הנה סרט שיגרום לנו לנוע בחוסר נוחות מול הטלוויזיה. מצד אחד, אומרים עורכי הדין הפליליים, כל אדם זכאי להגנה. הרי גם כל הקורא (וגם הכותב) שורות אלה, עלול למצוא את עצמו יום אחד מואשם בביצוע פשע, ואז ייחל להגנה הטובה ביותר. מצד שני, מרבית הלקוחות, בוודאי "הכבדים" של הפליליסטים הגדולים, הם לא מי שסרחו באופן חד-פעמי, אלא מי שבצורה קרה עד אימה החליטו לפתח קריירה שמבוססת על עושק של אחרים: גזלת כספם, רכושם ולעתים אף חייהם.
סרטו של דני ענבר לא נשלח אליי לצפייה מוקדמת, לכן ההתייחסות היא לנושא בכללותו. הפרומו לתוכנית הבטיח שענבר לא נמנע מלשאול שאלות קשות. אני מסופק. לענבר יש תכונה להישיר מבט נוגה אל המרואיינים שלו, משל היה החתול של "שרק", ולגרום להם להאמין שהוא באמת מתכוון לכל מילה. זה עובד לא רע על כדורגלנים, למשל, אבל ספק אם מי שהגדיר כחמשת עורכי הדין המובילים בארץ בתחומם, קונים את המניירות שלו.
הם - רוויטל סוויד, משה שרמן, אביגדור פלדמן, ששי גז וציון אמיר - כאן כדי לדבר על עצמם, וגם על הלקוחות שלהם. אבל ניכר שהם נקרעים בין הרצון לנצל את החשיפה לצורך קידום שמם כמומחים בתחומם, לבין הצורך לנער את מעשיהם מהצל המוסרי שרובץ עליהם.
דילמה? אולי עבורם - הם מקבלים מספיק כסף כדי לחיות עם הקונפליקט. אנחנו אלה שצריכים לחיות בעולם שבו הלקוחות שלהם רק הולכים ומתחזקים.
שביל ההברחה
"קוקאין קאובוי", ב' 23:35, הוט פריים
נדמה שאין קורא שלא מכיר את "פני צלקת" עם אל פצ'ינו ומישל פייפר. ובכן, ברוכים הבאים למציאות. הסרט התיעודי הזה מגולל את סיפור חדירתו של קרטל סמים קולומביאני למיאמי.
זהו סרט מרתק. הגופות שנערמות בשוליו הן לא בדיה הוליוודית, כי אם מציאות שהיתה נחלתם של תושבי מיאמי בשנות ה-80. המסלול היה לרוב קבוע: בא לשכונה בחור חדש, מוכיח שהוא אכזרי ואלים (ובדרך-כלל גם מתוחכם) מכל קודמיו, מחסל את כל מתנגדיו ונהנה מתור זהב קצר, בטרם יחוסל על-ידי הבחור החדש (או הבחורה, כפי שמוכיח אחד הסיפורים יוצאי הדופן בסרט).
מבחינת אמריקנים רבים זהו סיפור על פלישה. פלישה של מהגרים-פושעים לארצם, אבל קשה שלא לראות כאן סוג של צדק פואטי. במשך עשורים רבים היתה ארצות-הברית שותפה בכירה למציאות שאפשרה את צמיחתם של קרטלי הסמים, אז מה לה כי תלין על כך שאחדים מהם פלשו לחצר האחורית שלה?
הסרט כמעט שלא דן בהיבטים הללו, אלא פשוט מגולל את סיפורם של מהגרי הסמים ודרכם אל ה"תהילה" - וזו, למרות הסלידה, מרתקת.