מכרות פוטוסי (Potosi), מכרות הכסף הגדולים ביותר באימפריה הספרדית, התגלו בשנת 1545 באזור בוליביה של ימינו. תהליך הפקת הכסף היה מסוכן ביותר, ולכן בסוף המאה ה-16 החלו הספרדים להשתמש בעובדים ילידים, וכפרי האזור חויבו לספק למכרות שביעית מהגברים בגיל העבודה. שיטה זו נקראה מיטה (mita), שם הלקוח עוד מתקופת האינקה, והיא פעלה עד 1812.
כל זה היה בעבר. הסיפור הבא מתרחש בהווה: מתברר שמחוזות המיטה עניים ב-25% בהשוואה למחוזות שנמצאים מצדו השני של הגבול שבוטל לפני 198 שנים. עוד מתברר שהמערכת הקולוניאלית שנעלמה מן העולם ממשיכה להשפיע על העולם המודרני.
תגלית זו, שנחשפה על-ידי כלכלנית צעירה מ-MIT בשם מליסה דל, היא אחת מני רבות המוכיחות שלפיתוח הכלכלי זיכרון ארוך מאוד. הנה עוד דוגמה, הפעם בתגלית של דניאל ברגר מאוניברסיטת ניו יורק: לקו הרוחב 10'7, שעובר דרך ניגריה, לא הייתה שום משמעות אדמיניסטרטיבית ב-96 השנים האחרונות; ועדיין, הכפרים השוכנים מצפון לקו נהנים מממשל תקין יותר מאשר אלה השוכנים מדרומו.
לראשונה החלו כלכלנים להתעניין ברעיון שההיסטוריה משמעותית גם עבורם עם פרסום שלושה מחקרים מעניינים - הראשון שבהם בשנת 1997. רפאל לה פורטה ועמיתיו טענו שהחוק הבריטי סיפק יותר מגננות למשקיעים מאשר מקבילו הצרפתי, והוכיחו שהקולוניות לשעבר של בריטניה מפותחות יותר מאלה של צרפת.
סטלנלי אגרמן וקנת סוקולוף טענו שביצועיה הכלכליים של אמריקה הלטינית נמוכים מאלה של ארצות הברית ושל קנדה משום שהאקלים שם מתאים יותר לגידולי מטע כמו קני סוכר, עובדה שהובילה ליצירת מבנה כלכלי נצלני. ולבסוף, דרון אקמוגלו, סיימון ג'ונסון וג'יימס רובינסון הוכיחו שהסיבה להתאמה בין מחלות טרופיות לנחשלות אינה פשטנית כמו האמירה "המלריה רעה לכלכלה", אלא שההסבר נובע מכך שמחלות אלה הרגו מספר עצום של מתיישבים שהיו נטולי מגננות טבעיות כמו הילידים. הדבר גרם לכך שהמעצמות הקולוניאליות העדיפו לחטוף ממקומות אלה זהב, שנהב ועבדים ולהימלט בחזרה ליבשת הישנה, במקום להתיישב שם ולהקים מוסדות ראויים.
ניית'ן נן, כלכלן מאוניברסיטת הרווארד, סיכם לא כבר את הגל החדש בהיסטוריה הכלכלית. לטענתו, מחקרים אלה עוזרים להבין לא רק את השאלה "האם ההיסטוריה חשובה", אלא בעיקר את הסיבות שבגללן היא משמעותית, וזאת הודות להבנה עמוקה יותר של שרשרת הסיבתיות.
דל מוכיחה, למשל, שבאזורים שמחוץ לשיטת המיטה היה סיכוי גדול יותר למצוא חוות גדולות, וכן כי בעלי החוות הללו נהנו מהשפעה פוליטית רבה יותר, ולכן יכלו להשיג טובין ציבוריים, כגון דרכים משופרות. במחקרו טוען ברגר כי קו הרוחב 10'*7 בניגריה חשוב משום שפעם התקיימו משני צדיו שתי שיטות מיסוי שונות.
מדרום הסתמכו הפקידים על מכסי מגן ועל מסים אחרים לצורך המסחר בנמלי ניגריה. מצפון הושתו המסים דווקא על בני אדם פרטיים - ומשמעות הדבר הייתה שמישהו היה חייב לארגן מפקד אוכלוסין ראוי. ההבדל בין הגישות הביורוקרטיות משפיע גם מאה שנים אחרי ביטולן.
מכל זה אפשר לגזור מסקנה פטאליסטית משהו ביחס לפיתוח כלכלי: אם הביצועים הכלכליים של היום מושפעים מהמוסדות שהוקמו לפני מאות שנים, הרי שיש בהחלט סיבה לפסימיות בנוגע לרעיון שאפשר לשנות משהו כעת. זאת כמובן מסקנה מוגזמת, משום שההיסטוריה איננה המשתנה היחיד בסיפור, אך היא ממלאת בו חלק חשוב מאוד.