המתיחות האחרונה ביחסי ישראל-ארה"ב הזכירה, למי ששכח, עד כמה גדולה ההשפעה האמריקנית על המדינה הים-תיכונית הקטנה והמבודדת שלנו. לא מדובר רק בצינור החמצן המוכר של הסיוע הביטחוני, אלא גם בהשפעה תרבותית וערכית מקיפה מאוד.
מי שיסתובב ברחובות ת"א בימים אלה עשוי לקבל את הרושם שהמבורגר ו"הום פרייז" הם המאכל הלאומי המסורתי של ישראל, ואין צורך להכביר מילים על ממדי ההערצה המקומית למקדונלדס, גאפ, אייפון ושאר שמות-מותג מארץ הפסים והכוכבים.
גם שוק הרכב הישראלי אינו חסין בפני ההשפעה האמריקנית. ישראל היא אחת המדינות היחידות בגוש האירופי המורחב שמכירות בתקינת הרכב האמריקנית לצד התקינה האירופית, ובישראל נמכרים מותגים ודגמי רכב מתוצרת ארה"ב שאין להם כל זכר באירופה. אחד מהם הוא המותג ביואיק, שישראל היא אחד משני שווקי היצוא היחידים שלו בעולם.
מאיימת, אבל פחות
ביואיק זוכה להצלחה לא מבוטלת בשוק הפרימיום הישראלי, אבל הייעוד האמיתי שלה הוא בזירה האמריקנית, שם היא אמורה לתת קרב הולם למותגי היוקרה האירופיים והיפניים. ייעוד זה בולט מיד בעיצובה של לה-קרוס החדשה, שנראית במבט ראשון כאילו יצאה זה עתה ממחלקת העיצוב של לקסוס או אקיורה ולא מבית היוצר של יצרן אמריקני ותיק מדטרויט.
המכונית יציבה, רחבה ואתלטית על הכביש. יש לה זנב שרירי וקצר יחסית, גג גבוה וקמור, בליטות מרכב קצרות מאוד מעבר לגלגלים, ושמשות נטויות בזווית חדה. רק חיפויי הכרום הנדיבים על הגריל הקדמי הגדול מזכירים את השורשים. העיצוב גם מצליח להסתיר את הממדים הנדיבים. למרות אורך של 5 מ' מפגוש לפגוש, לה-קרוס נראית פחות מאיימת ו"נשיאותית" ממה, שהרחוב הישראלי התרגל לצפות ממכונית סדאן תוצרת ארה"ב.
ההשפעה האירופית-יפנית ממשיכה גם לתוך תא הנוסעים עם עיצוב "אורגני"-סימטרי ומתוחכם למראה. עמדת הפיקוד הקדמית מקיפה את הנוסעים ומתמזגת עם דיפוני הדלתות בקווים רכים ואווריריים. חובבי טריוויה מוטורית יוכלו למצוא השפעה בולטת של ההונדה לג'נד על עיצוב מתגי הפיקוד המשניים, סביב צג המידע שבמרכז הקונסול המרכזי; והשראה בולטת לא פחות של לקסוס GS על עיצוב לוח המחוונים, שכולל שני שעונים גדולים שהמחוגים שלהם מזנקים עד קצה הסקאלה ומשלימים הקפה בעת הלחיצה על מתג ההתנעה. התפעול של מערך הכפתורים והמתגים הגיוני ונוח, אם כי היינו שמחים לקבל גם את מסך המגע הצבעוני הגדול שמוצע בארה"ב.
לביואיק יש אובססיה בכל הנוגע לבידוד רעשים ובלה-קרוס החדשה המאמצים נשאו פרי. היא מצליחה לחסום ביעילות את רעשי הרוח, אפילו במהירויות שיוט גבוהות, ורק מעט רחש צמיגים מצליח לפלס את דרכו לתא. גם איכות החומרים וההרכבה מרשימה.
מרווח הפנים מכובד והמושב האחורי מספק מרחב תנועה הולם ל-3 מבוגרים בגודל מלא. קימור הגג עלול להכביד מעט על הכניסה-יציאה של נוסעים גבוהים למושב האחורי וממנו, אולם בעת הישיבה הגג אינו מהווה מגבלה. המחיר היחיד, שהנוסעים נדרשים לשלם על העיצוב ה"מהיר" של החלק האחורי הוא בנפח תא המטען, שמסתפק ב-377 ליטר.
לא ממש מרגשת
על הקשר של לה-קרוס החדשה עם הכביש מופקדת פלטפורמת אפסילון הגלובלית של ג'נרל מוטורס, שתוכננה עוד בימי הזוהר של הקונצרן ומשרתת, בין השאר, את אופל אינסינייה באירופה. זוהי פלטפורמת הנעה קדמית מודרנית, עם קשיחות מבנית מופלגת ומתלה מתוחכם מאחור, המשדרגת ללא הכר את היכולות הדינמיות שהתרגלנו לקבל עד היום בכלי הרכב של ביואיק.
