בואו נהיה כנים. הסרת צו איסור הפרסום בפרשת הולילנד וחשיפת שמו של אהוד אולמרט כחשוד מרכזי - לא הפתיעה אף אחד.
מרגע שהתפוצצה פרשת הולילנד, אף אחד לא באמת תהה מיהו א"א המפורסם.
כלי התקשורת, גם אלה שניסו להלך בין טיפות צו איסור הפרסום החלקי שהוצא בפרשה, לא התאפקו ונרטבו עד לשד עצמותיהם מרוב הפרות של הצו. תמונות ותיאורים מפורטים על מעשיו של מקבל השוחד לכאורה נלוו לפרסומים על המעצרים המתוקשרים בפרשה, ורמזים עבים על קשריו עם העצורים האחרים בפרשה - בהם "חברו הטוב ושותפו לשעבר", עו"ד אורי מסר - הושתלו בכל ידיעה.
גם האיש ה"לא כל-כך מסתורי" ידע שעליו כולם מדברים. הצו - שהחל כצו גורף שאוסר לפרסם "הכל, מכל וכל", והפך לצו חלקי שאוסר לפרסם רק את זהותו של אולמרט ועוד גורמים בודדים בפרשה - הפך לאות מתה.
ובכל זאת, דיון אחר דיון, סגן נשיא בית המשפט השלום בראשון-לציון, השופט אברהם היימן, האריך את תוקפו של הצו. גם בדיון בהארכת מעצרו של ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופליאנסקי, שהתקיים אתמול (ד'), המשיכה ההתלהבות הממסדית סביב הצו. השוטרים, במלוא הרצינות, ביקשו שהצו יעמוד בתוקף - והשופט הסכים.
בשלב שבו החשודים במתן השוחד ובתיווך לשוחד בפרשה עצורים, נחקרים ומתייצבים בדיוני הארכות מעצר, ומדי יום נחשפים עוד ועוד פרטים ומעצרים המותרים בפרסום - ההתעקשות על צו איסור הפרסום נראתה בלתי הגיונית בעליל, שלא לומר מגוחכת.
לזכות המשטרה ובית המשפט ייאמר כי הם באמת האמינו כי יש בצו תועלת להמשך החקירה, מטעמים נוספים שאינם חושפים. הם גם אמרו כי ברגע שיתאפשר הם יבטלו את הצו.
אמרנו להם: כל הסימנים, האותות והמופתים זועקים שהגיעה השעה. היום (ה') הם סוף-סוף הקשיבו.