"העבודה העיתונאית כולה היא מלחמה על חופש העיתונות", אומרת כרמלה מנשה, הכתבת הצבאית הוותיקה של "קול ישראל".
מנשה מספרת כי בתחומה, ההתנגשות מול הגוף הקונצנזואלי ביותר במדינה היא מתמדת. "התמזל מזלי שראיתי את הכוח של התקשורת להגביר את חופש העיתונות. העיתונות של לפני שנים התמסרה גם במחיר צמצום החופש. ככל שאני מעמיקה את העיסוק בעוולות וזכויות האדם, כך אני מבינה שהערנות שמתפתחת בצה"ל - מוצאה מחופש העיתונות".
מנשה החלה לסקר את הצבא בתקופת האינתיפאדה הראשונה, בשלהי שנות ה-80. אבל המלחמה שעומדת לנגד עיניה בעת עבודתה היא דווקא מלחמת יום כיפור. "זה קו פרשת המים בכל הסיקור הצבאי", היא אומרת, "תמיד כשמנופפים לי בביטחון המדינה, אני חושבת על יום כיפור. אני לא יודעת מה היה קורה אילו העיתונות של אז היתה נוהגת אחרת ולא מקבלת את מה שהממסד אמר לה כמובן מאליו. אולי לא היתה מלחמה בכלל".
- ובכל זאת, את עדיין פועלת תחת מגבלות צנזורה חמורות.
"כשיש צנזורה אתה לא יכול להגיד שיש חופש מוחלט. אבל בעבר, רק לפני 15 שנה, העורכים עצמם היו שבויים בקונספציה. הם סירבו לפרסם ידיעות שלא תאמו את העמדות הישראליות הרשמיות, שמא תתעורר בהלת-שווא. ביום כיפור, התקשורת אפילו לא היתה בדילמה. גם היום שומעים ש'צריך לשמור על צה"ל'".
- השאלה האם מתוקף היותכם ציונים וחיילים בעבר או הורים לחיילים, אתם גם יכולים להיות עיתונאים צבאיים חופשיים לחלוטין מהערכים שלכם?
"בוודאי. עיתונאים, גם אם הם ישראלים וגם אם הם ציוניים, הם קודם כל עיתונאים. עיתונות מגויסת זה הדבר המסוכן ביותר".
מנשה ידעה במהלך הקריירה שלה הגבלות דווקא בשידור הציבורי שעבורו היא עובדת. "מי שמאמץ את העיתונות כאורח חיים, משלם מחירים. היו לי תקופות של תסכול גדול, שניסו להצר את דרכיי", היא מספרת, "היום יש לי חופש מוחלט. מי שניסה לסתום לי את הפה היו גופים שונים שלא מכירים את חופש העיתונות, שרוצים להצר אותו שלא בחלו בכל דרך, עד כדי כך שהיו עליי מאבטחים, ששמרו עליי מהניסיון למנוע לדעת את מה שנעשה במערכות שונות".
- ברשות שידור חלשה החופש העיתונאי רפה יותר?
"היום אני מקבלת גיבוי מלא. כשאתה מאמין ושלם עם מה שאתה עושה, אתה עושה את העבודה שלך. שילמתי מחירים גם בתחום המשפחתי. אני אימא ולא כתב צעיר של גלי צה"ל, וכשהיתה שאלה אם אני נכנסת או לא לרצועת עזה במבצע 'עופרת יצוקה', היא לא עלתה בכלל. השארתי את הילדה שלי בבית בחרדות. השידור הציבורי הוא היחיד שמשוחרר מאינטרסים, זכות הציבור לדעת זה הערך שצריך להנחות אותנו".