוקמה כחברת החזקות, כשאחת החברות שהוקמו במסגרתה הייתה אופטונול, שעשתה לפני שלושה חודשים אקזיט נאה ביותר. אלקון, חברת ענק המייצרת מגוון מוצרים בתחום העיניים, רכשה אותה תמורת 150 מיליון דולרים, עם אופציות לסכומים נוספים, אם אופטונול תגיע לרף מכירות מסוים. די מהר אחרי עזיבתם את מדינול, הפיחו גולדווסר וירון רוח חיים באופטונול. בוסטון סיינטיפיק ביקשה ממדינול להתמקד בתחום הקרדיולוגי, וזו הוציאה החוצה את כל החברות שעסקו בתחומים אחרים.
"אין שום קשר בין מדינול לאופטונול", מדגיש היום גולדווסר, "חוץ מהאול בסוף. אני לא רואה באקזיט שלה פיצוי על מה שקרה במדינול, כפי שהוצג בעיתונים".
בכל זאת, הרווחת שם סכומים יפים. מה שיעור המניות שלך שם?
"תכתבו תשואה משמעותית. זה מספיק".
הבנו. יהיה לך כסף למכולת.
גולדווסר מחייך חיוך גדול: "יהיה לי כסף לקנות כמה מכולות".
"אני צריך להיחשף"
גולדווסר, 60, לא חלם על קריירה של יזם כשהיה ילד. "מאז שאני זוכר את עצמי, רציתי להיות רופא. מכיוון שאני לא מאמין שילדים בני 6 מגיעים להחלטות כאלה באופן עצמאי, כנראה עברתי שטיפה מוקדמת אצל אימא יהודייה מאוד אמביציוזית. אני לא אומר את זה בצער. להפך - אם יש בי חרטה בראייה לאחור של החיים, היא על זה שהתנתקתי מהעבודה כרופא פעיל. לו הייתי משחק את הקלפים אחרת, יכולתי להיות היום חלק מהעולם הזה".
מה היית עושה אחרת?
"נשאר בתל השומר כמנהל מחלקה, ובמקום לפתוח קליניקה פרטית - הולך לתעשיית הסטארט-אפ. ממילא שלוש-ארבע פעמים בשבוע הייתי עובד מארבע אחר הצהריים ועד עשר בלילה בפרקטיקה פרטית. אז מה ההבדל אם במקומה הייתי יוצא לסטארט-אפ פרטי? נכון שהיה קשה לתמרן עם הנסיעות לחו"ל, ועדיין אין מה להשוות - הסיפוק שבא מטיפול בחולים הרבה יותר גדול מהסיפוק שבסטארט-אפ, אפילו כשיש אקזיט. אני הרבה יותר גאה בהישגיי בעולם הרפואי והאקדמי מאשר באקזיטים שלי. אבל כשאתה צעיר אתה עושה החלטות חדות, ואחרי זה אין ללכת אחורה".
עם כזו אהבה למקצוע, למה עשית כזו תפנית?
"כשפרצה מלחמת לבנון, שירתתי במילואים כמפקד של פלוגה רפואית מיוחדת שנועדה להיכנס עם הכוחות ולחלץ פצועים. השתתפנו בכיבוש נמל התעופה של בירות, וחטפתי רסיס של פגז בבטן - פציעה קשה עם קרעים של מעיים וכלי דם שנפגעו. הוטסתי לניתוח דחוף ברמב"ם, ואחרי שנה עוד ניתוח תיקון. זו הייתה חוויה די קשה.
"בשנה שאחרי הפציעה לא יכולתי לתפקד עם התורנויות בבית החולים, אז רבי ומורי פרופ' משה מאני הציע שאלך בינתיים למחקר באוניברסיטה העברית. בתוך שנה ייצרתי המון עבודות מחקר בתחום הכימיה, והציעו לי להשלים אותן לדוקטורט, אבל עדיין ראיתי את עצמי כרופא ולא ככימאי. נסעתי לאוניברסיטת דיוק בארצות הברית, להשתלם בנושאים שקשורים לאבני כליות. התחיל אז טרנד חדש בעולם האורולוגיה, של כירורגיה שחזורית, והמצאתי ניתוח שבו משקמים את שלפוחית השתן עם קטע של מעי משוחזר.
"הייתי בן 33, והתחילו לרוץ הצעות מכל מיני מוסדות שאצטרף אליהם. מאיו קליניק, דוק, מאונט סיני. אוניברסיטה בהולנד הציעה שאבוא להיות מנהל מחלקה, פרופסור במשרה מלאה. מאני, שהיה אז נשיא האוניברסיטה העברית, פגש אותי בניו יורק והציע לי לחזור ארצה ולקבל את ניהול המחלקה האורולוגית בתל השומר".
ומה החלטת?
