עונשים קלים יחסית בפרשת דסק"ש: דב תדמור, לשעבר מנכ"ל דיסקונט השקעות, שהורשע בחודש שעבר בעבירות של הטעיית משקיעים בפרשת דסק"ש, ישלם קנס כספי בסך 600 אלף שקל בגין הרשעתו. בנוסף נגזרו על תדמור 20 חודשי מאסר על-תנאי - כך נקבע בגזר הדין בפרשה שניתן היום (ד') בבית המשפט העליון.
על שלמה כהן, לשעבר היועץ המשפטי של דסק"ש, הוטלו קנס בסך 250 אלף שקל ו-10 חודשי מאסר על-תנאי; ויוסף בוק, ששימש כמנהל הכספים שלה, ישלם קנס כספי בסך 350 אלף שקל ויעמדו כנגדו 14 חודשי מאסר על-תנאי. על חברת דיסקונט השקעות הוטל קנס בסך 800 אלף שקל.
עוד נקבע כי תדמור, כהן ובוק לא יכהנו כדירקטורים בחברות ציבוריות למשך 5 שנים ממועד מתן פסק הדין שהרשיעם בעליון, ביום 21.2.10.
בכך, למעשה, נעתר בית המשפט למרבית דרישות הנאשמים, שטענו כי אין להטיל עליהם עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, בשל עינוי הדין שנגרם להם בחלוף הזמן מתחילת ההליכים בפרשה (20 שנה) ובשל גילם ונסיבותיהם האישיות.
כזכור, לפני כחודשיים, יותר מ-5 שנים לאחר זיכויים המסעיר של נאשמי פרשת דסק"ש, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב והרשיע את דב תדמור, שלמה כהן, ויוסף בוק בעבירות דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר. זאת, לאחר שהגישו 18 דו"חות כספיים של דסק"ש - מהדו"ח השנתי לשנת 1990 וכלה בדו"ח הרבעוני הראשון לשנת 1995 - מבלי לצרף לעותקים שהוגשו לרשם החברות ולבורסה את הדו"חות הכספיים של 3 החברות הפרטיות הכלולות (אחזקה של יותר מ-25%) - ישקר, להבים ותפרון.
בכך החזירו השופטים אילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן ודוד חשין על כנו את פסק הדין המרשיע של בית המשפט השלום בפרשה, שנהפך בזמנו בזיכוי מעורר הדים ומפתיע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
מועד לטיעונים לעונש נקבע למועד מאוחר יותר, מאחר שלא ניתנה לנאשמים הזדמנות מלאה לטעון לעניין זה במסגרת הערעור.
במסגרת הדיון לעניין העונש, שנערך בחודש שעבר, ביקשו עוה"ד אפרת ברזילי ואילנה מודעי מפרקליטות המדינה כי יוטלו על תדמור, כהן ובוק עונשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס משמעותי. כן ביקשו כי ייקבע כי הם פסולים מכהונה כדירקטורים. בית המשפט דחה את מרבית דרישות המדינה.
בפסק הדין של השופטת אילה פרוקצ'ה מהיום צויין כי "במעשיהם גרמו המשיבים נזק חמור לאמינותו ותקינות פעולתו של שוק ההון; הפרת חובת הגילוי על-ידם הינה, אפוא, בעלת חומרה מיוחדת, והיא מחייבת ענישה מרתיעה שיהא בה מסר ברור ונחוש למשיבים ולציבור כולו... מנגד, נתן בית המשפט משקל לגורם הזמן שחלף מאז סיום ביצוע העבירות בשנת 1995 ועד להשלמתו של ההליך הפלילי בפסק הדין שניתן בעניינם בערכאה זו, וכן לעובדה כי גילם של שניים מן המשיבים הוא מתקדם, וכי מצבם הבריאותי של שלושה מהם אינו טוב, בדרגות שונות של חומרה".
בית המשפט ציין כי אלמלא הנסיבות המקלות המיוחדות הקיימות בפרשה זו, משך הזמן, הגיל ומצבם הבריאותי של הנאשמים, "אין זה מן הנמנע כי היה נגזר עליהם עונש מאסר ממשי". (רע"פ 11476/04).