כשפורסם לפני כחודש דו"ח ה-Money League של דלויט, הדבר הראשון שקפץ לעין היה ההשתלטות של שתי הספרדיות על פסגת הרשימה. רק שאנשים נוטים לשכוח שההשתלטות הזאת היא תוצאה של השנים האחרונות. אם הייתם שואלים לפני 10 שנים מי הן הקבוצות המכניסות ביבשת, התשובות שהייתם מקבלים היו שונות לחלוטין. אז איך ריאל ובארסה הצליחו להמריא ולהשאיר אבק לאיטלקיות, לאנגליות וליתר מועדוני הכדורגל בעולם?
1. לפני שמבינים איך הן עשו את זה, הנה כמה מספרים שמבהירים על מה בכלל מדובר. בסוף עונת 2000/01 דורגה ריאל במקום הרביעי בלבד ב-Money League של דלויט, הדו"ח השנתי של פירמת רואי החשבון שבודק מי הן 20 הקבוצות המכניסות באירופה. ההכנסות שלה באותה עונה הסתכמו ב-138 מיליון אירו. ארבע שנים לאחר מכן הסכום הזה הוכפל וריאל כבשה את המקום הראשון ממנו לא זזה מאז, למרות כישלונות קולוסאליים שנה אחרי שנה בצ'מפיונס ליג. אם לוקחים את הדירוג האחרון (עונת 2008/09), ריאל רשמה תוך 8 שנים עלייה של 191% בהכנסות.
סיפור דומה, עם מספרים מעט שונים, יש גם לברצלונה. הקבוצה שהכניסה בסוף עונת 2002/03 סכום של 123 מיליון אירו (מקום 13 בדירוג של אותה עונה), הגדילה את ההכנסות שלה תוך 6 שנים ב-197% והתייצבה במקום שני של ה-Money League.
זה לא שהקבוצות הגדולות והעשירות של אירופה (יונייטד, באיירן מינכן) עמדו במקום מאז, אבל הן לא הצליחו להתקרב לספרדיות מבחינה שיעור הצמיחה. יונייטד, למשל, למרות שהגדילה את אולד טראפורד בעשור הנוכחי, הצליחה בעשור הנוכחי להגדיל את ההכנסה שלה ב-46% בלבד. באיירן, שהיתה כוח משמעותי הרבה יותר מהספרדיות בתחילת העשור (דורגה במקום השני מבחינת הכנסות) - למרות שבנתה אצטדיון חדש ומכניס, הצליחה לתת קפיצה של 67% ונותרה הרחק מאחורי ריאל ובארסה.
2. אפשר למתוח הרבה ביקורת על פרויקט הגלאקטיקוס. אבל הצמיחה המטורפת של שתי הגדולות בספרד טמונה בעיקר באיש אחד - פלורנטינו פרז, כיום נשיא המועדון בקדנציה שנייה. הקדנציה הראשונה שלו, במהלכה ייסד את פרויקט הגלאקטיקוס - היא זו שחוללה את השינוי.
ארבע שנים אחרי שייסד את הפרויקט הראשון עם פיגו, זידאן, רונאלדו ובקהאם, ההכנסות הכוללות של הקבוצה הוכפלו. "השחקנים האלו הפכו את ריאל מדריד למרכז העולם, לפחות בכל הקשור לכדורגל", כתב סיד לואו, המסקר את הכדורגל הספרדי עבור "הגרדיאן". "וכשאתה במרכז העולם הדרך אל העושר מתקצרת".
האפקט המסחרי היה עצום: למשל, מכירות המרצ'נדייז שעמדו על 12 מיליון אירו ערב פרויקט הגלאקטיקוס, קפצו כמעט פי 5 תוך שלוש שנים.
3. הצמיחה של ברצלונה היא פועל יוצא של מה שקרה בברנבאו. ובמובנים מסוימים הקטאלונים צריכים להודות לפלורנטינו פרז
מי שרוצה לראות את ריאל, רוצה לראות את בארסה. ברגע שריאל מדריד חתמה על אותו הסכם שידורים מפלצתי של 1.1 מיליארד אירו ל-7 שנים, ברצלונה נהנתה מהמהלך וסידרה לעצמה גם היא הסכם בסכומים דומים. גם מבחינה מסחרית ברצלונה נהנתה מההצלחה של ריאל - ההכנסות שלה מפרסום קפצו פי ארבע תוך חמש שנים. "בארסה הפכה לסוג של אלטרנטיבה למה שחלק מהאנשים הגדירו כ'כוחות האופל' ממדריד", כתב סיד לואו.
עניין זכויות השידור יכול להבהיר בצורה הטובה ביותר את מה שעברו ריאל ובארסה. אותם 160.8 מיליון אירו שקיבלה ריאל מזכויות שידור בעונה האחרונה, גבוהים ב-15% יותר מההכנסה הכוללת של הקבוצה לפני שמונה שנים. אצל ברצלונה סעיף זכויות השידור בלבד שווה ב-45% יותר מההכנסה הכוללת של המועדון בתחילת העשור.
4. הכושר הנוכחי המדהים של ליאו מסי וההדחה המוקדמת של ריאל מהצ'מפיונס אולי מרמזים שעל המגרש זו שוב הולכת להיות השנה של ברצלונה. אבל ב"אל-קלאסיקו" של הכסף, ריאל תמשיך לרשום ניצחונות. הבלאנקוס מעריכים כי ההכנסות שלהם בסוף העונה הנוכחית יגיעו ל-422 מיליון אירו, בעוד בבארסה צפויים לחצות לראשונה את רף ה-400 מיליון אירו.
הקרב הזה יישאר פנימי לחלוטין. בדלויט מעריכים כי אף קבוצה לא תצליח לעצור את שתי המכונות הספרדיות המשומנות.
אגב, כדי להבין כמה הקבוצות הספרדיות עוד רחוקות מרווייה, אפשר לקחת שני עניינים פוטנציאליים בהקשר של ברצלונה. הראשון, הוא התוכנית להגדיל את אצטדיון קאמפ נואו ל-109 אלף מקומות; השני, בעולם כל כך מסחרי, ברצלונה לא תוכל לוותר לעד על הכנסה הכי משמעותית כמו חסות חולצה, שיכולה להכניס לה בשקט עוד 25-30 מיליון אירו בשנה.