מעטים הם המוזיקאים הישראלים שהגיעו למעמד של יצחק פרלמן, הנחשב כבר שנים לגורו הגדול של הכינור. בימים אלו נמצא פרלמן בארץ שוב, כדי לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית. איתו נמצאת אשתו, טובי, יהודייה-אמריקנית חמה ונמרצת, שמקדמת בארץ פרויקט חינוכי-מוזיקלי בראשות בעלה.
פרלמן ואשתו נשואים 43 שנים, ולהם חמישה ילדים. הבת הרביעית, נאווה, היא פסנתרנית שמופיעה השבוע בפילהרמונית תחת ניצוחו של אביה. היא תנגן את הקונצ'רטו המשולש של בטהובן, עם שני סולנים נוספים שמגיעים גם הם מחו"ל.
פרלמן מקפיד להגיע לישראל כאורח הפילהרמונית בקביעות, בדרך-כלל פעם בשנתיים. בכל הופעותיו האחרונות עם התזמורת, כבר יותר מ-10 שנים, הוא מופיע רק כמנצח. העובדה הזו זכתה לפרשנויות שונות, כולל שמועות שלפיהן הפסיק לנגן. "זה ממש לא נכון", הוא אומר. "בחו"ל אני ממשיך לנגן כרגיל, גם ברסיטלים וגם בקונצרטים".
אז למה לא כאן?
"כי כאן אני מקבל הזדמנות נעימה לנצח, ומאוד נהנה מזה".
לדעת רבים, החוויה שפרלמן מעניק לקהל ככנר גדולה יותר מזו שהוא מעניק כמנצח. אחרי הכל, הוא מאסטר של נגינת כינור כבר מילדותו, ואילו בניצוח הוא עוסק רק כ-15 שנים. עם זאת, קשה לבוא אליו בטענות: את כל ההופעות שלו עם הפילהרמונית הוא עושה בהתנדבות וללא תמורה, כך שהוא מקבל בחירה חופשית לגבי העדפותיו.
"יאשה חפץ הוא אלוהים"
כבר שנים מדברים על דעיכה של המוזיקה הקלאסית. פרלמן לא מצטרף להספדים: "אני מאמין גדול שהמוזיקה הקלאסית תמשיך. אנחנו פשוט בתקופה של שינוי. יש כעת שינוי טכנולוגי, שפגע פגיעה אנושה בחברות התקליטים. יש גם שינוי באופי הקהל, שמשפיע על שיווק. היום, לדוגמה, יש השפעה גדולה לאישיות של המוזיקאי. כשיש אישיות דינמית וסוחפת, הקהל מגיע. גוסטבו דודאמל הוא דוגמה טובה. הוא הרי מנצח על רפרטואר רגיל, ועדיין ממלא אולמות. למה? כי אנשים הולכים אחרי האישיות ולא רק אחרי המוזיקה".
ומה לגבי הזדקנות הקהל?
"לדעתי, אופי הקהל תלוי ברמת החשיפה בתקשורת. התקשורת לא יודעת מה אנשים אוהבים. העורכים חושבים שאם ידברו על מוזיקה קלאסית זה ירחיק מהם את הקהל. זו אחריות של אנשים בתקשורת לחשוף גם דברים שנראים פחות פופולריים. עובדה שכשיש חשיפה - הקהל מגיע".
היית ממליץ היום לצעיר כישרוני להיות מוזיקאי?
"בחירה מקצועית צריכה לנבוע משני דברים: התשוקה שלך והכישרון שלך. אם אתה מוכשר למוזיקה וגם אוהב לעסוק בה, זה מה שאתה צריך לעשות. כסף לא צריך להיות שיקול. מצד שני, יש היום הרבה תחרות, גם בעולם המוזיקה".
בשנים האחרונות מתחדד הדיון סביב נגינת מוזיקה מוקדמת בכלי תקופה. איפה אתה עומד בדיון הזה?
"אני מתייחס לעצמי ככנר מודרני. אני לא מאמין בנגינה בסגנון ובכלים שהיו לפני 300 שנה. הזרם האותנטי טוב לחינוך ולמוזיקולוגיה, אבל את הנגינה עצמה אני מעדיף לעשות בדרך המודרנית. אני מאמין שגם בטהובן, מוצרט והיידן היו מעדיפים לבצע את היצירות שלהם בדרך הזו".
אתה מקשיב להקלטות של כלי תקופה בסגנון ביצוע "אותנטי"?
"אני מקשיב לזה 30 שניות ואז מכבה. אני לא יכול לסבול את זה. גם כשאני מנגן עם תזמורות שמתמחות במוזיקה מוקדמת אני מביא את הגישה שלי, והם משנים בהתאם".
ובפרשנות שלך עצמך יש שינוי לאורך השנים?
