בעקבות סוגיית הפצצה האיראנית שמעסיקה ומטרידה רבים, מצאתי לנכון לשפוך עליה מעט אור. לצורך בניית פצצת אטום (יש בעולם יותר מ-40,000!) נדרש להשיג אורניום. איראן, כנראה, מצאה אורניום בשטחה וגם ייבאה מניגריה. אורניום מורכב משני איזוטופים שמספרם 235 ו-238. באורניום במצבו הבסיסי יש 0.008% איזוטופ 235 והיתרה 238. לאחר השגת אורניום יש לבצע תהליך ניקוי. את החומר הנקי שמתקבל יש להפוך לגז. השלב הבא, שהוא הקשה ביותר טכנולוגית, הוא העשרת האורניום באמצעות צנטריפוגות. משמעות שלב זה היא הגדלת שיעור איזוטופ 235 והקטנת שיעור איזוטופ 238. שלב מהותי בהעשרה הוא כאשר איזוטופ 235 מגיע ל-4%. אורניום במצב זה יכול לשמש לייצור אנרגיה אך לא לייצור פצצה גרעינית.
תוכנית הגרעין האיראנית החלה בשנות ה-60, בתקופת השאח, בזמן שהיחסים עם ישראל היו בשיאם.
האיראנים הצליחו להעשיר אורניום שיכול לשמש לייצור אנרגיה, אך לא ברור אם המשיכו מעבר לכך. הם מצהירים שמטרתם שימוש לצורכי שלום, קרי אנרגיה, ואף חתמו (בשונה מישראל) על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
המעבר מהמצב הקיים למצב שבו האורניום שברשותם (הם זקוקים לכמות מינימאלית של כ-1.5 טון) יוכל לשמש לייצור פצצה גרעינית (שמשמעו המשך ההעשרה עד ששיעור איזוטופ 235 יגיע ל-90% לפחות) אמור לקחת בין 6-12 חודשים. במקביל, נדרשת בניית יכולת שינוע של הפצצה, ולאיראן יש יכולת כזו או שהיא יכולה להגיע אליה בטווח קצר מאוד.
הדרישה האמריקנית המקורית הייתה, שהאיראנים יימנעו מהעשרת אורניום וייבאו אורניום מועשר (4%). לאחרונה חל שינוי בדרישה וארה"ב מוכנה שאיראן תעשיר, אבל ללא חריגה מה-4%. האמריקנים דורשים כי האורניום המועשר יועבר למדינה שלישית, כדי שזו תמשיך להעשיר את האורניום עד 20%, תהפוך אותו למוטות דלק המשמשים לייצור אנרגיה גרעינית ואז תחזירם לאיראן.
סיכון נוסף קשור בתהליך ייצור אנרגיה, שבו נוצרת פסולת המאפשרת הפקת פלוטוניום (איזוטופ 237 שכמעט אינו קיים בטבע אלא נוצר בכור גרעיני תוך כדי ייצור חשמל), שהוא חומר נוסף שיכול לשמש לפצצה גרעינית. ארה"ב דורשת כי גם פסולת זו תועבר למדינה שלישית.
נאמר בגלוי, כי הדרך היחידה שיש לעולם למנוע את הפצצה האיראנית היא סנקציות כלכליות, וכי האלטרנטיבה הצבאית אינה רלבנטית לחלוטין בשל מכלול סיבות, שעיקרן: בהנחה שהידע לייצור הפצצה כבר קיים באיראן, הרס מתקני הגרעין (ככל שניתן להרוס את כולם) משמעו רק דחייה עד להקמת מתקנים חדשים ולא חיסול הרעיון (הפצצת הכור בעיראק אינו דומה לזה).
תגובה אפשרית של איראן להרס המתקנים בשטחה יכולה להיות (במקום התקפת-נגד או במקביל) הבערת שדות הנפט של שכנתה, ערב הסעודית, שמשמעה משבר אנרגיה עולמי שטרם ידענו כמותו, וספק אם מישהו מוכן לקבל אחריות לכך - חוסר נפט ועלייה של מאות אחוזים במחיר החבית.
איראן היא הגורם הזר החזק ביותר בעיראק (נשיא איראן הוא המנהיג היחיד שהעז לבקר בבגדד לאור יום, ונסע במכונית פתוחה ברחובותיה) ובידיה לגרום לפגיעה אנושה בכוחות הקואליציה. מי שייזום תקיפה באיראן חייב לקחת בחשבון שיראו אותו אחראי גם למצב הזה.
הכותב הוא שותף בכיר במשרד עוה"ד ראב"ד מגריזו בנקל