היא גם שומרת על איזון בכבישים מפותלים והדוקים עם מעט מאוד נטיית גוף, מרגישה מדויקת ואפילו מציעה (מי היה מאמין) היגוי כבד ומדויק יחסית עם היזון חוזר בליגה אירופית. השורשים האירופיים ניכרים גם ביציבות כיוונית מרשימה במהירויות של 150 קמ"ש פלוס על כביש מהיר תחת רוחות צד עזות. גם נוחות הנסיעה נוטשת את הגלים-הרכים נוסח דטרויט לטובת ספיגת זעזועים קשיחה ובוגרת, שנסמכת על גיאומטריית מתלים ולא על בולמי זעזועים רכים.
את מקום המנועים עתירי הנפח ודלי ההספק ממלא כעת מנוע V6 בנפח 3 ליטר, כמקובל בפלח הפרימיום-סדאן באירופה. המנוע מיישר קו עם מנועי 3 הליטר הגרמניים והיפניים מהדור האחרון, ומייצר הספק מכובד של 255 כ"ס, שמועברים לגלגלים בצורה חלקה, נמרצת ואפילו ערבה לאוזן בהאצה אגרסיבית. מנגד, עם משקל עצמי של קרוב ל-2 טון, כמעט 200 קילו יותר מהממוצע, הביצועים הסופיים מכובדים, אך לא מרגשים.
תיבת ההילוכים האוטומטית בת 6 מהמהירויות אולי אינה זריזה כמו התיבות האחרונות מבית ב.מ.וו ומרצדס, וגם לא מציעה מעורבות-ידנית פעילה במיוחד, אולם במצבה ה"טבעי" - כשהיא נמצאת על Drive בשיטת שלב ושכח - היא מנהלת מערכת יחסים הרמונית עם המנוע אליו היא משודכת.
ביואיק לה-קרוס הצליחה להפתיע אותנו. זוהי מכונית אמריקנית מזן חדש, שמצליחה לשלב בין תחושת השפע של תוצרת דטרויט לבין איכות ייצור ויכולות דינמיות שעד כה התרגלנו לקבל במכוניות פרימיום יפניות ואירופיות. את כל זה היא מצליחה להציע במחיר סביר מאוד, שנע בין 230 אלף לדגם CX, שמאובזר בנדיבות, ועד 250 אלף שקל לדגם CXL, שמאובזר בצורה שופעת.
עיצובה המודרני אומנם עלול לא להתאים לכמה מהלקוחות המסורתיים של "ספינות הכביש" האמריקניות, אבל מי שישמור על ראש פתוח יקבל מכונית מרווחת, שקטה ואיכותית, שיכולה לנייד ברוגע את נוסעיה האקזקוטיביים לאורכה ולרוחבה של הארץ, אך עולה פחות ממכונית סדאן בסיסית של מותג פרימיום יפני או אירופי. חוץ מזה, לא בכל יום יש לנו הזדמנות לגמול לממשלת ארה"ב - כיום בעלת הבית בפועל של GM - על נדיבותה.
מתחרות
כמה מעניינות שנמצאות בדרך:
יונדאי סונטה
כמו לה-קרוס גם הסונטה החדשה נבחרה להוביל את המותג יונדאי לדרך חדשה. למכונית עיצוב זורם, חלקלק וסופר-מודרני, שמסתיר ממדים חיצוניים מכובדים, בסיס גלגלים נדיב באורך 2.82 מ', שלדה מתקדמת והשקעה רבה באיכות ייצור ובעיצוב מתקדם בתוך תא הנוסעים. המנוע העיקרי שלה יהיה 2.4 ליטר עם הזרקה ישירה, אך אפשר לצפות גם ל-V6 מכובד במחיר שיתחרה בביואיק. לישראל היא תגיע כנראה לקראת סוף השנה
קרייזלר 300C
אם לא יחולו שינויים, בנובמבר השנה יתחילו לרדת מפס הייצור בדטרויט המחליפה המודרנית של ה-300C. היא תתבסס על העיצוב העדכני והנאה של דגם התצוגה 200C ותהיה לה השפעה אירופאית לא מבוטלת בזכות בעלת הבית החדשה פיאט, שמנהלת כיום את קרייזלר בפועל. אפשר אפילו לצפות למנוע V6 של אלפא מתחת למכסה המנוע
ניסן מקסימה
אם יתממשו הצהרות משרד התחבורה והיבוא מארה"ב יפתח במחצית השנייה של השנה, אחת המועמדות ליבוא שנמצאות בקנה היא ניסן מקסימה החדשה, שמיוצרת בארה"ב. כמו הביואיק זוהי משפחתית "מיד סייז" בגודל מכובד, שמציע עיצוב דינמי, תא נוסעים איכותי מאוד והרבה טכנולוגיות מתקדמות. המנוע הוא V6 בנפח 3.5 ליטר, שמייצר 290 כ"ס ומשודך לתיבת CVT