תארו לכם שהחברה בה אתם עובדים נמכרת בעסקת ענק של מאות מיליוני שקלים. אם זוהי חברת היי-טק שבה קיבלתם אופציות, כנראה שמדובר ביום חג עבורכם, כשמיליונים בודדים מתוך סכום התמורה יתחלקו ביניכם ובין עשרות או מאות העובדים הנוספים בחברה. בכל עסק אחר כמעט, יגרוף הבעלים את ההון הגדול כולו, ואתם תוכלו רק לקוות שהחברה תהיה מעוניינת להמשיך ולהעסיק אתכם גם תחת הבעלים החדש.
עכשיו דמיינו שסכום הכסף העצום הזה, מאות מיליוני שקלים כאמור, מתחלק שווה בשווה בין כל עובדי המפעל. כל אחד מהעובדים מקבל צ'ק של מיליון או שני מיליון שקל. מין אקזיט שיתופי שכזה. נשמע מופרך, לא? דברים כאלה לא קורים בעולם הקפיטליסטי שבו אנו חיים, אתם בוודאי אומרים לעצמכם, ובטח שלא בישראל, בה העשירים הופכים לעשירים יותר ואילו השאר בעיקר מנסים לשרוד.
ובכן, מסתבר שהם דווקא כן קורים. ומכל המקומות בעולם, תרחיש דמיוני שכזה התרחש במפעל תעשייתי לייצור תחליפי בשר, שנוסד בקיבוץ קטן בין עכו לנהריה. זה קרה אחרי שבשבוע שעבר, כך נחשף ב"גלובס", אישרה אסיפת החברים של קיבוץ לוחמי הגטאות מכירת 42% ממניות חברת טבעול לקונצרן המזון אסם, תמורת 462 מיליון שקל.
ובקיבוץ, כמו בקיבוץ, תמורת המכירה תתחלק באופן שוויוני פחות או יותר, בין עובדת המטבח לרפתן, בין הפלאח לכובסת, בין החשמלאי למגדל האבוקדו. יותר ממיליון שקל יזרמו לתקציבו האישי של כל אחד מחברי הקיבוץ, שהוקם לפני כ-60 שנה על ידי ניצולי התופת של מלחמת העולם השנייה.
דרך ארוכה עשו הקיבוצים בישראל מאז חרתו על דיגלם את האידאה המרקסיסטית של "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו", במסגרת הרצון ליצור חברה המבוססת על עבודה חקלאית, ללא רכוש פרטי ועם שוויון ושיתוף מלא בכל תחומי החיים. החקלאות עדיין קיימת, אך היא כבר אינה המקור הפרנסה העיקרי, ואת מקומה תפסו המפעלים תעשייתיים עתירי טכנולוגיה, שטבעול הוא אחד המצליחים שבהם, אבל בוודאי לא היחיד. אשר לשוויון - רוב הקיבוצים נמצאים מזה זמן רב בתהליכי הפרטה, שעמם פס העיקרון הזה כמעט לחלוטין.
הנכנס בשערי הקיבוץ כמעט ולא ירגיש בהבדל: הדשאים הרחבים, הנוי מטופח, ריח הרפת - הכל נותר כשהיה. אבל כמו בכל התיישבות קהילתית, גם בקיבוצים תמצאו היום בתים גדולים יותר וגדולים פחות, מכוניות חדישות יותר ופחות, וחברים שמרוויחים יותר מול כאלה שמשתכרים פחות.
בלוחמי הגטאות, סביר להניח, יהיו כאלה שיקבלו קצת יותר בעסקה למכירת מניות טבעול. דיונים סוערים באשר לאופן חלוקת הכסף עוד יתקיימו באסיפת הקיבוץ, במועדון לחבר ובקומונה.
ועדיין, קשה שלא לפרגן לקיבוצניקים המזכירים לנו כי גם בתקופה שבה כל אחד "עושה לביתו", ופחות למען הקהילה שבה הוא חי, עוד ישנם מקומות שבהם גוזרת צורת החיים חלוקת זכויות שוויונית יותר, צודקת יותר.