מאיר שמיר, בעל השליטה במבטח שמיר, איננו דב תדמור. הוא לא הסתיר את מעשיו ולא חטא בהגשת דיווחים כפולים, אלא הודיע בקול רם: "אני לא חושף את נתוני תנובה כי יש לי הסכם עם זהבית כהן מאייפקס שלא מאפשר לי את פרסום הנתונים". אבל לרשות ניירות ערך נמאס, וב-12 במאי עשויה מניית מבטח שמיר להיות מושעית מהמסחר בבורסה.
מתבונן מהצד עשוי לשאול: מה בעצם איכפת לרשות? תנובה היא חברה פרטית שמוצגת בתוך דו"חות מבטח שמיר לפי עלות היסטורית, וזו הרי שיטה מקובלת. אבל לא במקרה הזה. מבטח שמיר היא חברת החזקות, אבל השקעה בה כעת היא בפועל אופציה על תנובה.
אין ויכוח על ההשבחה של תנובה מאז מכירתה לאייפקס ומבטח שמיר. שווי השוק של מבטח שמיר הוא 1.3 מיליארד שקל כשההחזקה שלה בתנובה מופיעה בספריה לפי שווי, במונחי עלות, של 421 מיליון שקל "בלבד". אבל תרומת תנובה לתוצאות מבטח שמיר אשתקד עמדה על רווח של 90 מיליון שקל, שנה שאותה סיימה מבטח שמיר בהפסד. כך שבשורה התחתונה, אם נקלף את פעילות מבטח שמיר ונקזז ממנה "אימפריות" כמו גילת, סולבר ודיגל, נראה שבעצם מבטח שמיר היא תנובה ועוד קצת.
שמיר חתם על ההסכם הרכישה של תנובה עם אייפקס בראש צלול ומתוך הבנה שיש ניגוד עניינים בין צרכי החשאיות של חברות פרטיות כקרן אייפקס ותנובה עצמה, לבין חובותיו כבעל שליטה בחברה ציבורית. על טענת מבטח שמיר לפיה אין לחברה מידע על עסקי תנובה, ולא השפעה בה, אפשר להרים גבה: לבעל המניות הפשוט במבטח אכן אין מושג לגבי מה שקורה בתנובה, אבל לשמיר עצמו? ואיך זה מסתדר עם העובדה ששמיר באופן אישי מוביל את עסקת מכירת השוק הסיטונאי, שתציף ערך אדיר לתנובה?
בכלל ביטוח לא מוטרדים
מאיר שמיר מחזיק ב-34% ממבטח שמיר וביחד עם שותפיו הוא מגיע ל-46%. כלומר, יותר ממחצית החברה נמצאת בידי הציבור. אם נוריד את החזקות עופר גלזר וליאון רקנאטי, נשאר עם 33% מהמניות שנמצאות באמת בידי "הציבור הרחב". מה יקרה אם וכאשר תושעה המניה מהמסחר? שמיר לא יינזק מכך בצורה משמעותית, הוא הרי ממילא לא מוכר את מניותיו. הניזוק העיקרי ממדיניות ההסתרה יהיה הציבור, שיתקע עם מניות לא סחירות.
בעל המניות הגדול ביותר מקרב הציבור הוא כלל ביטוח דרך הפוליסות המשתתפות ברווחים וקופות הגמל, כלומר דרך כספי העמיתים. בכובעיה השונים מחזיקה כלל ביטוח, מקבוצת אי.די.בי, כ-14% ממבטח שמיר והיא בעל המניות השני בגודלו בה.
ומה יש לכלל ביטוח להגיד? מתברר שחברת הביטוח לא רואה כאן בעיה: "למבטח שמיר יש הסכם מחייב עם אייפקס והיא פועלת לפיו. לכלל אין דרך להביא לשינויו. כלל רואה במבטח שמיר השקעה טובה עבורה ועבור עמיתיה", מסרו לנו מהחברה. במילים אחרות, בכלל ביטוח לא מוטרדים מגילוי נאות, מחשיפתם לתביעות ייצוגיות או מכך שייתכן כי מבטח שמיר תושעה מהמסחר והם יישארו עם החזקות לא סחירות.
בסופו של דבר, מאחורי ההתפלפלות החשבונאית והמשפטית מסתתרת בסיפור של מבטח שמיר אמת אחת פשוטה: המשקיעים הם שנפגעים, בעוד העקרונות הבסיסיים של תאגיד מדווח וגילוי נאות נרמסים. מבטח שמיר יכולה להתחבא עד מחר מאחורי חוות דעת של דלויט, או נימוקים משפטיים מבית מדרשו של רם כספי, אבל המשקיעים הם שנותרים ללא שמץ של מושג לגבי שווייה האמיתי של תנובה, ההחזקה הגדולה והחשובה ביותר של מבטח שמיר.
למאיר שמיר אולי לא נוח לזכור זאת, אבל מבטח שמיר היא חברה ציבורית וממעמד זה נגזרות גם חובות. אי אפשר לחיות עם מצב שבו חברה כזאת מחזיקה נכס מהותי לאורך זמן בתוך קופסה שחורה. ולגבי רשות ניירות ערך - אם יש טענה כלשהי שאפשר להפנות כלפיה היא רק "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?"