"נשארתי עוד שנה במאיו קליניק וחזרתי ארצה. בגיל 35 קיבלתי את ניהול המחלקה בתל השומר, וניהלתי אותה במשך עשר שנים. יום אחד מגיע להתייעץ איתי בחור אוסטרלי שמתגורר בארצות הברית, שהופנה על-ידי חבר, עם רעיון בתחום האורולוגיה. שיניתי את תפיסת עולמו כשהצעתי לו ליישם את הרעיון עם מכשיר זול שעולה 30 דולר, במקום ציוד כבד של 100 אלף דולר ליחידה".
פיתחת תובנות עסקיות עוד לפני שחשבת ברצינות על הכיוון הזה.
"ההמצאות שלי כרופא היו למען הפרסום המדעי, לא הכלכלה. התחלנו לשתף פעולה בפיתוח של המוצר. הוא בקליפורניה, בחברה שהקים בשם Vida Med, ואני בישראל. מדי פעם הוא הגיע לארץ כדי לבצע ניסויים ולדון איתי בדברים. זה היה הסטארט-אפ הראשון שהייתי קשור בו. לימים עברה החברה הנפקה בנאסד"ק, ואחרי זה נמכרה למטרוניק".
וזה פתח לך את התיאבון?
"כן ולא. שנה אחרי זה עבר בדלת קובי ריכטר, והעניינים התחילו להתגלגל".
אימא שלך התאכזבה על שהפנית עורף לרפואה.
"היה לה מאוד קשה שאני כבר לא הפרופסור מתל השומר. כשהייתי רופא זה עשה לה כבוד. וגם עם החברות שלה - זה שהיא יכלה לעשות פרוטקציה אצל הבן שלה - היה דבר גדול. אבא שלי הוא טיפוס של חיה ותן לחיות, אז הוא פחות התרגש. גדלתי בבית שבו לכסף לא הייתה משמעות. אבא היה ממקימי המכון הביולוגי בנס ציונה, ונחשב לבעל שם בינלאומי במיקרוביולוגיה. הסתובבו אצלנו בבית אנשי מדע מרחבי העולם, חתני פרס נובל. חונכתי לשים את האינטלקט על פדסטל, לא את ההון".
תוכל להתנחם בכך שבמצב הרפואה בארץ לא היית מתחזק אותה רמת חיים שאתה מורגל אליה כיזם.
"אני מאוד כואב את מה שקורה לרופאים בארץ מבחינה כלכלית. המדינה עושה טעות גדולה בזה שהיא לא מאפשרת להם להתפרנס בכבוד בבית החולים ומאלצת אותם לחפש פרנסות נוספות אחר הצהריים.
"אין ספק שהכסף עוזר לי לחיות יותר בנוח, אבל גם היום אני לא מנהל אורח חיים ראוותני. אני חי עם סשה, בת זוגי, בכפר שמריהו, בבית שהוא במקרה שלה; אבל לפני כן גרתי בדירה במגדלי אקירוב, שהיה לי מאוד נוח לגור בה. אני נוסע במכונית גדולה ונוחה יותר ממקודם; ויכול לבקר יותר את הבן שלי יוני, שסיים דוקטורט בהנדסה ביו-רפואית במסגרת תואר משולב של הרווארד ו-MIT ועובד ב'טבע' בארצות הברית. אבל אלה דברים קטנים. פרט לזה שום דבר לא השתנה. אני חי את אותם חיים, יש לי אותם תחביבים וחברים, ולא תמצאו ביניהם אילי הון ופוליטיקאים כי זה לא מעניין אותי. אני אדם שלא נוהג להתחכך. לא הולך לאירועים פלצניים. לא תראו אף פעם במדור הרכילות בעיתון שהלכתי לפתיחה או לאיזה אירוע.
"זה הראיון הראשון שאני נותן אחרי עשר שנים של שקט. הסכמתי להתראיין כי שכנעו אותי שזה חשוב שיידעו עליי; שאם אני רוצה להיות בעולם העסקי ולקבל פניות מיזמים, אני צריך להיחשף".
"לא להיות יהיר ולהגיד לא צריך"
גולדווסר מנהל את עסקיו ממשרד מעוצב בהרצליה פיתוח, ישוב על כיסא מעוטר ציפורים של אילנה גור. בין שכניו לבניין אפשר למצוא את ליאון רקנאטי, את ד"ר ישראל יובל ואת ריינבו, החממה של יוסי גרוס. כשהוא נשאל על ההבדל בין ההשקעות שלו לבין אלה של בעלי הכסף הישן דוגמת משפחת רקנאטי, הוא משיב "הם גדלו בבית שמילדות חינך אותם איך עושים עסקים - לפעמים זה נדל"ן ולפעמים השקעות פיננסיות. אני מקנא בהם לפעמים על רוחב הפס שלהם, כי אני מבין רק בסטארט-אפים".
