אחד משני דיסקים שהעתיקה ענת קם ממחשבי לשכת אלוף פיקוד המרכז בעת שירותה הצבאי, ובו מצגות וחומר צבאי סודי, נעלם ולא אותר עד היום. קם מצידה טוענת כי אינה זוכרת מה עשתה בדיסק, אם השאירה אותו בצבא, לקחה אותו לביתה או זרקה אותו - כך עולה מהחלטת הארכת מעצר-הבית של קם מה-10 בפברואר, שהותרה רק היום (ב') לפרסום.
בהחלטה מבקר שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, זאב המר, את הליקויים באבטחת המידע בלשכתו של אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יאיר נוה. "נדהמתי מהמחדל הבלתי נתפס ומסדרי אבטחת המידע הלקויים והרשלניים", כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לפני שחרורה ביקשה קם לצרוב לה על גבי דיסקים את כל החומר שאספה. "איש לא שאל שאלות ולא התעניין מדוע היא זקוקה לקבצים של חומר סודי על פני דיסקים לפני שחרורה", כתב.
גם על הליך הקבלה של קם כעוזרת רל"ש האלוף, ללא בידוק ביטחוני כלשהו, מתח המר ביקורת. "המשיבה שימשה כעוזרת רל"ש האלוף, לאחר שהודחה מקורס קצינות, לדבריה בשל "אי היותה מערכתית מספיק". היא לא עברה, לדבריה, שום בידוק ביטחוני, ואף-על-פי כן היתה לה גישה לכל המסמכים המסווגים והסודיים ביותר.
עם זאת, השופט דחב את טענת סניגורה של קם, לפיה יש בקלות שבדברים בכדי להשליך על ההתייחסות לחומרת מעשיה. "נכון, היא לא נאלצה לחדור בפעולת קומנדו נועזת למחלקה סודית בצבא, לגזור במגזרי תיל חוטי תיל ולזחול למשרדי הפיקוד, כשפתו הציורית של הסניגור. היא כבר היתה שם, שירתה ב'מחלקה הסודית', ולא היתה זקוקה למגזרי תיל. היא הפרה את אמון הצבא ואמון מפקדיה".
קם, כיום עיתונאית באתר וואלה וסטודנטית לפילוסופיה והיסטוריה, שימשה בעת שירותה הצבאי כעוזרת ראש לשכת אלוף פיקוד המרכז, יאיר נוה, והיא נאשמת כעת בגניבת למעלה מ-2,000 מסמכים מסווגים והעברתם לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו.
בהחלטה על הארכת מעצר-הבית צויין כי קם ניסתה להעביר את החומר המסווג שבידיה לידי עיתונאי של "ידיעות אחרונות", ורק לאחר שהדבר לא יצא לפועל העבירה מאות מסמכים שהיו בידיה לידי כתב ה"ארץ", אורי בלאו, שביסס עליהם מספר כתבות שפירסם, בהן כתבת תחקיר בנושא חיסול מבוקשים שפורסמה לפני כשנה וחצי. על רקע זה הוגש נגד קם כתב אישום בגין ריגול חמור.
בהחלטתו מתייחס השופט למניע של קם להעברת החומר לעיתונאים, תוך ציטוט מדבריה בחקירותיה בשב"כ: "היו היבטים בפעילות צה"ל בשטחים שחשבתי שיש להביא לידיעת הציבור. כשצרבתי את החומרים חשבתי שבמבחן ההיסטוריה, האנשים שהתריעו על פשעי מלחמה - סולחים להם... אני לא הצלחתי לשנות מספיק מהדברים שהיה חשוב לי לשנות בעת שירותי הצבאי, וחשבתי שלחשוף אותם יביא לשינוי, לכן היה חשוב לי להביא לידיעת הציבור את מדיניות צה"ל בשטחים".
עוד ציין השופט כי קם אמרה שלא חשבה כי יש במעשיה סכנה לביטחון המדינה, והסבירה שהניחה כי העיתונאי "לא יתמקד בדקויות של הפעילות המבצעית, אלא בעקרונות ובמדיניות שעמדו אחרי ההחלטות של האלוף ושל קציני המטה". עוד אמרה קם כי פנתה לעיתונאים ישראלים מפני שהניחה כי "הצנזורה לא תאפשר פרסום של חומרים שיש בהם סיווג גבוה במיוחד או שיש סכנה בפרסומם".
לגבי כוונתה בזמן איסוף המסמכים בתקופת שירותה הצבאי אמרה קם בחקירותיה כי עשתה זאת "במחשבה שאם וכאשר יחקרו את פשעי המלחמה שביצע ומבצע צה"ל בשטחים - יהיו ברשותי עדויות שאוכל להציגן".
על כך העיר המר כי קם "לא הסבירה את מומחיותה בסוגיה המאוד מסובכת של הגדרת 'פשע מלחמה' במשפט הבינלאומי ודיני מלחמה".
עוד הוסיף השופט: "כדי להביא לידיעת הציבור 'מספר היבטים' בפעולות צה"ל בשטחים או לחקור את 'פשעי המלחמה' בשטחים, אין צורך לאסוף ולגנוב מצה"ל אלפי מסמכים מסווגים, העוסקים במגוון תחומי הפעילות, התכנון והאימונים של הצבא, לרבות תוכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל, כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות מצב של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל, מסמכים הדנים בשיטות איסוף המודיעין ועוד. גורם חוץ שיחקור את 'פשעי המלחמה' של צה"ל, שיקבל בבוא היום את המסמכים הללו, אפילו ממניעי המשיבה - הוא, עוזריו וצוותו בוודאי אינם מוסמכים להיחשף לסודות צה"ל ואינם אמונים בשמירתם. גם אין צורך להעביר לעיתונאי מאות מסמכים ללא מיון ובקרה".
בנוסף צויין בהחלטה כי קם הודתה כי מחשבה אינו מוגן וכי לא התעניינה היכן ואיך יחזיק בלאו את המסמכים ולמי תהיה גישה אליהם. "היא התייחסה בזלזול לשמירתם ולחשיבות אבטחת תוכנם, עובדה היא כי אחד הדיסקים נעלם, ומי יודע היכן הוא מתגלגל ואם הגיע לידי מישהו", כתב השופט.