אכזבה. קנאה. אלו התחושות שבוודאי עולות היום במכבי ת"א אחרי ההפסד 3-1 בהצלבה לפרטיזן בלגרד. אכזבה מפספוס ההזדמנות להעפיל לפיינל-פור בסדרה שבה היה למכבי את יתרון הביתיות, וקנאה בחבורת הסרבים הצעירה ומלאת התשוקה, שנתנה למכבי בראש כשמולם הישראלים של מכבי משמשים כמעודדים והזרים זרים לכדורסל. הקבוצה הטובה יותר ניצחה, הכדורסל ניצח.
אם היו אומרים לחברי הנהלת מכבי בתחילת העונה שהקבוצה תגיע לשלב ההצלבה, מן הסתם הם היו לוקחים את זה בשתי ידיים. אבל היום, אחרי ההפסד לפרטיזן, הקבוצה שפיני הגדיר "היריבה הנוחה ביותר חוץ מסופוט הפולנית", יש טעם מר מאוד בפה. להגיע להצלבה זו אמנם הצלחה, אבל עם האוכל בא התיאבון. רק שהפעם האוכל נתקע בגרון.
הנצחון של פרטיזן רשום לזכותם של שניים: המוח מאחורי הקווים, וויושביץ', והמוח על המגרש מקאלב. המאמן הוציא את המיטב מקבוצתו, כשהוא מנטרל את היתרונות של מכבי, הכישרון והמגרש הביתי. על המגרש עזר לו מקאלב, ששלט בקצב המשחק. פרטיזן הכתיבה את הקצב של הסדרה, מאמן פרטיזן נתן לפיני גרשון שח-מט.
תוך כדי ההסתערות על האליפות בארץ, פיני כבר יכול להתחיל להתכונן לעונה הבאה. הוא ישאל את עצמו האם השחקנים שיובילו את הקבוצה לפיינל-פור ב-2011 נמצאים בקבוצה. התשובה היא שלילית. אלן אנדרסון קרס במאני טיים, כשהוא מסיים את המשחק החשוב ביותר של העונה עם 0 מ-9 מהשדה ומדד מינוס שש. זה כנראה לא השחקן שסביבו ייבנה הסגל. השחקן היקר ביותר בקבוצה כבר מזמן לא כאן (לאמפה), ומולו פרקינס, שהוחתם אחרון כתעודת ביטוח בתפקיד הרכז השלישי, הפך לשחקן הטוב והיציב ביותר במכבי בטופ-16 ובהצלבה כשהוא מוביל את מכבי בריבאונדים, אסיסטים ושני בנקודות, כנראה שלא יישאר כאן.
אידסון ו-ויז'ניייבסקי, פישר ושות' הם אוסף של שחקנים משלימים. אבל למי ששכח מה קורה כשבונים קבוצה ורק בסוף מביאים את הכוכב, שיילך שנה אחורה, לקבוצה של קרלוס ארויו ול-80 הזרים שעברו במכבי בתקופתו, כי גילו שהשחקנים המשלימים לא משלימים אותו. מכבי צריכה סנטר ורכז (בהנחה שפרקינס ילך אחרי הכסף הגדול של אירופה, ושיפנימו במכבי שוויז'ניייבסקי לא רכז) שיובילו אותה.
מהסגל הזה גרשון באמת הוציא כל מה שאפשר, רק צריך לזכור שהוא זה שבנה את הסגל הזה, אותו סגל שכנראה יפורק לגורמים בקיץ. מה שאומר שהכישלון הוא קודם כל שלו.