גם זה הרבה. תן כמה טיפים ליזמים צעירים.
"מימון זה דבר מאוד חשוב. לא להיות יהיר ולהגיד לא צריך, אני אסתדר, המוצר שלי כל-כך מדהים שכולם ירצו אותי מתי שאני רוצה - לא נכון. יש לך הזדמנות לגייס - תגייס. עדיף חלק קטן מעוגה גדולה מאשר חלק גדול מעוגה לא קיימת. ולכן עצה ראשונה היא לא להיות רודף בצע. אם תחשוב על טובת החברה גם האינטרס האישי שלך כיזם ישגשג".
מתי נפל לך האסימון בעניין?
"בחברות שנסגרו ואני מעדיף לא לדבר עליהן. דבר נוסף - אל תביא לשוק מוצר חצי אפוי, גם אם קיבלת עליו אישור FDA, כי הם מסתכלים רק על בטיחות ואתיקה, ולא בודקים אם הרופאים יאהבו את המוצר".
זה מה שקרה באופטונול.
"נכון. לקח לנו 14 שנים לעשות אקזיט כי הרופאים לא אהבו את המוצר והיינו צריכים לעבוד על השקה מחודשת עוד כמה שנים, אחרי שהשוק התאכזב מהמוצר. קשה לשכנע אותו שהמוצר החדש והמשודרג יעבוד יותר טוב. וכאן מגיע הקרדיט לעירא ירון ולרמי קאליש מפיטנגו, על הסבלנות ועל האמונה.
"באופטונול למדתי כמה חשוב לקלוע לטעמם של מובילי דעת הקהל בקרב הרופאים. אם הם לא מרוצים - חפש איך לעשות אותם מרוצים. הצלחה שיווקית בעולם הרפואי זה חקיינות. רוב הרופאים בארצות הברית נמצאים בשוק הפרטי ואין להם זמן לקרוא מאמרים. אם מוביל דעה שניסה את המכשיר ימליץ עליו בכנס, שהם מגיעים אליו בפעם בשנה - המוצר יצליח".
איך אתה מגיע לאותם מובילי דעה?
"מצליב אינפורמציה. לא מספיק לחפש את מי שמפרסם הכי הרבה בעיתונות הרפואית, כי זה יכול להיות אדם אפור וחסר כריזמה שאנשים לא באים להקשיב לו. צריך למצוא את אלה שהחבר'ה מתים עליהם; שכשהם מרצים כולם באים לשמוע, ומשם הולכים לקנות".
ואיך משכנעים אחד כזה לפגוש אותך?
"מבקשים פגישה ומחפשים מכר משותף שיכתוב המלצה. ואז טסים אל הבן אדם, יוצאים איתו לארוחת ערב, מנסים לבנות אמון. עוזר מאוד שאני פרופסור לרפואה, כי זה מעמיד אותנו בגובה העיניים. הרבה מהם גם מוקסמים מהסיפורים על העשייה שלי בתחום הטכנולוגי, והיו מתים לעשות את זה בעצמם. ומובן שלא מזיק להיות עשיר מבחינה אינטלקטואלית. פגשתי רופא באירופה שההובי שלו היה היסטוריה. אחרי שדיברנו חצי שעה על איך המכשיר של מי עובד ומה, גולשים פתאום להיסטוריה. ואחרי שמדברים שעתיים היסטוריה ושותים כוס יין, ואתה מתחבב עליו ויש כימיה ואמון, חוזרים לעסקים ומסכמים איך נתקדם לצעד הבא".
זה משחק עם הרבה רגש וטאקט.
"לכן גם חשוב להבין את הראש של הרוכש. אני משתדל להשקיע בחברות שבהן מקבל ההחלטה הוא הרופא, בעיקר אם זה רופא מנתח, כי אני יודע לחשוב כמוהו. מאותה סיבה אני לא משקיע בתרופות ללא מרשם. לא יודע לנתח שווקים צרכניים. אני יודע רק איך חושב רופא שעומד בחדר ניתוח וצריך לקבל החלטה".
מה הלאה? עוד אקזיטים
לפני שלושה שבועות קנתה כלל תעשיות ביוטכנולוגיה (כת"ב) של נוחי דנקנר את קרן ביומדיקל השקעות, שהייתה עד אז בשליטת משפחת אריסון. גולדווסר, שפרש לפני 13 שנה מבית החולים, נכנס היישר להקמת הקרן. "ביומדיקל הייתה רעיון של תד אריסון. הוא קרא את סיפורי מדינול ואמר, 'למה שלא נקים איזו קרן שתעזור להקמת התעשייה הרפואית בארץ, והציע לי לנהל אותה. כשאריסון החליטה לפני כמה שנים לעבור לניהול פסיבי ולא לצאת להשקעות חדשות, ארטה קיבלה את הניהול. מה, אני אשב ואסתכל על הזבובים שעל התקרה? רציתי להמשיך ולהתחדש".
