החלטתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבטל את החלטת הממשלה בעניין חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי, רק מחזקת את הטענה כי מדובר באחת הסאגות הגדולות שהולידה הפוליטיקה הישראלית.
בלשכתו של נתניהו הסבירו אתמול (ב') כי החלטתו החדשה והסופית לא לשנות את מיקומו של חדר המיון המתוכנן, למרות הימצאותם של קברים עתיקים במקום, נובעת מאימוץ מסקנותיו של מנכ"ל משרדו, אייל גבאי.
כל הראשים התריעו
המנכ"ל המוכשר קבע כי חדר מיון תת-קרקעי כמו בתוכנית המקורית, עדיף על חדר מיון עילי כמו בתוכנית של ליצמן, וכי התוכנית של ליצמן לא כוללת מחלקה לילדים, איטית יותר לביצוע ויקרה בהרבה. נתניהו, כך אומרים בלשכתו, הודיע לליצמן כי הוא לא יכול לאשר תוכנית "מסכנת חיים".
הייתכן שלהמלצותיו של אייל גבאי משקל רב יותר מאלה של בכירי מערכת הבריאות? הרי במשך חודשים ארוכים התריעו כל ראשי המערכת כי התוכנית של ליצמן מיותרת ומסוכנת בכל קנה מידה.
לא רק רופאים ומנהלים אמרו את זה, גם רבנים. אם זה לא מספיק, מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר איתן חי-עם, "שם את הראש שלו" בעניין הזה, והודיע כי יתפטר אם הממשלה תקבל את התוכנית. הראש של הדוקטור לא היה חשוב מספיק, כנראה, וככה הוא נאלץ ללכת לביתו.
הסאגה הזו מתארת תופעה חמורה לא פחות: שרי הממשלה הוכיחו כי הם לא יותר מאשר בובות, חותמות גומי שמייצגות אינטרס קר ועלוב. כל כך מהר הם אישרו תוכנית מסוכנת, וכל כך מהר הסמיכו את נתניהו לבטל אותה.
"נאיבים", אתם בטח אומרים עלינו. הרי ליצמן איים שיפרוש מהקואליציה, ושלמותה של הקואליציה חשובה לעתים מעקרונות כאלה ואחרים. אבל מי שהכיר לעומק את פרשת הקברים, ידע כי ליצמן לא באמת התכוון לפרוש. גם כששאלנו את אנשיו רגע לפני אותה החלטת ממשלה עלובה, הם אמרו לנו: ליצמן מעולם לא אמר שיפרוש בשל החלטת ממשלה. הוא הדגיש כי יפרוש רק אם בג"ץ יתערב. כלומר, לא רק ששרי הממשלה הם בובות על חוט, הם גם לא יודעים לקרוא נכון את המפה הפוליטית, בה הם אמורים לשלוט היטב.