1. פיל במרכז החדר
4 ימים אחרי שהיו"ר והמנכ"ל נחקרו באזהרה כחשודים בתרמית בניירות ערך, בפסגות משדרים "עסקים כרגיל". החקירה של רועי ורמוס ואריק שטיינברג היא כמו פיל העומד במרכז החדר - כולם רואים אותו אבל אף אחד לא מדבר עליו.
ביום שישי הופיע ורמוס בפאנל השקעות בכנס בתל-אביב ודיבר על שוק ההון, על מניות, על אג"חים, כאילו לא נחקר מעולם. כאילו לא ישב ביום רביעי 12 שעות בחדר חקירות ברשות ניירות ערך ולמחרת כיכב בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", בכותרת גדולה השמורה לאירועים דרמטיים במיוחד.
חקירת הרשות תימשך עוד מספר חודשים, ואחר-כך יעבור החומר לפרקליטות. בעבר חלפו חודשים רבים מהחקירה עד שהרשות העבירה המלצה לפרקליטות, כך שנשאר עוד זמן רב שבו תרחף החקירה באוויר. בינתיים המלחמה היא תדמיתית, על דעת הקהל, על יועצי ההשקעות.
2. שרף נגד דחבש
מלחמה תדמיתית היא שעתם של יועצי התקשורת, ושני הצדדים מצוידים ביועצים מליגת העל: זמיר דחבש מטעם זוהר גושן ומוטי שרף מטעם פסגות.
דחבש, בוגר מלחמת סטנלי פישר בשרי אריסון, מייצג את גושן כבר שנה וחצי. שרף, שייצג את פריזמה בשעותיה הקשות, נקרא לדגל לפני כמה שבועות על-ידי ורמוס.
דחבש ושרף הם מנהלי משברים מיומנים היודעים בדיוק איך לעבוד ועל אילו כפתורים ללחוץ. לשניהם דלת פתוחה בכל כלי תקשורת בישראל, ושניהם עובדים כעת במלוא המרץ. טביעות אצבעותיהם ניכרות בסיקור התקשורתי.
לדחבש יש יתרון ראשוני - הוא מייצג את הרגולטור, את העמדה הציבורית. שרף בהכרח הוא הצד המתגונן. בינתיים הוא עושה את עבודתו נאמנה. אין מה להשוות בין הטיפול העדין שמקבלת חקירת ורמוס לסיקור האלים שמקבלת חקירתו של דני דנקנר.
הגישה של פסגות שקופה. היא מנסה להפחית מהבעיה, להמעיט בערכה, להציג כאילו מדובר בפאול טכני פעוט ערך. כך למדנו ביום ראשון כי "המתחרים של פסגות מלבים את האש", כאילו הרשות זקוקה לחומר ממתחריה של פסגות כדי לחקור. ביום שישי סיפרו לנו כי "גופים נוספים נחקרים" כדי להראות שפסגות אינה לבד.
ורמוס מבין היטב כי המבחן הוא מול הלקוחות. פסגות צריכה לעבור את השבוע הקרוב שלפני הפסח ללא גל פדיונות בקרנות הנאמנות או בקופות הגמל. אחר-כך יגיעו פסח ויום העצמאות, וכשיחזרו לפעילות מלאה בסוף אפריל, כבר יהיו נושאים חדשים לענות בהם.
אם פסגות תצליח להטמיע את המנטרה שמדובר "בסך-הכל" בבעיה בכספי הנוסטרו ואין קשר לכספי הלקוחות - הרי שהפגיעה, בשלב זה לפחות, תישאר מינורית.
3. מי זימר אצל חוקרי הרשות?
גם לרגולטור יש בעיה. ההחלטה של פרופ' זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, לחקור את בית ההשקעות הכי גדול בישראל היא החלטה דרמטית. גושן הוא אדם מדוד ושקול. הוא לא מחפש כותרות כמו קודמו, משה טרי, ובניגוד לרגולטורים אחרים, שלעתים נוטים לפעול מתוך לחץ או רצון לרצות, גושן עושה מה שלדעתו צריך לעשות.
כעת הוא תוקף חזיתית את הגוף הכי חזק בשוק וחוקר באזהרה את בכיריו. אפשר להקביל את זה להחלטה של היועץ המשפטי מני מזוז להגיש כתבי אישום נגד נשיא המדינה דאז, משה קצב, וראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט.
חקירות מתחילות בדרך כלל ברעש גדול, כשנעצרים ונחקרים האנשים הכי בכירים, ואז לאט-לאט מתקפלות רשויות החקירה. פה קרה ההיפך. הרשות התחילה בדוד אדרי ושי בן-דוד, ורק אחרי כמה שבועות טיפסה למעלה.
עולות מכך שתי אפשרויות: או שאדרי ובן-דוד פתחו את הפה על ורמוס ושטיינברג - או שממצאי חקירה חדשים, מיילים, עדויות ותמלילי שיחות טלפון הביאו את הרשות למסקנה לעלות עוד דרג למעלה.
מהנחישות של גושן ניתן להסיק כי הוא נמצא על קרקע מוצקה מאוד, אבל זה יכול להיות רק ספין. גושן בבירור העלה את סכום ההימור, והוא הולך על כל הקופה.
אם גושן טועה, אם לא יוגשו כתבי אישום בחקירת ורמוס והכל ייגמר בפשרה דלוחה - מעמד הרשות ומעמדו שלו באופן אישי ייפגעו באופן חסר תקנה.