אריסון פרשה עכשיו סופית, אבל גולדווסר עדיין מושקע בשתי החברות המרכזיות של הקרן - גמידה סל וטרנספארמה. "אמנם קיבלתי הרבה 'מזל טובים' בעקבות הפרסום, אבל האקזיט לא רלבנטי לי", הוא מסביר. "אני מחזיק ישירות באותן חברות שכת"ב קנתה, ואני יכול לומר שזו הייתה רכישה מעולה מבחינתה. גמידה סל עומדת להיות החברה הביוטכנולוגית הכי טובה שיצאה מישראל. הייתי יו"ר החברה הזאת במשך חמש שנים, סטארט-אפ שהתחיל מדוקטורט של גברת מהאוניברסיטה העברית, והספיק לגייס בעזרתי הרבה מאוד כסף ולהביא את טבע כמשקיע ישיר. היום הוא בשלב השלישי של הניסויים הקליניים, והתוצאות נראות נהדר. יש סיכוי מצוין שבשנתיים הקרובות שתי החברות האלה יעשו אקזיט. היו לנו כבר ארבעה אקזיטים בביומדיקל עד היום, ובכולם נכנסנו מההתחלה".
מה ההבדל באווירה שהייתה בשוק הביומד בתחילת הדרך לזו שיש היום?
"בין 1997 ל-2000 האווירה הייתה מאוד קשה למי שהשקיע בתחום הרפואי. כל מי שהקים בגראז' שלו משהו שקשור לתוכנה: IT, היי-טק, בתוך שנתיים הנפיק או מכר את החברה במאות מיליונים. בנו אף אחד לא רצה לגעת. כשהקמתי את ביומדיקל וחיפשתי שותפים, רק ארבע חמש קרנות היו מוכנות להתקרב בכלל להשקעה רפואית. ואם כבר אז למכשור רפואי, לא לביוטכנולוגיה".
אתה תמיד חותר לאקזיט?
גולדווסר מהרהר לרגע: "שאלה טובה. אקזיט לא חייב להתבטא במכירת החברה, זה יכול להסתכם גם בהפיכתה לציבורית. וכן, בחברות עם השקעת הון סיכון, זו צריכה להיות המטרה של היזם. משקיעים נותנים לך את כספם לא כדי שתקים תעשייה אלא כדי לקבל החזר פיננסי על ההשקעה שלהם. כל עוד החברה פרטית, מה הם יראו? דיווידנדים עתידיים ממכירות של המוצרים? בתחום הרפואי זה יכול לקחת 15-10 שנים. מכירה או הנפקה זו הדרך היחידה לפצות אותם על הסיכון שלקחו".
הנפקה או מכירה עלולות גם לרסק חברה.
"הנפקה מוקדמת יכולה להיות אסון, כי היא יוצרת לחצים מיותרים על ההנהלה. מנהלים נדרשים כל הזמן לייפות את התמונה, כדי שמחיר המניה לא ירד; אחרת ההכנסות והבונוסים שלהם יושפעו. יש עכשיו המון הנפקות של חברות צעירות בארץ, וזה מצד אחד נפלא - וחייבים לאפשר את זה אם רוצים שאי-פעם תהיה פה תעשייה ביוטכנולוגית, אבל זה גם מסוכן".
איפה אתה משקיע היום?
"בעיקר בתחום המכשור הרפואי. עשיתי גם דברים בביוטכנולוגיה ובפרמצבטיקה. אבל שם צריך הרבה יותר כסף וסבלנות לאורך השנים".
משהו חדש שכדאי לדעת עליו?
"פרופ' מוטי ביאר מהטכניון מפתח המצאה שלי בתחום האורולוגיה. ואני גם יושב ראש פעיל בסרג'ניקס, חברה בתחום ההדמיה האורתופדית. זו חברה עם פוטנציאל אדיר שהשוק זנח, ואני רואה בה יהלום לא מלוטש. קראו לי לבוא לפני כמה חודשים, כשהמצב לא היה טוב, ואני עוזר בכתיבת התוכנית העסקית ובבניית הקשרים הבינלאומיים. נסעתי איתם בשבוע שעבר לחו"ל, לסגור הסכם עקרונות עם שותף אסטרטגי, ובימים הקרובים צפוי להיסגר גיוס של 3 מיליון דולר שיבואו ממני ומחברים מהתחום שהבאתי. בעקבות סרג'יקס, פנתה אליי עוד חברה מהתחום האורתופדי, שרוצה שאכנס אליה כיושב ראש פעיל וכמשקיע. הבן שלי אומר שאני אחד האנשים הכי מעייפים שהוא מכיר. הראש שלי אף פעם לא מפסיק לחשוב".