"כן, בהחלט. אני מרגיש שינוי בהרבה אספקטים. כיום אני מרגיש שאני שומע יותר טוב, מבין יותר טוב, ומבטא יותר טוב את המוזיקה. אני לא רק מנגן".
מיהו הכנר הנערץ עליך?
"אני עדיין חושב שיאשה חפץ הוא אלוהים".
חותם של פרלמן
נוסף לנגינה ולניצוח, פרלמן מקדיש זמן רב גם להוראה. הוא חבר סגל בבית הספר היוקרתי למוזיקה "ג'וליארד" בניו-יורק, ומקדיש זמן רב לטיפוח מוזיקלי של הדור הצעיר. גם בארץ אפשר יהיה ליהנות מכך: ביום ראשון (21.3) הוא ישתתף בפרויקט מיוחד לילדים, כקריין בביצוע של "פטר והזאב" של פרוקופייב עם הפילהרמונית.
בנוסף, פרלמן מכהן כמנהל מוזיקלי של תוכנית חינוכית למוזיקאים מצטיינים, שאותה מנהלת אשתו טובי. תוכנית זו תגיע בחודשים מאי-יוני לישראל.
"בארה"ב התוכנית הזו מתקיימת בפעם ה-16", מספרת טובי פרלמן. "היא התחילה כתוכנית צנועה של שבועיים בקיץ, וכיום כבר מתקיימת באופן קבוע במקומות שונים בעולם". התוכנית רשומה כארגון ללא כוונת רווח, עם תקציב שנתי של 4 מיליון דולר.
התוכנית של בני הזוג פרלמן בארה"ב מחולקת לשתי קבוצות. הראשונה - תוכנית מובנית לנגני מיתרים בני 12-18, והשנייה - סדנת מוזיקה קאמרית לבני 18 ומעלה. "לארץ הבאנו שילוב של שתי התוכניות", מספרת טובי. "התוכנית מובנית כמו זו של הצעירים, אבל קבוצת הגיל מבוגרת יותר". הנגנים שישתתפו בה יהיו משתי האקדמיות למוזיקה בארץ, ירושלים ותל-אביב.
התוכנית תתקיים במרכז למוזיקה בירושלים. היא מציעה שיעורים יחידניים שניתנים על-ידי צוות מורים מוביל, וכן הרכבים קאמריים. טובי היא מנהלת הפרויקט, ויצחק הוא אחד מחברי הסגל: הוא ילמד כינור וינצח על התזמורת. "היא בוסית טובה", צוחק פרלמן, "אבל גם קשוחה". הרבה מהאירועים בתוכנית יהיו פתוחים לקהל.
למה היה לכם כל-כך חשוב להעלות את התוכנית הזו לארץ?
טובי: "זה היה חשוב לי כיהודייה. אני מרגישה שישראל היא המקום היחיד בעולם שהוא באמת שלנו".
כמו אשתו, גם יצחק פרלמן מגלה אהדה גדולה לישראל. בניגוד לעמיתים ישראלים-לשעבר, פרלמן נמנע בעקביות לאורך השנים מהתבטאויות פוליטיות ובוודאי כאלו שיוצאות נגד ישראל. לדבריו, העמדה הזו אינה מקרית. "אני יהודי וישראל זו הארץ שלי. ברור שאני לא מסכים עם כל דבר שנעשה כאן, אבל מה שאני חושב באופן אישי לא משנה. ישראל זקוקה היום לכמה חברים שאפשר. מבקרים יש לה מספיק".
"מאוד קל להיות ביקורתי", מוסיפה טובי פרלמן. "אנחנו לא חיים פה, ואין לנו זכות לדבר נגד ישראל. המשימה שלי היא להיות קודם כל יהודייה, ולכן לסגור את הפה גם אם יש לי מה לומר".
בימים אלו עוסק הזוג בגיוס תרומות לקיום התוכנית בארץ. "מאוד יקר לארח את התוכנית בישראל", אומרת טובי. היא מוסיפה, שלתוכנית יש גם אג'נדה נסתרת. "אנחנו רוצים שיצחק ישים פה חותם, וזו דרך לעשות זאת. התוכנית הזו תאפשר קשר אישי בינו לבין נגנים מצטיינים. במסגרת התוכנית הם יחיו יחד איתנו, יאכלו יחד איתנו, ויקבלו ממנו שיעורי כינור באופן ישיר. יש משהו חזק מאוד בזה שתלמידי מוזיקה בגיל המעצב של חייהם ילמדו בצורה ישירה ובלתי-אמצעית מיצחק פרלמן".
יצחק פרלמן, זה גם מה שחשוב לך?
"לי פחות", צוחק פרלמן. "מה שיותר חשוב לי זה לעשות פה מוזיקה".